ישראל פולס

מפלגת העבודה תרוויח מהעמדה החד משמעית בסוגיית הפליטים

p
המחבר
בקצרה
אבי גבאי הוכיח מנהיגות אופוזיציונית בסוגיית הפליטים ולא פזל לאהדת ההמון בליכוד – הוא תמך במהלך של נתניהו כשזה תאם את סדר היום של מפלגת העבודה, אבל כשנתניהו התקפל תקף אותו בכל הזירות. זה מה שיחבר בסופו של דבר את האלקטורט אליו.

בכירי מפלגת העבודה, ובראשם היו"ר אבי גבאי, היו מהראשונים לברך ולהחמיא לראש הממשלה בנימין נתניהו על ביטול גירוש הפליטים לאפריקה, מיד לאחר מסיבת העיתונאים שכינס ביום שני [2 באפריל].

ח"כ שלי יחימוביץ' כינתה את ההסכם עם האו"ם "דרמטי" וציינה שמדובר ב"ניצחון אדיר של מאבק אזרח ושל קול המוסר וההיגיון אל מול גזענות ושנאת הזר". גבאי מצדו בירך "על ההסדר המתגבש שמשקף את הצעת החוק של המחנה הציוני לטיפול משלב בתושבי הארץ ובמהגרי העבודה", אך סייג את תגובתו בכך ש"המבחן – בביצוע".

תוספת קטנה זו התבררה כעבור שעות מעטות כצופה פני העתיד. נתניהו גנז את תכניתו "הדרמטית", שהמטירה עליו שבחים רבים משמאל אך הקימה עליו את הימין כולל שרים בממשלתו אשר בדרך כלל מחרישים מולו בתקשורת ומיישרים קו.

לכאורה, ראשי העבודה, מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, "נפלו" שוב ברשתו של נתניהו, בכך שמיהרו להחמיא ולפרגן לו על תכנית מאוזנת ואחראית אותה תפר בחשאי מול האו"ם. אולם במקרה הזה הביקורת שספגו, כשהתברר שראש הממשלה משליך באחת לפח הזבל של ההיסטוריה את המתווה הדרמטי, לא מגיעה להם. כפי שממפלגת העבודה מצופה לתמוך בכל הסדר מדיני – אף אם היא יושבת באופוזיציה, מכיוון שזה סדר היום שלה, כך היה נכון מבחינת אנשיה לברך את נתניהו.

גבאי בוודאי מצטער היום על שהתעמת עם חברים במפלגתו בנובמבר האחרון [2017]. הוא דרש מהם לתמוך בחוק המסתננים אותו יזמה ממשלת נתניהו, אף שהיה מנוגד לסדר היום שלהם. גבאי פעל כך משום שביקש באותה בתקופה להגיע אל לב הליכודניקים. אבל בדרך הכואבת של נטישת האלקטורט שלו הוא גילה שהמהלך הזה, כמו כל קריצה למתנחלים, לא רק שלא מביא אליו ליכודניקים אלא מבריח ממנו את מצביעי העבודה ומייצר מולו אופוזיציה פנימית במפלגה.

בשבועות האחרונים גבאי לומד להבין את כוחו של הבייס של מפלגת העבודה – אותו גרעין קשה שכה חיוני למפלגה בעלת סדר יום מובנה בסוגיות ליבה כמו התחום המדיני, זכויות אדם ואזרח ודת ומדינה.

לנתניהו בגרסתו המעודכנת והמשתכללת יש רק מצפן אחד והוא הבייס שלו בימין. לאורו הוא פועל ובאמצעותו הוא מתקן ביצועים – גם אם המעשים מנוגדים לטובת המדינה ולאינטגריטי. אבל נתניהו הוא ראש הממשלה של מדינת ישראל שנבחר להנהיג, ולא לתפקד כשבשבת של לייקים מימין ברשתות החברתיות. המשפט שהפך כבר לקלישאה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" נכון לכל ראש ממשלה ואמור להיות המצפן שלו בכל מעשיו מרגע שהתיישב בעמדת הקברניט. כל ראשי הממשלה, גם הפופולריים שבהם, פעלו לעתים בניגוד לבייס שלהם בבואם לקבל החלטות הרות גורל שהיה בהן כדי לחרב את הקריירה הפוליטית שלהם. די להזכיר את ראש הממשלה הראשון מטעם הליכוד מנחם בגין שהוביל את הסכם השלום עם מצרים, ואת ראש הממשלה אריאל שרון שביצע בניגוד לדעת הבייס הליכודי את תכנית ההתנתקות מעזה.

במקרה של גבאי, כמי שנבחר להנהיג את מפלגת השמאל הבכירה, הוא מפנים כעת את חוזקה של האג'נדה והמצפן המפלגתי, מה שיכול להקפיץ אותו בסקרים. כי מה שיכול להתקבל בהבנה עבור ראש ממשלה לאחר שנבחר בבחינת "דברים שרואים משם", אסור לו בתכלית האיסור.

בסוגיית הפליטים יו"ר העבודה הוכיח מנהיגות אופוזיציונית ראויה להערכה. הוא תמך במהלך של נתניהו כשזה תאם את סדר היום של מפלגת העבודה, אבל בשנייה בה התברר שנתניהו מתקפל, גבאי הפך למכונת ירייה אפקטיבית ותקף את נתניהו בכל הזירות: ברדיו, בטלוויזיה וברשתות החברתיות, כשהוא מאשים אותו בין היתר בחוסר מנהיגות, בפחדנות ובבריחה מאחריות.

העובדה שיו"ר יש עתיד יאיר לפיד בחר בתגובה פושרת נוכח זגזוגו המביך והמטריד של נתניהו רק הוסיפה לגבאי נקודות.

גבאי ומפלגת העבודה אמורים להרוויח מהעמדה הבהירה והחד משמעית שלהם בסוגיית הפליטים, בכך שהובילו דרך ולא פזלו לאהדת ההמון בליכוד. זה מה שיחבר בסופו של דבר את האלקטורט אליהם, אחרת מה הטעם? אפשר לבחור במקור.

קודמו של גבאי בתפקיד, ח"כ יצחק הרצוג, שילם מחיר פוליטי כבד מאוד על כך שלאורך תקופה ארוכה הוא ניהל מגעים קואליציוניים עם נתניהו לקראת כניסה לממשלתו הנוכחית. לימים נודע כי התמריץ לכך הייתה תכנית מדינית לה התחייב נתניהו, הכוללת ועידה אזורית לצורך קידום הסכם מדיני עם הפלסטינים. בפועל הרצוג בוזה על ידי ראש הממשלה, שברגע אחד נטש אותו לדמם אלקטורלית והכניס אל ממשלתו את יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן [מאי 2016]. האם הרצוג טעה? ייתכן שבהתנהלות אבל לא בעיקרון.

הרצוג שגה בכך שלא דרש מנתניהו להציג מעשים קונקרטיים כתנאי פתיחה למשא ומתן, אבל כראש מחנה השמאל היה מצופה ממנו לפעול לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים בכל דרך, גם באמצעות ברית עם יריבים פוליטיים. בדיוק כמו שהעבודה בראשות פרס העניקה לשרון רשת ביטחון להתנתקות מעזה. לכן הרצוג עשה את המעשה נכון, ויש להאמין לו כשאמר כי לא היה סולח לעצמו אילו לא היה מנסה. לאורך זמן זו הדרך הנכונה גם אם היא ארוכה ורבת תהפוכות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: likud party, united nations, african immigrants, labor party, israeli politics, benjamin netanyahu, deportation, avi gabbay

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept