ישראל פולס

הפשע הגדול של נתניהו: ניסיון למוטט את עמודי התווך של הדמוקרטיה

p
המחבר
בקצרה
שני התיקים שהמשטרה ממליצה להאשים בהם את נתניהו לדין בעבירות שוחד, וכן פרשת בזק שעדיין בשלב החקירה, חושפים פרק מרכזי בתוכנית של מנהיג הליכוד להשתלט על ערוצי התקשורת והתרבות בישראל.

כפי שטוענים מדקלמי דף המסרים של לשכת ראש הממשלה, כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום ולא הוכחה אשמתו, בנימין נתניהו נהנה מחזקת החפות. אכן, צריך להמתין להחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אם לתרגם לכתב אישום את קביעתה של המשטרה שנתניהו נטל שוחד. אך גם אם ד"ר מנדלבליט יחליט להשליך את תיקי המשטרה לאשפה, הוא לא יוכל לסלק את הריח הרע שעולה מהם. הסירחון יישאר גם אם בית המשפט יקבל את גרסתו של נתניהו שאספקה שוטפת מאנשי עסקים של שמפניה, תכשיטים וסיגרים בשווי של מיליון שקל, היא "מתנות מחברים".

תיקי 1000 (המתנות מאנשי עסקים) ו-2000 (השיחות עם מו״ל ידיעות אחרונות, ארנון מוזס), כמו גם פרשת בזק המכונה תיק 4000, חושפים פרק מרכזי בתוכנית של מנהיג הליכוד להשתלט על ערוצי התקשורת, התרבות והמדע בישראל. המתנות הגדולות באמת שנתניהו דרש מאנשי העסקים, ומקצתן אף הצליח לקבל, הן ערוצים לתודעתו של ציבור הבוחרים. עשן הסיגרים ואדי האלכוהול מטשטשים קנוניה להעלות באש את עמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית - חופש המידע והביטוי, תקשורת עצמאית ועיתונות לוחמת.

נניח שאכן, כפי שטוען נתניהו, המתנות שהעריף עליו ארנון מילצ'ן הן תשורות שאנשים נוהגים להעניק לחבריהם. נישאר עם מסקנות חוקרי המשטרה שראש הממשלה פעל כדי לקדם את כניסתו של החבר מילצ'ן כבעל מניות באיחוד של שתי זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת. הכנסת חבר לערוץ תקשורת מרכזי משפרת את הסיכוי להכניס עוד כמה חברים לכנסת.

מול טענת המשטרה שבינו לבין ארנון מילצ'ן היו "יחסים שוחדיים", פרקליטיו של נתניהו טוענים כי ערב הבחירות האחרונות הוא נאבק דווקא לסגור את ערוץ 10, אשר מילצ'ן היה אחד מבעליו. המאמץ לחסל את הערוץ נבע בעיקר מרצונו של ראש הממשלה להיפטר מהעיתונאי רביב דרוקר, שחשף סדרת פרשות שחיתות, לכאורה, בכיכובו של נתניהו. לפי פרסומים שונים, נתניהו זעם על היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, שמנע את הסגירה והטיח בו - "בגללך אני אפסיד את הבחירות".

בדרך להשתלטות על דעת הקהל, משך נתניהו את ידידו, איל ההימורים שלדון אדלסון, להקים עבורו את העיתון "ישראל היום". הצעד הבא היה הפיכתו של המתחרה, "ידיעות אחרונות" ואתר האינטרנט הפופולרי שלו ynet, מאויב לידיד. בצד העסקה המלוכלכת שרקם עם המו"ל מוזס על חשבון "ישראל היום", שלח נתניהו את ידו בתיווך בין המו"ל לבין בעלי הון, לרכישת "ידיעות אחרונות". בתיק 4000, המצוי עדין בחקירה, מככב חבר נוסף של נתניהו, איש העסקים שאול אלוביץ, שהפך את אתר וואלה לעוד ערוץ חצר של משפחת נתניהו.

את ההשתלטות על תאגיד השידור הממלכתי, "כאן" דל הרייטינג, משאיר נתניהו לנושאי כליו - שרת התרבות מירי רגב ושר התקשורת איוב קרא. זכורה לרע התבטאותה של רגב מיולי 2016, "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? השר צריך לשלוט, מה, נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים?" בשבועות האחרונים מנסים רגב וקרא לעשות סיכול ממוקד לסרט התיעודי "ארץ זרה" של עמיתנו שלומי אלדר. הסרט, שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, מציג את המציאות בישראל מבעד לעיניהם של שלושה אנשים, שהחליטו לחפש את עתידם מעבר לים. "לא ייתכן שערוץ ציבורי ייתן במה לסרט המכפיש את שמה של ישראל", אמרה הצנזורית הצבאית לשעבר, שנתניהו הפקיד בידיה את תיק התרבות. בתגובה לדברי השרה אומר אלדר כי "מי שפוחד ממצלמה פוחד מהאמת".

נתניהו שלח את רגב לעשות לעולם התרבות מה שהוא עושה בעצמו לעולם התקשורת: להיטיב עם אנשי קולנוע, תאטרון ומוזיקה שהולכים בתלם, ולפגוע בפרנסתם של מבקרי עמדות הימין. השבוע הורו שניהם לשגרירת ישראל בצרפת, עליזה בן נון, להחרים את אירוע הפתיחה של פסטיבל הסרטים הישראלי בפריז שיתקיים בחודש הבא. הזעם יצא שוב על הסרט ״פוקסטרוט״ שבשוליו סצנה דמיונית כמובן, המציגה את הפנים המכוערות של הכיבוש. מנהלת הפסטיבל, הלן שומאן, אמרה ל"הארץ" כי הפסטיבל מציג יצירות אמנות, והשיקולים לבחירת הסרטים אינם פוליטיים. "כנראה שהשרה הזאת לא כל כך אוהבת אמנות" הוסיפה שומאן. היא טועה. הבעיה איננה השרה ואף לא יחסה של זו לאמנות. היא ממוקמת בלשכת ראש הממשלה ובחוסר האהבה של "המנהיג הגדול" של השרה לכל מי שאינו שייך למחנה הימין האנטי ליברלי.

כמה סמלי ששעות אחדות לפני פרסום הודעת המשטרה, נועד נתניהו עם היועץ לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ של הונגריה, ג'וזף צוקור. השניים דנו באפשרות שישראל תארח את ועידת וישיגראד הקרובה, שבה חברות צ'כיה, הונגריה, פולין וסלובקיה. בסוף השבוע האחרון פורסמה ב״ניו יורק טיימס״ כתבה מקיפה על מצבה של הדמוקרטיה בהונגריה, שמנהיגה, ויקטור אורבן, נמנה עם חבריה של משפחת נתניהו. יש להם אויב מדומיין משותף - המיליארדר היהודי-הונגרי-ליברלי ג'ורג' סורוס.

כותרת הכתבה היא "כשהמערב חושש מאוטוקרטים, הונגריה מראה במה מדובר". מסופר בה על הידרדרותה של הדמוקרטיה ההונגרית. בדרך לפירוק הדמוקרטיה העביר ראש הממשלה (ומנהיג מפלגת ''פידס'') אורבן חוק, שיאפשר לרדוף עיתונאים אשר יפרסמו תחקירים המבקרים את הממשלה. פוליטרוקים נשלחו להחליף עיתונאים ותיקים ברדיו הציבורי ושלחו אותם הביתה. "כל המאפיינים על פני השטח הם של דמוקרטיה", אמר חבר פרלמנט לשעבר מטעם פידס לניו יורק טיימס, והוסיף מיד: "אבל, מאחור מסתתרת התפיסה של מפלגה אחת, אמת אחת". בתרגום לעברית צריך להוסיף "מנהיג אחד ורעייתו".

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept