ישראל פולס

מחנה השלום יכול לנצח את הבחירות

p
המחבר
בקצרה
נתניהו נשען על תמיכה של כרבע מהציבור ומייצר קואליציות המעניקות לו רוב צר מאוד. אנשים כמו אבי גבאי, תמר זנדברג, ציפי לבני ועמיר פרץ מסוגלים להביא את מחנה השלום לניצחון בבחירות הבאות אם יפעלו במשותף ובאומץ.

מחנה השלום בישראל מסוגל לנצח את הימין בבחירות הקרובות. עם ראש ממשלה שהמשטרה ממליצה להעמידו לדין בשני תיקי שוחד לפחות, ועד הבחירות הוא עלול לאסוף תיקים נוספים ולזכות גם בהמלצת היועץ המשפטי לממשלה להעמידו למשפט; ועם שר רווחה (חיים כץ, הליכוד) שהוחלט להעמיד לדין בעבירת שוחד בכפוף לשימוע; ועם שר פנים (אריה דרעי, ש"ס) עבריין, שישב בכלא ושב למרבה הכלימה לממשלה ואפילו למשרד שבו ביצע את פשעו, ונחקר שוב בגין עבירות פליליות – לא יהיה קל לקואליציה לבקש אמון לארבע שנים נוספות.

נתניהו רחוק מליהנות מרוב בעם. הוא נשען על תמיכה של כרבע מן הציבור ומייצר קואליציות המעניקות לו רוב צר מאוד. כך הוא תלוי במפלגות קטנות ומתקשה לממש את הבטחותיו לציבור. נפילותיו האלקטורליות היו בנוק אאוט; ניצחונותיו – על חודן של נקודות.

ב-1996, כשהיו בישראל בחירות ישירות לראשות הממשלה, נתניהו ניצח את שמעון פרס בפחות מאחוז אחד וסיעת הליכוד בכנסת הייתה קטנה מזו של העבודה. שלוש שנים אחר כך, ב-1999, נתניהו הובס בבחירות ישירות על ידי אהוד ברק. כשעמד שוב בראשות הליכוד ב-2006, זכה הליכוד ב-12 מנדטים בלבד ונתניהו כמעט הודח מתפקידו. אחרי בחירות 2009 הצליח נתניהו להקים ממשלה, אף שהליכוד בהנהגתו זכה ב-27 מנדטים ואילו קדימה בראשות ציפי לבני זכתה ב-28 מושבים.

בבחירות 2012, שהוקדמו על ידו, נתניהו חש צורך להתאחד עם מפלגתו של אביגדור ליברמן ישראל ביתנו, ויחד איבדו שתי הסיעות הללו 11 מנדטים. יאיר לפיד, שמפלגתו החדשה זכתה בהישג מדהים של 19 מנדטים, כמעט שהקים קואליציה, אך בסופו של דבר היה זה נתניהו שעשה כן.

בבחירות האחרונות, ב-2015, זכה הליכוד בראשות נתניהו ב-30 מנדטים לעומת הישג מרשים של יצחק הרצוג, שבראשותו זכתה העבודה ב-24 מנדטים. נתניהו הצליח להקים קואליציה רק בזכות החלטתו של יריבו, משה כחלון, לחבור אליו עם עשרת המנדטים שלו. במשך כל הכהונה הנוכחית מוצא עצמו נתניהו תלוי פוליטית ביריבו-שותפו זה.

התחושה השוררת לפיה פנה הציבור בישראל ימינה מעוררת חיוך, מפני שעם השנים אנשי ימין היסטוריים עברו למרכז. מפלגות ואישים שהתעקשו עשרות שנים על סיסמאות כמו "אף שעל" (שום נסיגה מן השטחים הכבושים), שכחו כבר מזמן את הסיסמא הזו. במפלגת העבודה שכחו כבר על קיומו של "חוג לשלמות הארץ" בתוכה. "נסיכי הליכוד" (אהוד אולמרט, דן מרידור, ציפי לבני, רוני מילוא ורבים אחרים) הודו בטעותם והפכו לתומכי פתרון שתי המדינות. פתרון הקבע הזוכה לתמיכה הרחבה ביותר בציבור הישראלי הוא הקמתה של מדינה פלסטינית. ממשלת הימין הקיצונית ביותר בישראל רואה את ההידברות עם אש"ף כדבר הטבעי ביותר, ונאחזת בהסכם אוסלו, שהוא הסכם ביניים, כאילו היה תורת משה מסיני.

בעקבות השוק הנורא של מלחמת יום הכיפורים, חל שינוי טקטוני בבחירות 1977. מאז מדובר במחנה מרכז-שמאל בגודל של כ-40 אחוז מן הכנסת ומחנה ימין-מרכז בגודל דומה. השמאל אינו יכול ליצור גוש החוסם את הימין ללא תמיכת המפלגות הערביות, והימין אינו יכול ליצור גוש כנגד השמאל ללא תמיכת החרדים. זה הסיפור הפוליטי של הדור האחרון. שבירת הטאבו על פתרון המדינה הפלסטינית ועל אש"ף נותרה מאז 1993, אך לא יצרה שינוי דרמטי בדפוסי ההצבעה. עם שוויון בין הגושים, אירועים בעלי חשיבות נקודתית (כמו הודעתו הכוזבת של נתניהו ביום הבחירות על נתוני הצבעת הערבים) יכולים, לעתים, להטות את הכף לכאן או לכאן.

אין טענה מוטעית יותר מלומר, כי לאיש שבלם כל התקדמות לשלום, שהרחיק מישראל את תמיכת יהודי אמריקה, שהביא לעוינות גוברת של המפלגה הדמוקרטית באמריקה לישראל, ואשר נתן יד לחקיקה הפוגעת קשות באופייה הדמוקרטי של ישראל, אין תחליף. אנשים כמו יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, יו"ר מרצ תמר זנדברג, או חברי כנסת בולטים כמו ציפי לבני ועמיר פרץ, מסוגלים להביא את מחנה השלום לניצחון אם יפעלו במשותף ובאומץ. להלן שלוש הצעות מעשיות:

  1. למנות מיד את ח"כ ציפי לבני לראשת האופוזיציה. את חוק ראש האופוזיציה הבאתי לכנסת בשנת 2000, כי ידעתי שכשר משפטים אשיג לו רוב וכחבר אופוזיציה אין סיכוי להעבירו. זהו מודל שנלקח, במידה רבה, מהשיטה הבריטית. הוא קובע מעמד רשמי לנציג האופוזיציה, אשר זוכה לדבר אחרי ראש הממשלה בכל דיון פרלמנטרי ומהווה אחד מסמלי המשטר בישראל. ראש אופוזיציה מוצלח מסוגל לקבוע את סדר היום של האופוזיציה ולא רק את שלה. אסור לגבאי להסס באשר למינוי הזה. לבני כבר הייתה ראשת אופוזיציה, היא מנוסה מאוד ומסוגלת להתמודד עם הרטוריקה של נתניהו ולגבור עליה.

  2. להקים במהלך פגרת הקיץ של הכנסת סיעה חדשה שתשלב את העבודה בראשות גבאי, התנועה בראשות לבני ומרצ בראשות תמר זנדברג. כל מפלגה תשמור על עצמאותה, וההחלטה על ריצה משותפת או נפרדת בבחירות הבאות תיקבע לקראתן. הסיעה החדשה תמנה 29 ח"כים – כמעט שווה בגודלה לליכוד, ובגלל ההרכב האנושי הבעייתי של סיעת הליכוד (למשל: ח"כ דוד ביטן החשוד בפלילים או ח"כ אורן חזן שכהונתו רצופה שערוריות) היא תוכל להיות דומיננטית הרבה יותר ממנה.

  3. מחנה השלום בראשות גבאי חייב לומר דברים ברורים באשר לתכניותיו. העבודה ניצחה בעשורים האחרונים רק כאשר מנהיגים כמו יצחק רבין (הסכם עם הפלסטינים בתוך שישה-תשעה חודשים) ואהוד ברק (יציאה מלבנון בתוך שנה) הבטיחו הבטחות קונקרטיות ומימשו אותן. הכרזה עכשווית כי ממשלה בראשות גבאי תביא לחלוקת הארץ בתוך זמן מוגדר כדי להבטיח את ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית היא הכרח ציוני ומפתח להצלחה פוליטית גם יחד.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: zionist camp, labor party, benjamin netanyahu, israeli politics, knesset, tzipi livni

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept