ישראל פולס

הסרטונים מהשטחים ממחישים עד כמה הכיבוש משחית

p
המחבר
בקצרה
שני סרטוני וידיאו מהימים האחרונים שפרסמו ארגוני זכויות אדם חיזקו את הטענות על אלימות לא פרופורציונלית של חיילי צה״ל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. בארגונים טוענים כי לאחרונה צה״ל הגביר משמעותית את החיכוך עם האוכלוסייה בשטחים, ומזהירים מפני ההשלכות.

שני סרטונים שהופצו לאחרונה על ידי ארגוני זכויות אדם מחזקים את טענות הפלסטינים על נוכחות גדולה מבעבר של צה"ל בשטחי הגדה, וממחישים, למרבה הצער, עד כמה החיכוך בין החיילים לאוכלוסייה הפלסטינית הפך לאלים יותר מבעבר.

בסרטון שצולם ממצלמות אבטחה של חנויות באזור יריחו והופץ על ידי ״בצלם״ ב-22 בפברואר, נראים ארבעה חיילים מכים צעיר פלסטיני שניסה לתקוף אותם, יורים בו ממרחק קרוב, וגוררים אותו לתוך סמטה. בסרטון נשמעים פלסטינים, שככל הנראה הביטו מחלונות החנויות, משוחחים ביניהם ואומרים "הנה, עכשיו הם הורגים". משפחתו של הפלסטיני, יאסין עומאר סראדיח, טענה כי החיילים מנעו ממנו במשך דקות ארוכות מדי טיפול רפואי שהיה יכול להציל את חייו. צה"ל פרסם לאחר האירוע תגובה שבה נטען כי התוקף רץ עם מוט ברזל בידו לעבר החיילים. "הכוח ביצע ירי לעברו, ממנו ככל הנראה לא נפגע. לאחר מכן הפעילו החיילים כוח על מנת לעצרו. במהלך אירוע זה אף ניסה הפלסטיני לאחוז ולחטוף את נשקו של אחד החיילים". צה"ל לא השיב לטענת בצלם, לפיה סראדיח הוכה בחוזקה גם לאחר שנוטרל.

סרטון אחר שהפיץ ארגון ״יש דין״ כמה ימים לאחר מכן (2 במארס) תיעד כוח מג״ב משליך רימון הלם, בלי כל סיבה נראית לעין, לעבר בני זוג שאוחזים בתינוק ורצים הרחק מהשוטרים. בני הזוג נמלטו מביתם בכפר בורין שבשומרון לאחר שנזרק לתוכו רימון עשן. בתגובה נמסר ממשטרת ישראל כי הכוח הבחין בשני חשודים שמנסים להימלט ממקום שבו התגודדו עשרות מתפרעים, ובתגובה אחד הלוחמים השליך לעברם רימון הלם יחיד. לטענת המשטרה, הלוחמים לא יכלו לראות את התינוק ו"אילו היו הלוחמים מבחינים בו - בוודאי שהיו פועלים בהתאם".

שני הסרטונים האלה סיפקו עדות מצולמת למציאות המורכבת בשטחים, שבה חיילי צה"ל פועלים בקרב אוכלוסייה אזרחית. צעירים ישראלים שהתגייסו לצבא בגיל 18 מוצאים את עצמם בעימות עם אזרחים פלסטינים, באווירה של שנאה ואלימות שהולכות וגוברות. ככל שיימשך הכיבוש, המצב הזה, של פעילות צבאית בתוך אוכלוסייה אזרחית צפופה, רק יחמיר והסיכוי לפיוס בין העמים יתרחק.

לפני שבועיים (22 בפברואר) הפיץ ״בצלם״ גם עדויות של בני משפחת ג'ראר מג'נין, בעקבות פעולת כוחות צה"ל ללכידתו של המחבל אחמד ג'ראר, אשר רצח את הרב רזיאל שבח בחודש שעבר. אינאס ג'ראר סיפרה לתחקירן בצלם על השימוש שצה"ל עשה בכלבים כאשר החיילים פרצו לביתם. לדבריה, כשהחיילים נכנסו לבית, היא ובעלה מיהרו להביא למיטתם את שני ילדיהם, בני שלוש ותשע. בהמשך, נכנס כלב לחדר השינה שלהם, תפס בחוזקה את בעלה מברוכ ג'ראר בכתפו השמאלית, והפיל אותו על הקרקע. אינאס ניסתה, ללא הצלחה, לחלצו משיני הכלב. שני הילדים, שצרחו ובכו מפחד, התחבאו מאחורי המיטה.

כך תיארה אינאס בעדות שמסרה לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי: "החיילים צעקו עליי בערבית שאוציא את כל מי שנמצא בתוך הבית. אחד החיילים אמר לי שאוציא את אחמד ג'ראר המבוקש מהבית... התחננתי שיצילו את בעלי מהכלב, אבל הם לא עשו כלום ורק עמדו שם. הילדים שלי השתינו במכנסיים. הם לא היו מסוגלים לעמוד על הרגליים מרוב פחד". 

עבד אל-כרים סעדי עובד כתחקירן עבור בצלם כבר 16 שנים באזור ג'נין. בשיחה עם אל-מוניטור הוא אמר כי ההסלמה ביחסים בין חיילי צה״ל לאזרחים הפלסטינים היא תוצאה של הגברת הנוכחות של הצבא בשטחים, וכניסה למקומות שבעבר היה נמנע מהם בשטחי A (בשליטה אזרחית וביטחונית פלסטינית). הוא הוסיף וטען כי ההקצנה בהתנהגות של החיילים היא ביטוי של האווירה ברחוב הישראלי, המושפעת מההנהגה הישראלית ומהשתלטות הימין על השלטון ועל החברה.

"אני אינני שונא אדם״, אומר סעדי, ״אבל כשאני נתקל בישראלים ובעיקר בחיילים, אני יודע שהם אינם יודעים עלי דבר. הם לא מסתכלים עלי כבר כבן אנוש. אני מבחינתם רק טרוריסט או חמוש בסכין. אבל אני בן אדם, אוהב מוסיקה, לומד ואוהב את החיים. את זה כבר לא רואים החיילים. הם תוצר של המציאות הישראלית והמדיניות שמכתיבה ההנהגה הישראלית לצבא״.

סעדי אומר שמה שראה בג'נין במתחם המגורים של משפחת אל ג'ראר היה קשה. הוא מתאר "חתיכות של בשר שנגסו הכלבים מגופם של בני המשפחה״, שלטענתו כלל לא היה להם קשר למעשה שביצע קרוב משפחתם. מברוכ ג'ראר, שנפצע מתקיפת הכלבים, שוחרר לביתו אחרי שנעצר. "הישראלים אינם יודעים הרבה, או שאינם רוצים לדעת על המתרחש בשטחים. אבל אני, שעובד בזה כבר הרבה שנים, משוכנע שהחיילים יחזרו הביתה אחרי שישתחררו - ותהייה לזה השפעה על עתיד החברה הישראלית. הצעירים הללו, החיילים לשעבר, יהיו אבות, יהיו פוליטיקאים, אולי אפילו יהיו מנהיגים.  אבל האלימות תשפיע עליהם לאורך שנים, ותהיה חלק בלתי נפרד גם מהחברה הישראלית״.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept