ישראל פולס

אלמנתו של אל-קיעאן מחכה להתנצלות

p
המחבר
בקצרה
עד עתה איש לא פנה לאלמנתו של יעקוב אבו אל-קיעאן והתנצל בפניה – לא על הפיכתו בעיני הציבור בישראל ל"מחבל בן עוולה", כפי שכינה אותו המפכ"ל, ולא על כך שרופאה נתנה לו לגסוס למוות אף שניתן היה להצילו.

במדינה מתוקנת האחראים למחדל בגינו נורה למוות על ידי המשטרה המורה והמחנך הבדואי יעקוב אבו אל-קיעאן [ינואר 2017], תושב אום אל-חיראן, אשר הוצג לאחר מכן כטרוריסט, היו עומדים לדין משמעתי אם לא פלילי. בהמשך לכך, השר לביטחון פנים והמפכ"ל היו ודאי מתפטרים מיד מתפקידם.

מהנתיחה הפתולוגית של אל-קיעאן עלה כי הוא נורה בברך ימין ומת מפצעיו לאחר כחצי שעה, מבלי שקיבל טיפול רפואי. השבוע נחשף בעיתון הארץ [11 ביוני] כי רופאה משטרתית שנכחה בזירת האירוע לא הגישה לו טיפול מציל חיים, אף שידעה כי אבו אל-קיעאן גוסס. במדינה מתוקנת רישיונה היה נשלל ממנה והיא הייתה מוקעת על הפרה בוטה של שבועת הרופאים.

השבועה העברית, אותה ניסח פרופ' ליפמן היילפרין בשנת 1952 (בהתבסס על שבועת היפוקרטס) ואומצה על ידי הסתדרות הרופאים בישראל, קובעת חד משמעית: "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח אם נקלה ואם נכבד". אבו אל-קיעאן היה אזרח ישראלי וגם נכבד, מורה נערץ על תלמידיו. אבל כשמדובר באזרח ישראלי שאינו יהודי, כך מסתבר, כללי ההתנהגות, המוסר והאתיקה הרפואית הם אחרים. אין דין אחד לכולם.

הרופאה, ששמה לא פורסם, טענה להגנתה כי לא ידעה שאבו אל-קיעאן גסס, אבל אין בכך היגיון. הזירה הייתה קטנה, ועל פי עדויות שגבתה מח"ש הרופאה עמדה מטרים ספורים מהמקום שבו נהרג השוטר ארז לוי מפגיעת מכוניתו של אל-קיעאן והיה ברור שהשוטרים ירו לעבר המכונית הפוגעת. גם אם סברה באותם רגעים קריטיים שהשוטרים ירו במחבל, היה עליה להגיש לו טיפול רפואי.

עמותת רופאים לזכויות אדם וארגון עדאללה הגישו תלונה להסתדרות הרפואית נגד הרופאה ודרשו ממשרד הבריאות לחקור את המקרה. "מדובר במחדל רפואי חמור ביותר הנוגד את הבסיס לכללי האתיקה המקצועית", נטען בתלונה.

עד לכתיבת מאמר זה איש לא פנה לאלמנתו של אבו אל-קיעאן, ד"ר אמל אבו סעד, והתנצל בפניה – לא על הפיכתו בעיני הציבור בישראל ל"מחבל בן עוולה", כפי שכינה אותו המפכ"ל, ולא על כך שהשאירו אותו להתבוסס בדמו ולגסוס למוות אף שניתן היה להצילו.

נציג שב"כ שנכח באירוע מסר במח"ש עדות מפורטת, שבה שלל לחלוטין את האפשרות שמדובר בפיגוע טרור ואמר כי התקרית הייתה כשל מבצעי של השוטרים בשטח. למרות עדותו, פרקליט המדינה שי ניצן החליט לסגור את התיק נגד השוטרים שירו באל-קיעאן, מבלי לקבוע אם היה מדובר בפיגוע ומבלי לנקות את הכתם שהדביקה המשטרה לאבו אל-קיעאן.

"חיכינו לאמת שתתגלה", אומרת ד"ר אבו סעד בראיון לאל-מוניטור, "מלכתחילה אמרנו שאנחנו בטוחים שלא הוא האדם שיכול לעשות פיגוע. אנחנו שמחים שהאמת יצאה לאור, כי עם ישראל צריך לדעת את האמת".

לדבריה, רק כעת נודע לה על התנהגותה המבישה של הרופאה. "ידענו שהיה מישהו שיכול היה לטפל בו ועכשיו גילינו שזו רופאה שהייתה בשטח ולא עשתה דבר", היא אומרת, "הרופאה שכחה באותו רגע שהיא רופאה והתייחסה אליו בלי שום מוסר ואתיקה מקצועית. היא צריכה לשלם על כך מחיר".

ד"ר אבו סעד נוקטת בשפה זהירה, לעתים אפילו סלחנית, כלפי המשטרה, המפכ"ל והשר לביטחון פנים. כל מה שהיא דורשת הוא שינקו את בעלה מאשמה. "אני לא יכולה להגיד שהם צריכים להתפטר", היא אומרת, "כמי שנמצאים בראש הפירמידה עליהם להגיד את הדברים האמיתיים, אנחנו מדינה דמוקרטית ובסוף הכול מתגלה".

עוד היא אומרת, כי לדעתה ולדעת משפחתה יש להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר האירוע בו נהרג בעלה. "אבל המדינה מסרבת", היא אומרת, "למה? התשובה אצלם. כנראה שהם מתייחסים אלינו אחרת".

יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, קורא אף הוא להקים ועדת חקירה שתחקור את אירוע מותו של אל-קיעאן. בהודעה שפרסם הוא כתב: "שמו של יעקוב אבו אל-קיעאן חייב להתנקות לאחר שארדן ואלשיך, האשמים בטרגדיה של אותו יום נפשע, שיחקו באירוע משחק פוליטי מלוכלך. הטרגדיה באום אל-חיראן עוד תיזכר בהיסטוריה כציון דרך ביחס של המשטרה והממשלה לחברה הערבית".

עד כה השר לביטחון פנים גלעד ארדן והמפכ"ל רוני אלשיך מסרבים להודות כי טעו. אלשיך לא התנצל על הכינוי "בן עוולה" וגם לא על כך שטען כי אל-קיעאן ביצע פיגוע בשם דאע"ש, רק כי בחיפוש בביתו נמצא העיתון הנפוץ בישראל "ישראל היום" בו הופיע דיווח על פיגועי דאע"ש. השר ארדן ממשיך להטיל ספק בקביעת שב"כ שלא היה מדובר בפיגוע. בהודעה שפרסם משרדו בחודש שעבר לאחר סגירת התיק נגד השוטרים שירו, נכתב בין היתר: "השר ארדן הביע צער על כך שהתחקור של שב"כ הופסק לאחר כמה שעות ולפני שנאספו ממצאים המאפשרים לבסס את קביעת המשטרה שהיה מדובר באירוע דריסה מכוון".

חודש אחרי האירוע [פברואר 2017], כשהחלו להתגלות סדקים בגרסת המשטרה, התחייב ארדן כי אם יתברר שלא היה פיגוע – "יש צורך להתנצל בפני משפחתו של אל-קיעאן". אלמנתו עדיין ממתינה להתנצלות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept