ישראל פולס

ישראל מתפכחת מאופוריית טראמפ

p
המחבר
בקצרה
בישראל מבינים שאין לתקיפה האמריקאית נגד משטר אסד קשר כלשהו לאינטרס הישראלי בסוריה – בלימת ההתבססות האיראנית, אבל נאחזים בטילי השיוט שהחרידו את שמי דמשק כאיתות לפוטין שהזירה הצפונית אינה מופקרת לגמרי.

התקיפה האמריקאית-בריטית-צרפתית על תשתיות הנשק הכימי של משטר אסד בלילה שבין שישי לשבת בסוף השבוע [14 באפריל], משלימה תהליך התפכחות ארוך וכואב שעובר על הצמרת המדינית-צבאית בישראל.

"זה לא נעים לחטוף מעל מאה טילי שיוט מסוג טומהוק ממעצמה כארה"ב", אמר השבוע שר קבינט בכיר לאל-מוניטור בסוג של נחמה עצמית מרירה, "אבל ברור לנו שהתקיפה הזו אינה מגבירה באופן משמעותי את ההרתעה האמריקאית באזור ואינה מעידה על כוונותיו של הנשיא טראמפ בעתיד, כפי שהיינו מייחלים שיקרה. כשהאבק ישקע יתברר שטראמפ עשה את המינימום האפשרי שהוא רחוק מאוד ממה שבאמת צריך לעשות כדי לרסן את אסד, פוטין ונסראללה".

בפעם הקודמת שטראמפ תקף בסוריה [אפריל 2017], נשבו בישראל רוחות אחרות לגמרי. הייתה כמעט אופוריה. בירושלים היו משוכנעים שהשריף החדש הגיע העירה, מה שהיה איננו עוד, הסדר הקיים מת והממזרים מתכוונים לשנות את הכללים. "צריך לזכור", אומר גורם ביטחוני בכיר בישראל לאל-מוניטור, "שהתקיפה הקודמת של האמריקאים בסוריה אירעה זמן קצר אחרי שטראמפ נכנס לתפקידו, כשהעולם כולו חשש מהנשיא החדש והיצרי וגם הרוסים נכנסו לכוננות ספיגה. פוטין", הוסיף הגורם, "עוד לא היה השריף המוכרז והמוחלט של סוריה, מלחמת האזרחים הסורית לא הוכרעה עדיין והוואקום היה משמעותי הרבה יותר מאשר היום".

אחרי אותה תקיפה קודמת של ממשל טראמפ, האופטימיסטים היו משוכנעים שטראמפ מאותת על כי אין לו כוונה להפקיר את הזירה לפוטין וכי הוא, בניגוד לאובמה, מגיע כדי לעשות סדר ולא יניח לברית השיעית להשתלט ולהקים ציר בין המפרץ הפרסי לים התיכון. במציאות התברר, שטראמפ אינו שונה, בתחום הזה, מאובמה. הברית השיעית קמה, איראן מניחה כעת גשר יבשתי בין טהרן לטרטוס (עיר נמל גדולה בסוריה), והאמריקאים לא יהיו כאן כדי להתמודד עם כל זה.

על הרקע הזה, הדברים שצוטטו בפתיח מפיו של השר הישראלי נאמרו בעיקר לצרכי מורל ושכנוע עצמי כי המהלך האמריקאי מסוף השבוע משמעותי ואמיץ יותר מכפי שזה נראה מבחוץ. "לבוא היום עם 105 טילי שיוט, כשפוטין יושב בתוך סוריה ועל פיו יישק דבר, זו הצהרת כוונות", אומר השר הישראלי, "מהבחינה הזו אנחנו מקווים שהמסר עבר".

גם כאן, מדובר באמירה שהיא סוג של נחמה עצמית, כי בירושלים יודעים היטב שהנשיא טראמפ נחוש לעזוב את סוריה, במוקדם או במאוחר, עדיף מוקדם ככל האפשר. כל הניסיונות לשכנע אותו להישאר נכשלו. נתניהו השקיע בזה את מיטב כישרונו, גם הנשיא הצרפתי מקרון הודיע שהצליח לשכנע את טראמפ [15 באפריל], אבל עושה רושם שהנשיא לא באמת משתכנע. "גורמי המקצוע שלו בשטח", אומרים במערכת הביטחון הישראלית לאל-מוניטור, "הסבירו לו שאי אפשר לעזוב מיד וצריך להשלים את המהלך מול דאע"ש, אז יכול להיות שזה יידחה בכמה חודשים. אבל בסופו של דבר ברור לנו שהאמריקאים לא יהיו כאן כי הנשיא מאמין שאמריקה צריכה להיות באמריקה ומי שרוצה מעורבות אמריקאית צריך לשלם".

ישראל נזקקה לפעולה האמריקאית בעיקר מול מוסקבה. למרות שבירושלים מבינים כי אין לפעולה האמריקאית קשר כלשהו לאינטרס הישראלי בסוריה, שממוקד בבלימת ההתבססות האיראנית האסטרטגית בה, בנימין נתניהו ושר הביטחון שלו אביגדור ליברמן נאחזים בטילי השיוט שהחרידו את שמי דמשק בסוף השבוע כאיתות לפוטין שהזירה אינה מופקרת לגמרי. על פי התאוריה הזו, טראמפ שומר על זכותו להתערב, גם כוחנית, אם וכאשר האינטרסים של ארה"ב ייפגעו. בירושלים מקווים לשכנע את טראמפ שהאינטרס האמריקאי הוא להרחיק את איראן מגדר הגבול הישראלית, מהים התיכון ומבסיסי האוויר בסוריה. התקיפה האמריקאית המינימלית והכירורגית שומרת על סוג של גחלת תקווה שיש לישראל עדיין על מי לסמוך, למרות תהליך היציאה המזורז של הכוחות האמריקאים מהזירה.

בשורה התחתונה, חלומותיו הוורודים של הימין הישראלי שפרצו עם בחירתו של טראמפ, נמצאים בהליך גניזה מהיר בכל הקשור לזירה הצפונית. טראמפ נתפס כמי שמספק את הסחורה בעניין ירושלים (העברת השגרירות האמריקאית) ואולי גם בפרישתו הצפויה מהסכם הגרעין עם איראן (בירושלים משוכנעים שיודיע על פרישה במאי), אבל בכל הקשור למתרחש בסוריה ההתפכחות הישראלית כואבת. ציוציו הלוחמניים של טראמפ בעניין הסורי הסתיימו ביבבה.

הערכת המודיעין בישראל היא כי התקיפה בסוף השבוע לא גרמה נזק משמעותי למשטר אסד, לא ערערה את יציבותו וגם לא פגעה לטווח ארוך בתשתית של תעשיית הנשק הכימי של הרודן הסורי, אשר הוקמה לתחיה לאחר ההכרזה הרשמית על מותה בסיבוב הקודם, לאחר ההסכם שהושג מול ממשל אובמה. בעניין הזה עושה רושם שגם ישראל נקלעה לאופוריה בלתי מוצדקת ומוקדמת.

אסד, בניגוד להערכות המודיעין המערבי, שמר על חלק לא מבוטל מיכולותיו הכימיות ולאחרונה גם חידש את תהליכי הייצור של תשתית לחימה כימית. ישראל, שחיסלה את פס הייצור של מסיכות האב"כ לפני כשנתיים ואספה את אמצעי המיגון שחולקו לאוכלוסייה, ניצבת עכשיו בפני שוקת שבורה וצומת החלטות לא פשוט: כשאסד ממשיך להחזיק ביכולת כימית, איראן מתבססת בלבה של סוריה ונסראללה מודיע שישראל פתחה מלחמה ישירה עם איראן, מה עושים עם מיגון האוכלוסייה? האם זה אחראי להמשיך להתנהג כאילו האיום הכימי הוסר?

נכון לעכשיו, בישראל אין כוונה לשנות את ההערכה האסטרטגית. המשענת העיקרית כרגע היא יכולת ההרתעה של צה"ל והעובדה כי משטר אסד לא ניצב עדיין על רגליים יציבות. התכנית הישראלית היא לקלקל את החגיגה של פוטין, לערער את היציבות של אסד, לפגוע בהתבססות האיראנית עד שהמעצמות יגיעו למסקנה שחייבים להסדיר את המצב ולהרחיק את איראן מהגדרות הישראליות. את כל זה מקווה ישראל לעשות מבלי לדרדר את האזור למלחמה כוללת.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept