ישראל פולס

הרשות מתכננת טקס אלטרנטיבי ביום העברת שגרירות ארה"ב לירושלים

p
המחבר
בקצרה
לקראת העברתה לירושלים של השגרירות האמריקאית, מתכננים הפלסטינים טקס אלטרנטיבי שיביע את התנגדותם למה שהם מכנים "מעללי הממשל האמריקאי" ויציג את נחישותם לקבל תמיכה בינלאומית להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים.

מחלקת המדינה האמריקאית הודיעה בסוף השבוע [23 בפברואר] כי השגרירות בישראל תועבר לירושלים ב-14 או 17 במאי, סמוך ליום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל (לפי לוח השנה הלועזי). דוברות שגרירות ישראל בארה"ב ציטטה בתגובתה את ראש הממשלה בנימין נתניהו: "זהו יום גדול לעם ישראל... החלטה זו תהפוך את יום העצמאות ה-70 לחגיגה גדולה עוד יותר".

במקביל לחנוכת המבנה הארעי של השגרירות בירושלים (עד שייבנה משכן קבע חדש), יציינו הפלסטינים 70 שנה ל"יום הנכבה". על משקל תגובתו של נתניהו, סביר לשער שלאובדן שיחושו הפלסטינים השנה יתווסף גם כעס גדול.

מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, סאיב עריקאת, בעבר הממונה על המו"מ המדיני, טוען כי החלטת הממשל להעביר את השגרירות דווקא בחודש שבו הפלסטינים מציינים את הנכבה "מהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי והחלטות הקהילה הבינלאומית". עריקאת אמנם נוקט לאחרונה קו מיליטנטי חריף יותר משאר ההנהגה הפלסטינית (זכורה במיוחד התבטאותו כלפי השגרירה באו"ם ניקי היילי "תסתמי את הפה"), אבל גם בכירים אחרים ברשות מביעים כעס וזעם על מסכת הביזוי שהממשל האמריקאי מעביר אותם לטענתם בלי שום אינטגריטי מדיני בינלאומי.

"אם לא די בכך שירקו לנו בפרצוף, עכשיו כדי להשלים את ההשפלה הם מעבירים את השגרירות ביום הנכבה ותוקעים לנו ולנשיא אבו מאזן את האצבע עמוק לתוך העין" – כך תיאר את התחושה השוררת ברשות הפלסטינית אחד מחברי ועדת האינטראקציה הפלסטינית בשיחה עם אל-מוניטור. ועדה זו מונתה על ידי היו"ר אבו מאזן במטרה לקדם דיאלוג עם הציבור הישראלי, אך היא כמעט אינה פעילה –לא רק בגלל המכשלות שהציב שר הביטחון אביגדור ליברמן, אשר מנע מיו"ר הוועדה מוחמד אל-מדני להיכנס לישראל [יוני 2016], אלא גם עקב גוויעתו של תהליך מדיני כלשהו.

חברי הוועדה נזהרים מלומר זאת בגלוי, אבל נדמה שהם חשים ששליחותם הסתיימה ושעליהם, כמו הרשות הפלסטינית כולה, לחשב מסלול מחדש. להנהגה הפלסטינית כבר אין ציפיות כלשהן מהמתווך האמריקאי שהכזיב מבחינתם. אבל על אף ההבנה שטוב כבר לא ייצא מטראמפ, הם מתקשים להתמודד עם המהלומות שהוא וממשלו מנחיתים על הרשות חדשות לבקרים.

סגן הנשיא פנס טען במהלך ביקורו בישראל בחודש שעבר [ינואר 2018] כי העתקת השגרירות תתרחש רק בסוף 2019. מאז שנודע על הקדמת מועד העברת השגרירות לירושלים לחודש מאי, החלו הפלסטינים לדון ברעיונות לתגובה אופרטיבית ל"תקיעת האצבע בעין". על שולחן הוועד הפועל של אש"ף מונחת הצעה שאחד מיוזמיה הוא עריקאת, והיא רוקמת עור וגידים – לקיים אירוע מקביל אשר ייטה את דעת הקהל העולמית מהעברת השגרירות לירושלים למחאה פלסטינית מקורית.

הפלסטינים סבורים שיום זעם לא ישרת את המטרה ויהווה אירוע מחאתי. במקום זאת, הם רוצים לקיים "אירוע פרודוקטיבי" שמצד אחד יביע את התנגדותם למה שהם מכנים "מעללי הממשל האמריקאי" ומצד שני יציג את נחישותם לקבל תמיכה בינלאומית להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים במסגרת במשא ומתן.

עדיין לא ברור אם סגן יו"ר הפת"ח, מוחמד אל-עלול, יהיה מוכן לגנוז את ימי הזעם שהוא מתכנן, וספק אם הוא יהיה מוכן לוותר על פעילות שטח המובילה להפגנות ועימותים עם כוחות צה"ל. ייתכן שבסופו של דבר האירועים האלה יתקיימו במקביל. בכל זאת, גם מניעים פוליטיים פנים ארגוניים מניעים את ראשי הפת"ח ליזום את ימי הזעם וההפגנות.

בין אם יוכרזו ימי זעם או לאו, במישור הבינלאומי אנשי הוועד הפועל של אש"ף פועלים להזמין לרמאללה את נציגי המדינות שכבר הכירו בפלסטין כמדינה או נציגי מדינות התומכות בהקמתה אשר עדיין לא הכריזו על כך באופן רשמי - בריטניה למשל. הפרלמנט הבריטי החליט להכיר במדינה הפלסטינית [אוקטובר 2014], אבל ההחלטה היא עדיין סמלית ולא מחייבת את הממשלה. אבו מאזן אמנם איים לתבוע את הבריטים על הצהרת בלפור [2016], שתמכה לפני מאה שנה בהקמת בית לאומי ליהודים, בנימוק כי זו הובילה לנכבה, אבל בכירי הרשות סבורים שעל הממלכה הבריטית אפשר לסמוך שתעמוד לצדם בכול הצבעה להקמת מדינה פלסטינית באו"ם. לראיה, ההתנגדות הבריטית להכרזת טראמפ על ירושלים כבירת ישראל – אולי בין השאר כדי להכות על חטא העבר.

בין המדינות שכבר הכירו רשמית במדינה פלסטינית, אשר הפלסטינים מעריכים כי נציגיהן יבואו לטקס שהם מארגנים, ניתן למנות את שבדיה, דרום אפריקה, תשע מדינות בדרום אמריקה בהן ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי, טורקיה וייתכן שגם הודו לאחר ביקורו החם ברמאללה של ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי [10 בפברואר].

המקור הפלסטיני אמר לאל-מוניטור, כי היוזמה המתגבשת נועדה בין השאר להראות שאבו מאזן עוד לא אמר את המילה האחרונה ולמרות החבטות הנוראות שספג בשנה האחרונה, הוא מנהל קרב מאסף נגד הממשל האמריקאי. עם זאת קשה להניח שמבחינת דעת הקהל הפלסטינית טקס סמלי, שבעיקרו הוא בכל זאת טקס מחאה, ישנה את הרושם בקרב מתנגדיו או בקרב תומכיו המעטים של אבו מאזן. אלה חשים כי אבו מאזן נחל מפלה במערכה הבינלאומית וכי כל מעשיו עתה הם כדי להציל את תדמיתו הציבורית.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: ירושלים

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept