מדוע נתניהו טומן ראשו בחול מול בעיית עזה

הגישה הנוקשה של טראמפ כלפי הפלסטינים ומהלכיו האחרונים לעצירת תקציבי הסיוע לאונר"א, חשפו את אוזלת היד של בנימין נתניהו מול האתגר בעזה ואת הסכנה למלחמה נוספת מול חמאס בהעדר מדיניות מסודרת בנוגע לרצועה.

al-monitor .

פבר 6, 2018

מאז יום שישי האחרון [2 בפברואר] מקבל הציבור הישראלי במנות גדושות את מראותיו הקשים של המשבר ההומניטרי בעזה. תמונות של ילדים פלסטינים שוכבים חסרי אונים בבתי חולים ללא תרופות, מחסור במים, ביוב שזורם ברחובות מלוכלכים והרבה חושך עקב הפסקות חשמל ארוכות הציפו לפתע את העיתונים, אתרי חדשות ותוכניות אקטואליה.

אף שבשנה האחרונה [2017] המצב בעזה הלך והחמיר עד כדי הגעה אל סף של אסון הומניטרי, בישראל איש לא התעניין בכך. לא בתקשורת המקומית, לא במערכת הפוליטית וכנראה גם לא סביב שולחן הממשלה. מה שהיה אמור לתפוס מקום נרחב בסיקור הביטחוני-מדיני הישראלי, נעלם מן העין חרף הזיקה הישירה בין משבר הומניטרי בעזה לאפשרות של עימות אלים, שלא לדבר על ערכי מוסר בסיסיים אל מול טרגדיה אנושית.

האדישות התחלפה ביום שישי בהתעניינות גוברת, כשהחלו לצוץ הדיווחים הראשונים בתקשורת מפי גורמי ביטחון בכירים על המתחולל ברצועת עזה. אלה דיברו במונחים של משבר הומניטרי והזהירו מפני מלחמה נוספת מול חמאס. לצד הדיווחים פורסמו הערכות לפיהן ישראל תצטרך להזרים בעצמה מזון ותרופות לרצועה כדי לעצור את הקטסטרופה, כפי שפורסם ב"אולפן שישי".

ביום ראשון הציטוטים האנונימיים כבר הפכו לישירים מפי הרמטכ"ל גדי איזנקוט בעצמו בישיבת הממשלה. איזנקוט הזהיר את השרים מפני עימות עם חמאס בשל התדרדרות המצב ההומניטרי בעזה, ואמר כי על ישראל לעשות מאמץ כדי למנוע קריסה הומניטרית ברצועה.

ביום שני, המצב בעזה כבר הפך לסחורה פוליטית לוהטת בישיבות הסיעות בכנסת. שר הביטחון אביגדור ליברמן, יו"ר העבודה אבי גבאי ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד התייחסו לכך בהצהרותיהם. גבאי ולפיד קראו לממשלה להקשיב לרמטכ"ל, ואילו ליברמן בחר לומר דברים סותרים כשהכריז כי המצב בעזה קשה מתמיד אך אין מדובר במשבר הומניטרי.

התרעת הרמטכ"ל בישיבת הממשלה אינה דבר שבשגרה. אפשר להבין את איזנקוט, אשר בעקבות הדיווחים השוטפים שהוא מקבל חושש מפוטנציאל הנפיצות בעזה – מה שכנראה לא ממש טורד את מנוחתה של הממשלה ושל העומד בראשה. אחרת ההתדרדרות ההומניטרית בעזה הייתה מעסיקה את הקבינט הביטחוני כבר מזמן.

טמינת הראש בחול של בנימין נתניהו אל מול המתרחש בעזה מאז סיום מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 היא בגדר מחדל מדיני. הכוונה כמובן להזדמנויות החדשות עליהן הוא עצמו דיבר אחרי הפסקת האש עם חמאס. נתניהו השתמש אז במונח "אופק מדיני חדש", ורמז על כוונתו לפעול יחד עם מדינות ערב הפרגמטיות ליצירת קואליציה אזורית. באותם ימים דובר גם על התוכנית לשיקום עזה תמורת פירוז. עזה לא שוקמה, חמאס המשיך להשתמש בכספי הסיוע למימון טרור, והחיים ברצועה נעשו קשים מיום ליום. נתניהו מצדו נגרר שוב לדפוס הפעולה המאפיין אותו, כלומר פאסיביות כל עוד אין סכנה ברורה ומיידית או אירוע שדורש טיפול.

בחירתו של טראמפ בשלהי 2016 הסירה מנתניהו חלק נכבד מהלחץ הבינלאומי, גם בנוגע לעזה ולמו"מ עם הפלסטינים. במציאות הזאת בעיית עזה נדחקה הצידה, ונתניהו התמסר למסעותיו המדיניים חוצי היבשות, לעיסוק האינטנסיבי בחקירותיו ולמשברים בקואליציה. אם היה דיון בקבינט בעניין עזה או אם נעשה ניסיון יצירתי ממשי להתעמת עם המציאות הנפיצה ברצועה מצד ממשלת ישראל, הדבר לא ניכר במעשיה ולא ניתן לכך ביטוי בשום דיווח.

באווירה הזו גם תכניתו המרעננת של השר ישראל כץ (הליכוד) לבניית אי מלאכותי מול חופי עזה, ודרישתו מחודש מארס אשתקד [2017] לקיים דיון בקבינט בעתיד הרצועה – זכו ליחס מזלזל.

מאז ההתנתקות מעזה [2005] אין למדינת ישראל מדיניות מסודרת בנוגע לרצועה, זולת היגררות לסבבים אלימים מדי כמה שנים מול חמאס. אחרי מבצע צוק איתן שזכה לתואר המפוקפק של "המלחמה הארוכה ביותר" (50 יום), נוצרה כאמור הזדמנות להחליט מה עושים עם עזה – ולא רק מבחינה צבאית. בינתיים השנים חלפו, וכשהתפרסם דו"ח מבקר המדינה על צוק איתן [2017] מוקדה תשומת הלב במחדל איום המנהרות, אף שבפועל מדובר באיום טקטי שהוכח שניתן להתגבר עליו באמצעות טכנולוגיה מתקדמת. המחדל האמיתי הוא העדר מדיניות בעזה, בהנחה שכיבוש צבאי של הרצועה אינו הפתרון המועדף - גם לא על ממשלת הימין הנוכחית.

באופן פרדוקסלי, דווקא הגישה הנוקשה של טראמפ כלפי הפלסטינים ומהלכיו האחרונים לעצירת תקציבי הסיוע לאונר"א חשפו את הקונפליקט הישראלי. לכאורה היה מצופה מנתניהו שיאמץ בחום את הסנקציות של הממשל האמריקאי מול הפלסטינים, אלא שהוא היה הראשון להבין שה"פרס" הזה עלול להזיק לישראל. הן משום שישראל תואשם על ידי הקהילה הבינלאומית באסון הומניטרי ברצועה, והן כי החרפת המצב עלולה להביא להתלקחות ביטחונית מול חמאס, כלומר לעוד "צוק איתן" שתוצאותיו מבחינת ישראל שנויות במחלוקת וממנו יצא נתניהו בשן ועין.

זו הסיבה שנתניהו (שהוא גם שר החוץ) העביר מסר לאמריקאים דרך משרד החוץ למתן את הקיצוץ לאונר"א, כשגם כאן הוא בעצם נגרר אחר האירועים מאחר שלא השכיל לנצל את חלון ההזדמנויות המדיני שהוא עצמו זיהה בקיץ 2014.

כעת, כאשר הציבור בישראל מתחיל להיחשף למתחולל בתוך רצועת עזה והנושא הופך לעניין פוליטי מרכזי, מתבהרת גם אוזלת היד של בנימין נתניהו מול האתגר שם. דווקא במקרה הזה, בו נתניהו לא היה צריך לקבל החלטות היסטוריות גדולות כמו לתקוף באיראן או לפרק התנחלויות, הוא כשל ביכולת להציג יוזמה ופעלתנות מדינית ובזבז כמעט ארבע שנים יקרות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020