ישראל פולס

פסקת ההתגברות: הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה הישראלית מאז 1948

p
המחבר
בקצרה
לא חברי הכנסת קבעו את זכויות האדם בישראל אלא פסיקות בית המשפט העליון. אם הכנסת תאיים על הזכויות הללו באמצעות "פסקת ההתגברות", לא יהיה שום גורם במערכת השלטון אשר יגן על חירויות המיעוטים במדינת ישראל.

ביום ראשון האחרון [6 במאי] קיבלה ועדת השרים לענייני חקיקה בישראל החלטה פה אחד לחוקק את "פסקת ההתגברות"; אם תהפוך לחוק – תהיה זו הפגיעה הגדולה ביותר בדמוקרטיה הישראלית ב-70 שנות קיומה.

השרים מכל מפלגות הקואליציה דחו את בקשתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לדחות את הצבעתם למועד אחר, ואישרו את הגרסה החמורה ביותר לפיה ניתן יהיה לאיין את החלטת בית המשפט הגבוה לצדק באמצעות הצבעתם של 61 מתוך 120 חברי הכנסת. אם יתקבל החוק, לא תהיה יותר משמעות לשום החלטה של בית המשפט לפיה חוק מסוים איננו חוקתי משום שהוא פוגע באופן בלתי מידתי בזכויות הפרט, שכן לכנסת תהיה הסמכות לחוקק חוקים פוגעניים בידיעה מראש שאין בכוחו של בג"ץ לבטלם.

"פסקת ההתגברות" היא תוספת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משנת 1992, והיא זו האמורה לאפשר לכנסת לבטל את החלטות בג"ץ. משמעות הדבר היא אפשרות לפגוע פגיעה קשה בזכויות המיעוטים במדינת ישראל, וכשמדברים על מיעוטים בישראל אין מדובר באיטרי יד ימינם או בג'ינג'ים, אלא בערבים. ממש כמו שהחוק המאפשר, לראשונה בהיסטוריה הישראלית, להדיח מהכנסת חבר כנסת מכהן ברוב של 90 חברי כנסת, מכוון ומופעל כנגד פרלמנטרים ערבים, למרות שבלשון החוק אין שום אזכור לערבים.

הפגיעה הקשה בדמוקרטיה נובעת מהסיבה הבאה: בישראל ניתנה עוצמה רבה מאוד לרשות המבצעת (הממשלה). כיוון שמדובר בדמוקרטיה פרלמנטרית, אין ממשלה בלי רוב בכנסת, ואין כנסת בלי שהקואליציה קובעת את פעילותה ומפקחת על חקיקתה. רוב ראשי ועדות הכנסת שייכים למפלגות הקואליציה, ולכן מידת הפיקוח הפרלמנטרי על מהלכי הממשלה מוגבלת ביותר. עצמאות הרשות שופטת (לצד עיתונות חופשית) היא זו המבטיחה את זכויות המיעוטים, אך אם גם זו תהיה כפופה לרוב בכנסת, המשקף את רצון הממשלה, תאבד הדמוקרטיה – המורכבת משני צדדים: שלטון הרוב וזכויות המיעוט – את המרכיב השני.

הדמוקרטיה הישראלית קיימת כמעט בנס. היא לא השכילה לבטל פקודות דרקוניות של שלטון המנדט הבריטי בפלשתינה, אשר נועדו להילחם בארגונים המחתרתיים שביקשו לסלק שלטון זה. ב-19 במאי 1948 הוכרז על מצב חירום בישראל, ומצב זה לא הוסר מאז אפילו ליום אחד. הכנסת מאשרת, מדי שנה, את הארכת מצב החירום לשנה או לחצי שנה נוספת, וזאת באופן אוטומטי, כדרך שבשגרה, מבלי שמישהו בתקשורת מתייחס לכך.

אם יעלה על דעתה של ממשלה בישראל להשתמש בסמכויות הרחבות מאד שמעניק לה מצב החירום ושמעניקות לה הפקודות המנדטוריות, תהיה זו קבורתה של הדמוקרטיה הישראלית. כיום יכול בית המשפט למנוע זאת, אם יגיע למסקנה שנעשתה פגיעה בזכויות האדם או בחירויות המיעוטים. אם הכנסת תהיה רשאית לבטל זאת ברוב חבריה, לא תוכל יותר ישראל לכנות את עצמה דמוקרטיה.

מדינת ישראל שייכת על פי המדדים הבינלאומיים לקטגוריית הדמוקרטיות הפגומות, בעיקר משום שהיא מחזיקה עדיין בשטחים שכבשה ב-1967, ומשום שבניגוד לאמנת ז'נבה הרביעית העבירה את אזרחיה לשטחים הללו ואיפשרה להם להתיישב שם. אבל ישראל לא תוכל להישאר גם בקטגוריה זו, אם יעבור החוק.

בניגוד למחויבות ישראל במגילת העצמאות שלה, לחוקק חוקה עד ה-1 באוקטובר 1948, היא לא עשתה כן עד היום הזה. אין לישראל מגילת זכויות אדם. ישראל גם אינה כפופה לבית הדין האירופי לזכויות האדם.

הכנסת היא בית המחוקקים היחיד ואין בה "בית שני" או סנאט היכול לפקח על חוקים המתקבלים בבית הנבחרים. הגורם היחיד המפקח על חקיקתה ואשר מונע חקיקה דורסנית ופוגעת הוא בית המשפט. לעתים מציגים תומכי "פסקת ההתגברות" דוגמאות ממדינות אחרות שבהן רשאי הפרלמנט לקיים דו-שיח כזה או אחר עם בית המשפט באשר לפסיקתו של האחרון, אלא שבכל הדוגמאות הללו, ללא יוצא מן הכלל, מדובר במדינות שיש בהן גורם מאזן כזה או אחר המונע את שרירות לבו של המחוקק. הסרת סמכות בית המשפט בישראל לפסול חוקים של הכנסת (דבר שהוא עושה לעתים נדירות) תותיר את אזרחי ישראל חשופים לחלוטין להחלטות העלולות לנבוע מצרכים פוליטיים רגעיים ולגזול מהם את מרחב החופש שלהם, שבלעדיו הדמוקרטיה נותרת על הנייר בלבד.

הטענה המרכזית בפי תומכי החוק היא שבית המשפט פוגע ב"משילות". לטענתם, שרי הממשלה מנסים להוביל מהלכים חשובים לטובת הציבור, לבנות תשתיות, לקצר תהליכים, לפשט בירוקרטיה, ואילו בית המשפט מגן על הביורוקרטיה, מאפשר את קיומם של הליכים ארוכים ומסורבלים, ואיננו מאפשר למקבלי ההחלטות לממש את תכניותיהם.

אני מודה כי כמי שמילא תפקידים רבים ברשות המבצעת – כמזכיר הממשלה, כמנכ"ל, כסגן שר וכשר, לא אהבתי החלטות רבות של בית המשפט ורציתי גם אני בקיומם של הליכים מזורזים יותר, כדי לממש את תכניותיה. אבל תמיד ידעתי שהפסיקה התקבלה מתוך שיקול ענייני ומתוך רצון שלא לגרום לפגיעה במישהו, אם בהיבט הסביבתי ואם בהיבט של כיבוד תרבותה של קבוצה זו או אחרת באוכלוסייה אשר הרשות המבצעת לא לקחה אותה בחשבון תוך התלהבות העשייה. בית המשפט מבטיח את המשילות ולא מסכן אותה.

לא המחוקקים קבעו את זכויות האדם בישראל, אלא הפסיקות המשפטיות מאז 1948. אם תבוא הרשות המחוקקת, במצוותה של הרשות המבצעת, ותאיים על הזכויות הללו, לא יהיה שום גורם במערכת השלטון אשר יגן על הציבור מפני האיום הזה.

נמצא ב: ממשל

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept