תוכנית כבל מתניעה דיון חיוני במפלגת העבודה

תכניתו המדינית של ח"כ איתן כבל אמנם אינה מגובשת עד הסוף, אך היא קול חשוב בשמאל-מרכז ומנסה לעורר שיח ודיון רעיוני פנימי במטרה למצוא דרך רלוונטית למפלגה הכושלת שוב ושוב בקבלת אמון הציבור.

al-monitor .

מאי 30, 2018

תכניתו המדינית של ח"כ איתן כבל (מפלגת העבודה), שחוללה בימים האחרונים סערה במפלגתו, אינה מהווה כניעה לימין הקיצוני כפי שחלק מחבריו טוענים אלא קול חשוב בשמאל-מרכז, המבקש לייצר סדר יום פרגמטי ורלוונטי.

כבל, אחד הוותיקים שבחברי הכנסת, ייצג לאורך שנים בעקביות ובלהט את רעיון שתי המדינות וההיפרדות מהפלסטינים. גם כעת, במאמר שפרסם בעיתון הארץ [24 במאי] בו קרא לחבריו להתפכח ותיאר את תכניתו המדינית, כבל אינו מפנה עורף לחזון זה אלא רק מציע להשהותו בשל חוסר היתכנותו בתקופה זו. לכן לא ברורה ההתנפלות על כבל שכללה תגובות תוקפניות מתוך מפלגתו ואפילו קריאות להשעותו. במקום לשמוח שיש מי מתוכם שמנסה לעורר שיח ודיון רעיוני פנימי במטרה למצוא דרך רלוונטית למפלגה שכושלת שוב ושוב בקבלת אמון הציבור בבחירות – כבל הוקע.

"לא דרושה לנו התפכחות אלא אמונה בצדקת הדרך", תקף אותו חברו לסיעה איציק שמולי במאמר משלו בהארץ, והיו"ר אבי גבאי הבהיר שמדובר בדעתו של כבל בלבד שאינה מייצגת את המפלגה.

במאמרו, כבל קורא לחבריו להתפכח מקונספציות כדי למנוע מציאות בלתי הפיכה בה ישראל תהפוך למדינה דו לאומית ובכך תחדל להיות יהודית ודמוקרטית. נקודת המוצא שלו היא שאבו מאזן אינו מעוניין במשא ומתן. לכן אין כעת עם מי לשאת ולתת. על מדינת ישראל לקחת את גורלה בידיה. מנגד הוא טוען, כי ממשלת הימין מנציחה מצב קיים ואינה פועלת על מנת למנוע את התרחיש העתידי, הבלתי נמנע כמעט לדעתו, של מדינה דו לאומית.

כבל מציע כי המדינה תחיל את החוק הישראלי על גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון המונים כ-300,000 מתנחלים מתוך 400,000. באופן הזה יוסדר מעמדם של המתנחלים בתוך הגושים הגדולים: גוש עציון, מעלה אדומים, קרני שומרון, אריאל ובקעת הירדן. לצד זה תתבצע הקפאה מוחלטת של בנייה מחוץ לגושים ויתקיים משא ומתן עם התושבים על מנת להגיע להסדר של פינוי תמורת פיצוי. מהלכים אלה, סבור כבל, יאפשרו לישראל לקבוע את גבולותיה בעצמה ולא להמתין לפלסטינים.

כבל כותב במאמרו: "אינני מוותר לרגע על השאיפה לשלום, אך אני סבור שלאור המציאות שנוצרה בעשור האחרון ישראל חייבת להתפכח. איננו יכולים להמתין לצד הפלסטיני כיוון שאבו מאזן כבר ויתר על רעיון שתי המדינות".

כבל טוען כי מפלגתו טועה בכך שאינה משתחררת מקונספציית אוסלו, בשעה שזו קרסה מזמן, ומתעלמת מהמציאות האזורית. כבל מסביר ש"פרדיגמת אוסלו" לפיה ניתן להגיע במזרח התיכון להסכמי שלום נוסח אירופה עם גבולות פתוחים קרסה, לאחר שהתברר כי  לא ניתן לרסן את ארגוני הטרור באמצעות מנגנוני ביטחון.

"אוסלו" היא מילה טעונה בחברה הישראלית. "הסכמי אוסלו", שנחתמו לפני כרבע מאה על ידי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין והמנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת [1993, 1995], הם שם נרדף לחזון שתי המדינות ולהיפרדות מהפלסטינים. לא זו בלבד, הם גם מורשתו של רבין, ששילם בחייו על הסכם השלום. לכן, הרעיונות שמציג כעת כבל, נראים במבט ראשון, ושלא בצדק, ככפירה של ממש וכהתנערות מהחזון המדיני המגדיר ומבדל את מפלגת העבודה מהימין.

בניגוד לטענות נגדו, כבל לא הפך לסוכן של הבית היהודי בתוך מפלגת העבודה. הוא רחוק מכך. מי שיקרא באופן מעמיק ופתוח את הצעתו, יגלה שהוא בסך הכל מבקש להציג עמדה פרגמטית עכשווית הנובעת מתוך הכרה שבסופו של דבר ההיפרדות בין ישראל לפלסטינים היא בלתי נמנעת.

תכניתו של כבל מזכירה את תכנית ההתכנסות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ערב בחירות 2006.  "ההתכנסות" הייתה מהלך חד צדדי אותו ביקש אולמרט לבצע, מתוך אמונה שעל ישראל לקבוע בעצמה את גבולותיה ולא להמתין לפלסטינים. על פי אותה תכנית, גושי ההתנחלויות הגדולים יוכנסו לתוך גבולותיה של מדינת ישראל ואילו התנחלויות מבודדות יפונו. אולמרט לא היה חשוד אז כמו גם היום בחוסר תעוזה מדיני או התרפסות בפני הימין – ההפך בדיוק.

אפשר להתווכח על הרעיונות שמציג כבל ואפילו כדאי שבמפלגת העבודה יקיימו על כך דיון. אין לחשוש מאובדן דרך והתרפסות בפני הימין. בתנועת העבודה היו מאז ומעולם כמה וכמה גוונים. היא נודעה בוויכוחים אידיאולוגים נוקבים בין הביטחוניסטים והפרגמטיים – המחנה הניצי, לבין המחנה היוני. בן גוריון נמנה על המחנה הראשון בדיוק כמו רבין שנים אחריו. הוויכוח כשלעצמו הוא חיוני ורק יכול להועיל למפלגה שנכשלת פעם אחר פעם בבחירות. שיח מסוג כזה מציג לציבור מפלגה בעלת חיים דמוקרטיים תוססים, מגוון דעות וויכוחים חיוניים, כיאה למפלגה גדולה השואפת לשלטון. בדיוק כפי שהייתה המפלגה בתקופות בהן שלטה במדינה.

תכנית כבל מהווה ניסיון להתניע שיח מפלגתי ולייצר רלוונטיות מול הימין. כבל צודק בדיאגנוזה לפיה הציבור לא משתכנע מהיאחזות בקונספציית אוסלו, השייכת לעולם שונה לגמרי שהתקיים כאן לפני כ-25 שנים. יש מי שרואה במהלך הזה הוכחה ניצחת לאובדן הדרך במפלגת העבודה ובשמאל, לבלבול ולייאוש וניסיון לחקות את הימין, בשעה שההפך הוא הנכון.

תכנית כבל אמנם אינה מגובשת עד הסוף – אין בה תשובות לשאלות רבות כמו למשל מה יהיה מעמדם האזרחי של הפלסטינים החיים בגושים – אך היא מחייה את המפלגה ומאלצת את חבריה לקיים ויכוח על דרכי פעולה רלוונטיות בתוך המסגרת של חזון שתי המדינות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

ישראל מעוניינת באבו מאזן חלש אבל שולט
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 18, 2020
האם ישראל והרשות הפלסטינית בדרך למדינה אחת?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 18, 2020
דין עזה אינו כדין הגדה: המשוואה המוטעית של בנט
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 7, 2020
האם נתניהו ויתר על סיפוח לפני הבחירות?
דני זקן | הבחירות בישראל | פבר 10, 2020
"עסקת המאה" – פרס לטרור היהודי ומתכון לאלימות
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020