מאז יום שישי האחרון [2 בפברואר] מקבל הציבור הישראלי במנות גדושות את מראותיו הקשים של המשבר ההומניטרי בעזה. תמונות של ילדים פלסטינים שוכבים חסרי אונים בבתי חולים ללא תרופות, מחסור במים, ביוב שזורם ברחובות מלוכלכים והרבה חושך עקב הפסקות חשמל ארוכות הציפו לפתע את העיתונים, אתרי חדשות ותוכניות אקטואליה.
אף שבשנה האחרונה [2017] המצב בעזה הלך והחמיר עד כדי הגעה אל סף של אסון הומניטרי, בישראל איש לא התעניין בכך. לא בתקשורת המקומית, לא במערכת הפוליטית וכנראה גם לא סביב שולחן הממשלה. מה שהיה אמור לתפוס מקום נרחב בסיקור הביטחוני-מדיני הישראלי, נעלם מן העין חרף הזיקה הישירה בין משבר הומניטרי בעזה לאפשרות של עימות אלים, שלא לדבר על ערכי מוסר בסיסיים אל מול טרגדיה אנושית.