ישראל פולס

על צה"ל להפסיק לפעול בשטחי A

p
המחבר
בקצרה
ישראל מפרה את הסכם אוסלו כמעט מדי לילה, כשכוחות הביטחון שלה נכנסים לשטחים הנמצאים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית ופועלים בהם. כפי שצה"ל הפסיק לעצור מבוקשים ברצועת עזה מרגע שיצא ממנה, כך עליו להפסיק את מעצריו באזור A.

סמ"ר רונן לוברסקי מיחידת המסתערבים "דובדבן" הוא החייל הראשון שנהרג בעימות עם פלסטינים מיחידה זו, שהוקמה לפני כ-32 שנה [1986]. 17 הנופלים האחרים נהרגו בנסיבות של אש "ידידותית" ובתאונות. ביום חמישי שעבר [24 במאי], במהלך מעצר מבוקשים במחנה פליטים סמוך לרמאללה, בשטח A, שהאחריות הביטחונית עליו היא של הרשות הפלסטינית, הופל על לוברסקי לוח שיש כבד והוא נפצע אנושות. בשבת נקבע מותו.

שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר בדברי ההספד שלו כי "דובדבן, מיחידות העילית שלנו, עורכת מדי לילה מעצרים רבים במלחמה בלתי פוסקת, שאין בה תהילה ופרסום". נציגי ממשלה אחרים התייחסו לחיוניות הפעולות הללו לשם הגנה על ביטחון ישראל.

האמנם? יש לצה"ל, ככל הנראה, רשימה ארוכה של מבוקשים, והוא משגר כדבר שבשגרה את יחידת המסתערבים שלו כדי לאתר, בלילות, את האנשים הללו, כדי לגבות מהם עדויות, לעצור אותם, להעמידם למשפט או לעוצרם במעצר מנהלי. העובדה שבהסכם הביניים בינינו לבין אש"ף מה-28 בספטמבר 1995 (אוסלו ב') הובטח כי הפלסטינים יהיו אחראים לביטחונם הפנימי, וכי ישראל לא תיכנס לשטחי A המוגדרים כשטחים הנמצאים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית – נמחקה. צה"ל עושה ברמאללה ובשטחי A האחרים, המהווים כ-18 אחוז משטח הגדה המערבית, כבתוך שלו.

במשך פחות משש שנים לאחר החתימה על הסכם זה, כיבדה אותו ישראל והותירה את ענייני הביטחון הפנימי בידי הפלסטינים. עם בחירת אריאל שרון לראשות הממשלה [2001], על רקע האינתיפאדה השנייה ובד בבד עם מבצע "חומת מגן" [2002] שהחזיר את ישראל, על טנקיה, אל שטחי הממשל העצמי הפלסטיני, הוחלט כי ישראל לא תכבד יותר את חתימתה על הסכם הביניים, כיוון שהפלסטינים הפרו את מחויבותם שלהם על מסמך זה.

17 שנה חלפו מאז. התיאום הביטחוני בין ישראל לבין גורמי הביטחון הפלסטיניים התהדק מאוד. רמת הביטחון בגדה המערבית השתפרה ללא הכר. מדי פעם ישנה מתיחות ועלייה ברמת האלימות, אך בדרך כלל המצב נמצא בשליטה פלסטינית. ישראל הפרה את הסכם אוסלו ב' בכך שהחליטה כי אין מניעה מכוחות הביטחון שלה להיכנס לאזורים הפלסטיניים, והיא עשתה זאת בשל ההתפרצות הקשה של האלימות הפלסטינית באינתיפאדה השנייה. האינתיפאדה הזו הסתיימה ב"הסכם קהיר" בין חמאס לפת"ח [מארס 2005], זמן קצר לאחר שמחמוד עבאס נבחר לנשיא הפלסטיני. מאז לא הפסיק צה"ל את מעצריו באזור A.

לא קשה להצדיק את הכניסות הללו של צה"ל לשטחים הפלסטיניים. רשימת המבוקשים של ישראל מורכבת מצעירים החשודים בכך שביצעו פעולות טרור או שהם מתכננים לבצען. אילו הסתפק צה"ל בהעברת שמותיהם לרשות הפלסטינית, ספק אם הייתה מוכנה למלא את תפקיד המסגירה, בעיקר אם הבסיס לחשדות לא היה מועבר אליה. כיון שמערכת הביטחון סבורה כי המעצר עשוי למנוע אלימות, היא פועלת בעצמה. יתרה מזו, הנוחיות שבה, מצד אחד, הסכם הביניים תקף ואנו נהנים מהיבטים רבים של קיומו, ומצד שני אנו רשאים לפעול בשטח כאילו לא היה הסכם כזה קיים, כפי שפעלנו עד 1993, מונעת ממערכת הביטחון להשיב לרשות הפלסטינית את סמכותה הביטחונית.

בשיחות רבות עם המנהיגות הפלסטינית מועלה הנושא הזה. אני זוכר שיחות עם ראש הממשלה הפלסטיני הקודם, ד"ר סלאם פיאד, שאמר לי כי "שתי העצמות בגרון הפלסטיני" הן המשך הבנייה בהתנחלויות והכניסות הליליות של צה"ל לערים הפלסטיניות. לדבריו, מרגע שיצאה ישראל מרצועת עזה היא הפסיקה לעצור בה מבוקשים, למרות שיש לה עדיין רשימות מבוקשים עזתים, ועליה ליישם את אותה המדיניות גם בגדה. "אינכם מבינים באיזה מצב אתם מעמידים את הרשות הפלסטינית כאשר אתם עושים גם בתוך שטח A כבתוך שלכם, והשוטרים שלנו עומדים מבוישים בצד בחוסר מעש. המעצרים הללו פוגעים בהצלחתו של התיאום הביטחוני שהוא חשוב לכם וחשוב לנו, ואתם חייבים להפסיק אותם", הוא הזהיר.

הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל לא הודיעה על ביטול הסכם אוסלו או החקיקה הנובעת מהסכם זה. כל עוד היא מעוניינת בקיומו (משום שהוא מאפשר את מימון תקציב הרשות הפלסטינית באמצעות המדינות התורמות, משום שהוא מאפשר את המשך התיאום הביטחוני ומשום שהוא מאפשר את המשך קיום ה'מטריה' שאינה מונעת במפורש את הבנייה בגדה המערבית), עדיף שלא תפר אותו, כמעט לילה-לילה, באיתור מבוקשים.

קשה לציבור לדעת במה מדובר. האם המבוקשים הם באמת כאלה שמעצרם הציל חיים? האם מדובר בחשדות ראשוניים בלבד? כמה מן העצורים משוחררים אחר כך בלי כל הליך משפטי? וכמה מתוכם מואשמים, בסופו של דבר, בעבירות לא חמורות? רוב הציבור נוטה לחשוב שאם ישראל טורחת לשלוח את הצבא שלה באמצע הלילה לאנשים מנומנמים בגדה המערבית ומסכנת את חייליה, חזקה שמדובר ב"פצצות מתקתקות". איש איננו אומר לנו מיהו המבוקש שבגינו נהרג חייל צה"ל בשבוע שעבר, ובמה הוא נחשד, ואנו איננו שואלים אם יש הצדקה למחירים המשולמים על ידי ישראל בגין ההפרה המתמדת של ההסכם.

ד"ר פיאד כבר איננו משמש בתפקיד ראש הממשלה הפלסטיני, אבל דבריו היו ראויים להקשבה אז והם מהדהדים גם היום: המעצרים הליליים הללו, כעניין שבשגרה, צריכים להיפסק. נכון, הפרידה ממחנות הפליטים בגדה כואבת, אבל כפי שהתרגלנו לפרידה ממחנות הפליטים בעזה, נצליח להיפרד גם מהם.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept