יכול להיות שעוד בימים הקרובים נקום בבוקר ונופתע מהגעה להסכם כולל להצלתה של רצועת עזה הקורסת. יכול להיות שיוחלט על פיוס בין פתח לחמאס, שהגורמים הבינלאומיים השונים יגדילו את תרומותיהם, ואפילו ששנת הלימודים הקרובה תיפתח כסדרה, כשהמורים שפוטרו על ידי אונר"א ישובו ללמד. יכול להיות שישראל וחמאס יגיעו להבנות באשר לגופות חיילי צה״ל המוחזקות בעזה, ולשחרור אסירים פלסטינים. ייתכן שהשריפות בשדות עוטף עזה ייפסקו, ושצעירים פלסטיניים לא ייהרגו על הגדר. ייתכן שיוסכם לייבש את הים ולהקים נמל על אי מול חוף עזה. אבל הסיכויים לכל הדברים הללו אינם גבוהים, ויש צורך בפתרון מיידי שיעצור את ההידרדרות המסוכנת.
התיאורים על הנעשה בעזה כבר הפסיקו לזעזע. אחוזי אבטלה עצומים. מים אפשר לשתות רק בבקבוקים מניידות החולפות בסימטאות. חשמל ארבע שעות ביום. מי שאין לו גנרטור אינו יכול לשמור מזון מיום ליום, גם אם יש לו כסף לקנות מזון. נראה כי שנת הלימודים הקרובה לא תיפתח. לכאורה, כולם רוצים לעזור. כולם מבינים איזו סכנה טמונה באנשים שאין להם מה להפסיד. בממשלת נתניהו יש הבנה לצורך בנורמליזציה, אבל חלק מהמשפחות השכולות מונעות בנחישות כל מחווה או שיפור בתנאיהם של תושבי הרצועה, בדרישה שגופות החיילים המוחזקות בידי חמאס יושבו לישראל לפני כל הקלה בסגר. המשפחות מתנגדות לעסקות שבויים, ותובעות מהממשלה ללחוץ עוד יותר על התושבים, עד שיאמר חמאס "רוצה אני", ויחזיר את עצמות בניהן. נתניהו מאמץ את תביעתן.
