תגובותיה של ההנהגה הפלסטינית להכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל צריכות להיכנס לספרי הלימוד לדיפלומטיה למתחילים, בכותרת "איך לא מנהלים סכסוך". הכלל ראשון הוא שלצד החלש אסור להסתכסך עם המגשר, גם אם הוא משוכנע שעמדותיו מוטות לטובת היריב. הכלל הזה תקף שבעתיים כאשר המגשר הוא מנהיג המעצמה החזקה בעולם, שהאגו שלו מרקיע שחקים. הכלל שני הוא שאם אינך בטוח שיימצא לך סולם לרדת מהעץ, אל תטפס עליו. והכלל שלישי: כשאתה סבור שהצד השני מבלף, אל תחמיץ הזדמנות לחשוף את קלפיו. נשיא הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), הפר את שלושת כללי הברזל הללו.
אבו מאזן הכריז מלחמה דיפלומטית על המגשר, ואילץ את עצמו להתנחם בהכרה של סלובניה בפלסטין. הוא שלח את דוברו, נביל אבו רודינא, לאיים כי "אם סוגיית ירושלים תישאר מחוץ לשולחן, אז גם ארצות הברית תישאר מחוץ לשולחן". כתוצאה מהמהלך הזה, הפלסטינים ימשיכו להלך זקופים מתחת לשולחן. הם יכולים להכריז כי "מדובר בסוגיה שלא ניתן לקנות אותה בכל הון בעולם". בינתיים ממשלת ישראל תשקיע הון תועפות במפעל ההתנחלויות, ו"העולם" יוסיף לקנות, באמצעות מימון בינלאומית לרשות הפלסטינית, את שירותי הביטחון שהיא מספקת לאזרחי ישראל.
