ישראל פולס

מדענים על הכוונת

p
המחבר
בקצרה
עוד פעולת חיסול מוצלחת מיוחסת למוסד ובמזרח התיכון מבינים את הרמז: לא רק המתקנים אלא גם המדענים נמצאים בסכנה. כל מי שעוסק בפיתוח אמצעי לחימה לא קונבנציונליים או כאלה העלולים לסכן את ישראל – "דמו בראשו".

בלילה שבין שבת לראשון השבוע [5 באוגוסט] נכנס ד"ר עזיז אסבר למכוניתו, בעיר חאמה שבסוריה, בלי לדעת שזו תהיה נסיעתו האחרונה. משענת הראש של המושב בו ישב אסבר התפוצצה ברעם אדיר והרגה במקום אותו ואת נהגו. כשהתפזר העשן התברר שאסבר הוא ראש אגף 4 ב"מרכז למחקרים מדעיים" המכונה (SSRC), חוד החנית של משטר אסד בייצור נשק לא קונבנציונלי. מעבדות המחקר של המכון באל-מסיאף הופצצו בשנתיים האחרונות פעמים רבות ונגרם להן נזק כבד. ההפצצות הללו מיוחסות לישראל ולהחלטתה המשוערת להשמיד את "פרויקט הדיוק" הסורי-איראני-חיזבאללאי, שמטרתו להתקין על  הטילים שבידי חיזבאללה ואסד "קיט" המשפר מאוד את דיוקם ומהווה לפיכך איום אסטרטגי על עליונותה הצבאית של ישראל.

כעת, עושה רושם, עולה ישראל מדרגה. גורמי משטר סורים כבר ייחסו למוסד הישראלי את ההתנקשות באסבר, ישראל הרשמית שותקת אבל במזרח התיכון קשה למצוא מי שלא הבין את הרמז: מעתה והלאה לא רק המתקנים אלא גם המדענים נמצאים בסכנה. המדיניות של המוסד הישראלי, על פי פרסומים שונים במערב, היא להרתיע את כל מי שעוסק בפיתוח אמצעי לחימה לא קונבנציונליים או כאלה העלולים לסכן את ישראל ולהבהיר כי "דמו בראשו".

ההתנקשות באסבר, מדען שעבד בחשאי ושמר על פרופיל נמוך, מזכירה אירועים דומים שנערכו לפני עשור: הריגתו של רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורנייה בפרבר של דמשק בפברואר 2008 וחיסולו של הגנרל הסורי מוחמד סולימאן בווילת הקיט שלו בעיירה טרטוס באוגוסט 2008. גם במקרים הללו, ישראל שותקת, אולם פרסומים שונים במערב הטילו עליה, ובעיקר על ראש המוסד דאז מאיר דגן המנוח, את האחריות.

ההתנקשות במורנייה נתפסת עד היום כאחת הנועזות והמהדהדות: רמטכ"ל חיזבאללה היה אדם שחי תחת מעטה של חשאיות, אין כמעט תמונות שלו ואיש לא ידע היכן הוא נמצא. מורנייה נהג להחליף מיטה מדי לילה, מעולם לא נשאר יותר מיומיים באותו מקום וידע כי הוא "על הכוונת" של ישראל וארה"ב. העובדה שמישהו ידע בדיוק נמרץ איפה הוא בשעת לילה בלבה של דמשק והטמין מבעוד מועד מטען חבלה במכוניתו, התקבלה במטה חיזבאללה בדאחיה של ביירות בהלם מוחלט. גם מורנייה, אגב, עלה השמיימה כתוצאה מפיצוץ משענת הראש במכוניתו.

עם הגנרל סולימאן הסיפור מעניין אף יותר. הוא חוסל שנה לאחר השמדת הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור [2007]. תחקיר אמריקאי ופרסום של אדוארד סנודן מייחסים את חיסולו לקומנדו הימי הישראלי. סולימאן היה האיש הקרוב ביותר לנשיא אסד, שותף סוד ואחראי על פרויקט הגרעין הסורי. אם אכן חוסל בידי ישראל, היווה החיסול איתות כי ישראל לא מסתפקת בהשמדת מתקנים לייצור נשק גרעיני, אלא גם באה חשבון עם האחראים להקמתם ופיתוחם.

במובן מסוים, עזיז אסבר הוא הגנרל סולימאן החדש. גם הוא עסק, בחשאיות מוחלטת, בפרויקט נשק סורי אסטרטגי, והיה אחראי על הקשר עם משמרות המהפכה וחיזבאללה ועל "פרויקט הדיוק". גם הוא חוסל במקצועיות, חשאיות ומבלי שאיש ייקח על החיסול אחריות.

יוסי כהן נכנס לתפקיד ראש המוסד לפני כשנתיים וחצי. בדיעבד, מינויו בידי בנימין נתניהו משול לזריקת אדרנלין רב עוצמה לארגון הביון הישראלי המיתולוגי. זה לא שלפני כהן המוסד שקט על שמריו אבל עושה רושם, לפחות על פי פרסומים זרים, שההעזה של הארגון ושל מפקדו הישיר, נתניהו, שוברת שיאים חדשים.

לפני כשנתיים [2016] חוסל בטוניס מוחמד א-זווארי, מהנדס מל"טים של חמאס, בידי שני מתנקשים אלמונים שלא הותירו עקבות כלשהם (למעט דרכונים בוסנים). באפריל השנה [2018] חוסל במלזיה פאדי אל-באטש, מהנדס פלסטיני שעבד אף הוא על "שיפור דיוק" של רקטות וטילים. שני אופנוענים רוקנו עליו מחסנית שלמה ונעלמו. בתחילת השנה [ינואר] נכנס פעיל החמאס מוחמד חמדאן למכונית המרצדס שלו בפאתי צור, לבנון, ונפצע מפיצוץ מטען חבלה שהוטמן בה. חמדאן שרד. אחיו המבוגר יותר נחשב לדמות בכירה בחמאס ושוהה אף הוא בלבנון. הם בחיים, אבל סביר להניח שהבינו את הרמז.

לרשימה הזו אפשר להוסיף, כמובן, את ההתנקשות במחמוד אל-מבחוח, שחוסל בדובאי בינואר 2010. חיסולו של מבחוח, שהיה הממונה על התעצמות חמאס והרכש הביטחוני, בעיקר מאיראן, נחשף בידי משטרת דובאי באמצעות מצלמות אבטחה. בישראל לא לקחו עליו אחריות אבל אם אכן מדובר בפעילות של המוסד, חשיפתם של רבים מלוחמי יחידת החיסול של ארגון הביון הישראלי נתפסת ככישלון חרוץ שהכתים את הרקורד הכמעט מושלם של מאיר דגן, ערב פרישתו מהתפקיד.

כשמחברים את כל הנקודות הללו לקו אחד מתקבלת מדיניות ברורה: ישראל נלחמת בהתעצמות ביטחונית של אויביה המיידיים, בעיקר איראן, חיזבאללה, סוריה וחמאס. היא עושה את זה בים, באוויר וביבשה. בעוד חיל האוויר הישראלי ממשיך בתקיפות אינטנסיביות של משלוחי נשק, מתקני ייצור ומחסני רקטות וטילים, המוסד מתמקד בחיסולם של האחראים למערכת הזו.

הפעילות הזו, שישראל בדרך כלל לא לוקחת עליה אחריות, נמשכת כבר שנים רבות. בשיאו של המאבק הישראלי נגד הגרעין האיראני בוצעו גם כמה התנקשויות נגד מדעני גרעין איראניים, המיוחסות לישראל, חלקן בתוך איראן עצמה. כעת, עושה רושם, עולה מאוד הביטחון העצמי הישראלי לא רק בחזית ההפצצות האוויריות, אלא גם בכל הקשור לפעילות ההתקפית של המוסד. יתכן שזה קשור לביטחון העצמי הגובר של נתניהו או לגיבוי הגורף והכמעט מעודד שהוא מקבל מבכירי הממשל האמריקאי בראשות הנשיא דונלד טראמפ והיועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון – גיבוי שהיה חסר לישראל מאוד בתקופת ברק אובמה.

השאלה אם המדיניות הזו, המיוחסת לישראל, אכן תצליח לבלום את ההתעצמות של אויבי ישראל, נותרת בשלב הזה ללא מענה. המאמץ העיקרי המשותף כעת לישראל ולארה"ב הוא הניסיון להביא לחילופי שלטון באיראן, אבל זה כבר נושא למאמר נפרד.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: benjamin netanyahu, hezbollah, scientists, assassinations, weapons, hamas, mossad, yossi cohen

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept