ישראל פולס

תמימי או אזריה - מי יותר מסוכן?

p
המחבר
בקצרה
בזמן שוועדת שחרורים קיצרה בשליש את עונשו של החייל שירה בראשו של מחבל מנוטרל בחברון, נדחתה בקשה דומה של הנערה מנבי סאלח שסטרה לחייל צה״ל, בגלל ״פוטנציאל למסוכנות״. המסוכנות האמיתית היא התעלמות מהייאוש של הצעירים הפלסטינים שנולדו לחיים בכיבוש

ועדת השחרורים בכלא רימונים החליטה ביום רביעי (6 ביוני) לא לקצר בשליש את עונשה של עהד תמימי, הפלסטינית בת ה-17 שמרצה שמונה חודשי מאסר לאחר שצולמה סוטרת לחייל צה״ל בכפר שלה, נבי סאלח.

עורכת הדין שלה, גבי לסקי, כתבה בחשבון הפייסבוק שלה בתגובה: "מעניין איך ועדת השחרורים מחליטה שזה בסדר לשחרר את אלאור אזריה שחרור מוקדם (כך שיישב במאסר תשעה חודשים), וועדה אחרת מונעת את שחרורה של עהד שתשב שמונה חודשים". לסקי מוחה על כך שאזריה, אשר ירה בראשו של מחבל פלסטיני מנוטרל בחברון והרג אותו, זכה להקלה בעונשו וירצה מאסר כמעט זהה לתמימי, שסטרה לחייל.

בשב"כ ובשב"ס התנגדו לשחרורה המוקדם של תמימי, וטענו כי לא הביעה צער וחרטה על מעשיה, וכי היא עדיין מהווה פוטנציאל מסוכן (גם אזריה מעולם לא הביע חרטה). בחוות הדעת כתבו חברי ועדת השחרורים: "הדברים שהשמיעה בנושא מלמדים על אידאולוגיה הקיצונית בה היא מחזיקה. יחד עם המצב הביטחוני השורר בשטח, קיים פוטנציאל למסוכנות שלה אם תשוחרר שחרור מוקדם".

הנערה הפלסטינית נידונה במארס 2018 לשמונה חודשי מאסר וקנס של 5,000 שקל, לאחר שעורכת דינה הגיעה לעסקת טיעון עם המדינה. היא הודתה בארבע מתוך 12 עבירות שיוחסו לה. מרגע מעצרה, בשב"כ ובצה"ל התייחסו לתמימי כמחבלת מסוכנת שיש למצות עמה את הדין כאילו ביצעה פיגוע רב נפגעים. היא הושמה במעצר עד תום ההליכים, ובפרקליטות הצבאית התאמצו להכין כתב אישום רב סעיפים שכללו אירועים של הסתה והתגרות בחיילי צה"ל בעבר.

כשהחלו הדיונים בבית המשפט הצבאי במחנה עופר הוחלט לקיים את המשפט בדלתיים סגורות, בטענה שתמימי קטינה ויש לשמור על פרטיותה. ניתן להניח שיותר משרצו להגן עליה, במערכת הביטחון העדיפו לפגוע בסיקור המשפט ולהעלים את הנערה ממסכי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט, מחשש שתעורר הזדהות ותהפוך לסמל התנגדות פלסטינית.

כשתועדה בדרכה לדיונים בבית המשפט, תמימי הקפידה לשמור על שתיקה, ראש זקוף ומבט איתן. מנהל בית הספר תיכונט בתל אביב, רם כהן, כתב על כך בפוסט שפרסם בפייסבוק וחולל סערה: "עהד תמימי היא גיבורה פלסטינית, לא רק בעיני הפלסטינים, אלא בעיני כל מי שחושב שהכיבוש הוא עוולה אחת גדולה ומתמשכת". את מרב תשומת הלב תפסו מילות הסיום של הפוסט שכתב איש החינוך המוכר: ״נערה אמיצת לב מול שני גברים חמושים סוטרת לאחד מהם סטירה המגיעה לכולנו… תלמידה שכל מנהל היה רוצה בבית ספרו".

היחס הנוקשה כלפי תמימי החל מרגע ששר הביטחון אביגדור ליברמן הביע בושה על כך ששני החיילים נהגו באיפוק ולא נגררו לפרובוקציה שתמימי ניסתה לחולל. בעיניו, התנהגותם של החיילים, אשר סירבו להכות נערה לא חמושה שלא סיכנה אותם בשום צורה, היוותה הפגנה של חולשה ותבוסתנות. זמן קצר לאחר פרסום הסרטון ליברמן הורה להטיל עונש קולקטיבי על כל בני משפחת תמימי, כולל שלילת אישורי העבודה שלהם בישראל.

זה אותו ליברמן, שלפני שמונה לתפקיד שר הביטחון, היה מתומכיו הגדולים של אלאור אזריה. הוא טרח להגיע לבית המשפט כדי להביע עמו הזדהות, ולאחר מכן פעל כדי שתוענק לו חנינה. לעומת זאת, לאחר שבית המשפט הצבאי החליט להחזיק את תמימי במעצר עד תום ההליכים בגלל סטירה, אמר ליברמן: "יש צדק בבית הדין הצבאי. אני מברך את ההחלטה להשאיר את הפורעת עהד תמימי עד תום ההליכים. המסר שלנו ברור. מדינת ישראל לא תאפשר פגיעה בחיילי צה"ל". הקו של ליברמן השפיע על הטיפול של מערכת המשפט הצבאית בנערה הפלסטינית, אשר זכתה ליחס של מחבלת מסוכנת.

תמימי מייצגת דור של צעירים פלסטינים שחיים מלידה בכיבוש ישראלי.

המחזאי יהושע סובול התבטא על התעלמותה של החברה הישראלית ממניעיהם של צעירים פלסטינים, כשהתייחס לתושבי רצועת עזה המעיפים עפיפוני תבערה לעבר השדות שמעבר לגדר. לדבריו, אם הוא היה ילד פלסטיני בעזה, גם הוא היה פועל כך. דבריו כמובן חוללו סערה גדולה, ובראיון בערוץ עשר הוא הסביר שביטא הרגשה של ילד או נער שאיבד בן משפחה לאש צלפים, ורוצה לשרוף את העולם כולו: ״אנחנו מגדלים דורות שנפשם פגועה ואכולה באלימות, והתוצאה היא תופעת העפיפונים. מי שמעורר אש ומגיב באש, מגיבים עליו באש והכל נשרף. באש לא מכבים ייאוש".

ועדת השחרורים שדחתה בשבוע שעבר את הבקשה לקצר את עונשה של עהד תמימי, התעלמה מהיסוד הזה בנפשה של הנערה הפלסטינית ובנפשם של יתר הצעירים שנולדו לתוך כיבוש ואלימות. לו הוועדה הייתה רוצה לפעול בשוויון ובהוגנות, היא היתה צריכה להורות על שחרורה של תמימי - כפי שנעשה במקרה של אלאור אזריה - וכך הייתה אולי מגבירה במעט את התקווה במקום את הייאוש.

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept