ישראל פולס

על העיוורון: ניסיון הקאמבק של אולמרט חסר מודעות ומופרך

p
המחבר
בקצרה
בקשתו של אולמרט מהנשיא למחוק את הרישום הפלילי שלו, מה שיאפשר לו להתמודד בבחירות הקרובות, מעידה שלראש הממשלה לשעבר יש תוכנית מסודרת לחזרה לחיים הפוליטיים. יחד עם זאת, היא גם מעידה על עיוורון מוסרי וחוסר הבנה של הלך הרוח הציבורי כלפיו.

ערב חג הפסח שוחח השר לשעבר רפי איתן עם כמה ממכריו, ושיתף אותם בכוונתו לפנות לנשיא המדינה ראובן ריבלין, ולבקש חנינה שתמחק את הרישום הפלילי של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. משמעות החנינה, אם תתקבל, היא שאולמרט יוכל לשוב לחיים הציבורים והפוליטיים, ואולי אף לראשות הממשלה, תשעה חודשים לאחר שסיים לרצות עונש מאסר על עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט.

המידע הזה, שהגיע אלי בשבוע שעבר, נשמע תחילה מופרך. כיצד ייתכן שאולמרט, שנושא בתואר המפוקפק ״ראש הממשלה הישראלי הראשון שישב בכלא״, חושב שזה בכלל אפשרי? אולי הוא אינו מודע כלל למהלכיו של איתן? כאשר פירסמתי בשבוע שעבר (2 באפריל) בטוויטר את המידע הזה, התגובות היו בהתאם: רובן ביטאו זעזוע מעזות המצח של אולמרט, אחרות פקפקו באמיתות המידע.

עיתונאים שיצרו קשר עם איתן באותו יום ולמחרת, התבשרו מפיו כי הוא אכן מתכוון לפנות לריבלין. איתן אמנם בן 91, אבל חד, ממוקד ועדיין ממזרי. בראיון לרדיו 103 אמר: "אני חושב שהאיש ריצה את עונשו, ישב בכלא, ואין ספק שדמותו חסרה במערכת הפוליטית הציבורית של מדינת ישראל. הוא יכול לתרום מעבר להרבה אחרים שנמצאים היום.... חשוב לחזק את המערכת הפוליטית באנשים מסוגו של אולמרט. לא חשוב באיזה צד הם במפה הפוליטית".

בהמשך הודה איתן, שהכוונה בהסרת הקלון היא להחזיר את אולמרט לפעילות ציבורית, ולא הכחיש כי ראש הממשלה לשעבר בסוד העניינים.

כמה מהאנשים ששוחחו עם אולמרט לאחר פרסום יוזמת איתן שמעו ממנו הכחשה, אך לאוזניים מיומנות בניואנסים של פוליטיקאים, היא נשמעה רפה ולא משכנעת. ואכן, ביום שני האחרון (9 באפריל), לאחר חג הפסח, נחשף המהלך: אולמרט פנה אל משרד המשפטים והנשיא בבקשה לחון אותו מהקלון.

בקשת החנינה ארוכה ומופרטת, וניכר שהוכנה זמן רב מראש. הנימוקים המרכזיים עוסקים בתרומתו של אולמרט לביטחון המדינה, בראש ובראשונה החלטתו הדרמטית להשמיד את הכור בסוריה.

כעת ברור שאולמרט פועל על פי תוכנית מסודרת בניסיון לחזור לחיים הציבוריים. הצעד הראשון בתוכנית היה לקבל את אישור הצנזורה לפרסם את ספרו "בגוף ראשון". בספר הוא מתאר בפירוט את חלקו המכריע בהשמדת הכור בדיר א-זור לפני תשע שנים, תוך חשיפת ניסיונותיו של שר הביטחון אז, אהוד ברק, לטרפד את התקיפה. סיפור התקיפה אמור להיות הפלטפורמה לשיקום תדמיתו של האסיר המשוחרר אולמרט, או במילים אחרות, תחילתו של קאמבק פוליטי חסר תקדים.

פרסום הספר לווה במסע יחסי ציבור אגרסיבי, שכלל ראיונות עם אולמרט תוך התעסקות מסיבית בתקיפת הכור, שהפכה אז לראשונה באופן מוצהר לפעולה ישראלית (עד פרסום הספר ישראל הרשמית לא לקחה אחריות על המהלך). למשך כמה ימים אולמרט חרך את המסכים, ולקח את הקרדיט, שהרוויח בצדק, על האופן בו ניהל את הפעולה. הוא לא הביע חרטה על מעשיו הפליליים - ואף המשיך לטעון כי נפל קורבן לפעילות לא הוגנת של מערכת אכיפת החוק, שביקשה את ראשו. אולמרט, שהורשע בעבירות חמורות בכמה ערכאות, כולל בהרכב של 11 שופטי בית המשפט העליון, המשיך להאשים את כולם מלבד את עצמו. במקביל, הוא הפגין חוסר מודעות עצמית כשתקף את ראש הממשלה החשוד בפלילים, והמליץ לו לפרוש מתפקידו.

כפי שניתן היה לצפות, חשיפת הפרטים מהתקיפה בסוריה הצליחה להחזיר לראש הממשלה לשעבר משהו מכבודו האבוד, כשגם יריביו הפוליטיים מחלקים לו מחמאות.

אחרי שמוצה הפוטנציאל מהמהלך הזה, הגיע השלב הבא: בקשת החנינה שתאפשר לאולמרט לשוב להנהגת המדינה. הוא בונה על כך שמשבר המנהיגות החמור בשמאל-מרכז, במקביל להסתבכותו בפליליים של נתניהו, ייצרו ביקוש לקאמבק שלו.

ברמה המעשית, על פי כל הגורמים המשפטיים, הסיכויים שבקשת החנינה שלו תאושר נמוכים. ועדיין, עצם הגשת הבקשה היא מקוממת. אם מדינת ישראל כל כך חשובה לאולמרט, הדבר הנכון ביותר מבחינתו לעשות הוא לחיות את חייו הרחק מאור הזרקורים, מחוץ לחיים הציבוריים.

המחשבה שתרומתו לביטחון המדינה תמחוק את מעשיו החמורים מעידה על עיוורון מוסרי של ראש הממשלה לשעבר - ולא בפעם הראשונה - וגם על כך שאיבד את יכולתו להבין את הלך הרוח בציבור הישראלי. אולמרט מעולם לא היה אהוד. הוא עצמו העיד על כך בנאומו אחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2007. הוא ידע שהתמנה לראש הממשלה ב-2006 רק בשל קריסתו הבריאותית של קודמו, אריאל שרון, וניצח בבחירות אותה שנה רק בזכות הרוח הגבית שקיבל מהמהלך הזה.

ועדת וינוגרד שבדקה את אירועי מלחמת לבנון מצאה מחדלים קשים, והטילה על אולמרט את האחריות לרובם. את המשבר הזה הוא הצליח לשרוד, אך נותר ללא עוצמה פוליטית. ב-2008 נאלץ אולמרט להתפטר בשל החקירות הפליליות נגדו.

המחשבה שיזכה לחנינה מהנשיא, ושרישומו הפלילי יימחק מבלי שהביע חרטה על מעשיו, מעידה על שיקול דעת מטריד של ראש הממשלה לשעבר. אם ריבלין ייתן יד למהלך, זו תהיה סטירת לחי למלחמה בשחיתות ולמערכת אכיפת החוק, שמתמודדת כעת עם מסע דה-לגיטימציה מצד ראש נתניהו והימין.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

What to read next
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept