ישראל פולס

המעבר לפריימריז במרצ עשוי להיות בשורה לשמאל

p
המחבר
בקצרה
שינוי שיטת הבחירות במפלגת השמאל יכול לרענן את התדמית המיושנת והסגורה שלה, ולייצר אפשרות נוספת להצבעה עבור מי שמאוכזב מהשבירה ימינה של לפיד וגבאי. אם מגמה כזאת תלווה במעבר של קולות מהשוליים הרכים של הליכוד אל יש עתיד והמחנה הציוני - גוש השמאל יגדל.

החלטת ועידת מרצ ביום ראשון (7 בינואר) לשנות את שיטת הבחירות הפנימיות במפלגה - מבחירות בוועידה המונה אלף צירים לפריימריז בהשתתפות כל המתפקדים - מחזירה את הרלוונטיות שאבדה לה לאחר עשור של משברים ודשדוש פוליטי. אולם מעבר לאפקט המיידי שיש למהלך, שנולד מתוך מצוקה פנימית גדולה, יש לו פוטנציאל להשפעה משמעותית על חלוקת הכוחות בגוש השמאל-מרכז בבחירות הבאות לכנסת ב-2019 (אם לא יוקדמו).

אם מרצ תצליח לרענן את פרופיל מצביעיה ונבחריה בתקופה הקרובה, ותשיק את עצמה מחדש כבית פוליטי לתומכי שמאל שאינם יכולים לקבל את השבירה ימינה של יו״ר המחנה הציוני אבי גבאי, עשויה להיווצר תנועת קולות דרמטית בתוך הגוש. מצביעים יכולים לנדוד מהמחנה הציוני, ואפילו מיש עתיד, אל מרצ, אם היא תשכיל להשיל מעצמה את תדמיתה - המוצדקת - כתנועה אליטיסטית ומבוגרת, ותהפוך לבית פוליטי לשמאל ליברלי-ציוני.

המהלך של יו"ר מרצ זהבה גלאון להעברת הבחירות הפנימיות מוועידת המפלגה לכלל המתפקדים, ופתיחת ספר הבוחרים למתפקדים חדשים, החל בספטמבר כנסיון להגדיל את כוחה של המפלגה. אף שמרצ היא מפלגת אופוזיציה קטנה בעלת השפעה מוגבלת בדרך כלל, בבחירות הבאות המהלך הזה עשוי להתגלות כאירוע שגרם לאפקט פרפר וזיעזע את המערכת הפוליטית כולה.

פריימריז מוצלחים במרצ ייצרו אפשרות נוספת להצבעה עבור אלה שמגדירים את עצמם כאנשי שמאל-מרכז, אולי אפילו ימין רך, מבין מצביעי המחנה הציוני ויש עתיד. אם תנועה כזאת של מצביעים תלווה במעבר של קולות מהשוליים הרכים של הליכוד אל יש עתיד והמחנה הציוני - גוש השמאל יגדל.

בדומה למפלגת העבודה, שבצעד של ייאוש ביולי האחרון הפתיעה את עצמה כשהעמידה בראשה מועמד כמעט אנונימי, אשר הצטרף אליה בסך הכל שנה קודם לכן בלי ניסיון פוליטי משמעותי, גם ועידת מרצ, בניגוד לכאורה לאינטרס המיידי של חבריה, מסרה את הכוח לבחירת הרשימה לכנסת אל המתפקדים.

בשני המקרים אנשי המפלגה הבינו שעליהם לעשות צעד חריג כדי לסיים תקופה ארוכה של דשדוש פוליטי ואבדון כוח והשפעה בציבור הישראלי. לאורך שנים, אלף חברי ועידת מרצ גרמו למפלגה להיראות כמו מועדון חברים סגור, העסוק בעצמו ובתככיו. מועמדי המפלגה לכנסת היו, רוב הזמן, בדמותם של צירי הוועידה, וציירו סיעה אשכנזית, מבוגרת ומנותקת, הרחוקה מאוד מהשיח הפוליטי החדש.

ההישג של גלאון, יושבת הראש של מרצ מאז 2012, הוא בכך שהיא הצליחה לנווט את המפלגה בתוך המים הסוערים של שתי מערכות בחירות ולהיחלץ בנס מהתרסקות - אבל לא מעבר לכך. במערכת הבחירות הקודמת לבחירתה, ב-2009, ניצלה מרצ בעור שיניה מהכחדה כשסיימה את הבחירות עם שלושה מנדטים בלבד, לאחר שמצביעים רבים עברו לקדימה בראשות ציפי לבני. לאחר שנכנסה לתפקיד, גלאון הצליחה למצב את עצמה כיושבת ראש חזקה, אבל ככל שחלף הזמן, והמפלגה לא הצליחה לשפר את מצבה באופן משמעותי, התגבשה מול גלאון אופוזיציה פנימית שפעלה באפקטיביות לא מבוטלת להדחתה.

גלאון נאלצה לקבל החלטות, והימרה על כל הקופה. פעמיים היא ניסתה להעביר הצעה לקיום פריימריז פתוחים במרצ, שכל אזרחי המדינה יוכלו להשתתף בהם תמורת תשלום סמלי, אך נכשלה. בסופו של דבר הצליחה להוביל להצעת פשרה: לשנות את השיטה לפריימריז בין חברי המפלגה שיצטרפו עד חודש לפני הבחירות הפנימיות. בהתחשב בקושי לשנות סדרי עולם במפלגה הוותיקה – זוהי לא פחות מדרמה.

בהמשך להחלטה, יתקיימו במארס הקרוב הפריימריז לראשות מרצ. גלאון תעמוד לבחירה מחודשת מול ח"כ אילן גילאון. שיטת הבחירות החדשה מאפשרת למי שיצטרף למפלגה עד חודש לפני הבחירות לא רק לבחור את הרכב הרשימה, אלא גם להגיש את מועמדותו שלו לראשות המפלגה, כך שייתכן כי יצטרף אליהם מועמד חיצוני מפתיע, כמו גבאי במפלגת העבודה. לא מעט אנשים מהרהרים ברעיון. אחרי הכל, בפוליטיקה הישראלית אין הרבה הזדמנויות לבוא ברגע האחרון למערכת בחירות ולהשתלט על מפלגה קיימת שנכנסת לכנסת. גם נפתלי בנט ואיילת שקד עשו זאת ערב בחירות 2013, כשנטשו את כוונתם להתמודד בליכוד, זיהו את ההזדמנות במפלגת הימין השוקעת המפד"ל-הבית היהודי, ניצחו ושינו את המערכת הפוליטית לחלוטין.

בשלב זה לא ידוע על דמות מסוימת שמתחממת על הקווים, אבל כלל לא מדובר בתרחיש דמיוני.

כבר לפני החלטת מרצ על פריימריז, קיבלה המפלגה זריקת עידוד מכיוון לא צפוי: האסטרטגיה של גבאי לשבירה ימינה חיזקה אותה בסקרים עד לשבעה מנדטים. גבאי ניסה לקרוץ לליכודניקים, וסיבך את עצמו עם מהלכים כמו התמיכה בחוק לגירוש מבקשי מקלט, הצהרותיו על התנגדותו לפינוי התנחלויות, ויותר מכל האמירה הבעייתית: ״השמאל שכח מה זה להיות יהודים״. כל אלה העבירו מצביעים מהמחנה הציוני אל מרצ.

כשלפיד וגבאי מתרחקים מתיוג שמאלני כמו מאש, מרצ הופכת כמעט לאפשרות טבעית לבחירה עבור אנשי שמאל ליברליים, אידאולוגיים, חילוניים וציוניים. בשיחות סגורות גבאי מסביר שמרצ חזקה זו בשורה מצוינת עבורו, כי היא מחזקת את גוש השמאל בזמן שהוא מושך בוחרי ימין - מה שאחרי הבחירות יאפשר לו להרכיב קואליציה עם מרצ. זה היה נכון בבחירות 1992 עבור מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, מכיוון שאז לא הייתה אז במערכת הפוליטית מפלגת מרכז חזקה כמו יש עתיד שבסקרים נעה סביב ה-20 מנדטים. במקרה של גבאי נראה שהוא מחזק את מרצ ולפיד על חשבון מפלגתו, שתתקשה לנצח כך בבחירות ולהיות זו שתרכיב את הממשלה.

השבועות הבאים יוכיחו עד כמה מצליחים במרצ למנף את ההחלטה על פריימריז לכדי גידול משמעותי במספר חברי המפלגה, העומד היום על 18 אלף. עם עבודה נכונה, מרצ עשויה להיות הפתעת הבחירות הבאות.

נמצא ב: zehava gal-on, habayit hayehudi, primaries, labor party, zionist camp, meretz, avi gabbay, israeli politics

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X