קראו
החלטת קבוצת ה-77 (המדינות המתפתחות החברות באו"ם) להעמיד בראשה בשנה הבאה (ברוטציה) את פלסטין, מוסיפה להנהגה הפלסטינית יוקרה רבה, שש שנים לאחר שהאו"ם הכיר בפלסטין כמדינה שאינה חברה בו.
אני מודה שלא הייתי בין מי שהתלהבו מהמתקפה הדיפלומטית של הנשיא מחמוד עבאס, שהחלה בראשית העשור הזה, וכי המעטתי בחשיבותה. ראיתי בכך מעשה ייאוש של מי שהרים את ידיו מהסיכוי להגיע להסדר מדיני דו-צדדי עם ישראל, ומנסה להוביל מהלך חסר סיכוי לכך שהעולם יכפה הסדר כזה על הצדדים. ברור היה שהניסיון להביא למועצת הביטחון של האו"ם את ההצעה להכיר בפלסטין כמדינה-חברה הוא חסר סיכוי, וחשבתי שמדובר במהלך סרק. חשבתי גם שישראל צריכה הייתה לתמוך במאמצים הדיפלומטיים הפלסטיניים, ואפילו להיות הראשונה שתכיר בפלסטין, משום שזו יכולה הייתה להיות מחווה חשובה.
