ישראל פולס

הצעד האיראני הדרמטי שהישראלים לא שמעו עליו

p
המחבר
בקצרה
נשיא איראן חסן רוחני חתם על החלטת ארגון מדינות האיסלאם, התומכת ״בשלום המבוסס על פתרון שתי מדינות״, אבל בירושלים ובכלי התקשורת הישראליים הפסיקו להתעניין בחדשות חיוביות מהשכונה.

צריך להקדים ולומר שהשורות הבאות אינן פרי דמיון עשיר מדי, זיוף או טעות דפוס. הן לקוחות ממסמך שחתום עליו, לצד מנהיגים אזוריים אחרים, נשיא איראן חסן רוחאני: "אנו תומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בגבולות 4 ביוני 1967, שבירתה אל-קודס; אנו תומכים בשלום המבוסס על פתרון שתי מדינות, ומזרח ירושלים בירתה של פלסטין. גבולותיה של העיר ייקבעו במו"מ על הסדר הקבע... אנו תומכים - כבחירה אסטרטגית - ביוזמת השלום הערבית מ-2002, שאומצה ב-2005 על ידי הפסגה האיסלאמיות״.

השורות הללו מהוות חלק נכבד מהחלטת המושב האחרון של ארגון מדינות האיסלאם שהתקיים לפני כשבועיים (13 בדצמבר) באיסטנבול. בצד המחאה נגד הצהרת ירושלים של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ מצאו המנהיגים לנכון לאשרר את תמיכתו של הארגון ביוזמת השלום הערבית, אשר מבטיחה נורמליזציה עם ישראל תמורת נסיגתה לגבולות 1967. בצד הקובלנות נגד "מדיניות הקולוניאליזם, ההתיישבות, האפרטהייד, והטיהור האתני שישראל מבצעת בשטח הפלסטיני שנכבש ב-1967", ההודעה המסכמת של פסגת איסטנבול מכירה בישראל בגבולות של טרום כיבוש הגדה.

ב-2005, כשפסגת הארגון הצביעה ברוב קולות בעד היוזמה הערבית, איראן נמנעה. מעתה איראן חתומה על הודעה סופית ועל החלטות מפורטות של פסגה המתייחסות במישרין לפתרון שתי המדינות כפתרון היחיד וציון ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית. המונח "ירושלים המזרחית" (בניגוד לעמדה הישראלית שמתייחסת ל"ירושלים השלמה"), מופיע במסמכים הרשמיים של הכינוס לא פחות משבע פעמים. לא בכדי הגדיר המארח, ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, את החלטת הפסגה "היסטורית".

למרבה הפרדוקס, בשעה שיורש העצר הסעודי משמיע קולות של התנערות מהיוזמה הערבית, שנולדה בסעודיה, בהציגו במקומה בפני הנשיא אבו מאזן את "תכנית טראמפ", איראן מקבלת אותה בפומבי. תמיכתו של רוחאני ביוזמת השלום הערבית אינה נובעת כמובן מאהבת ישראל. חוקר מודיעין שביקש להישאר בעילום שם אמר השבוע לאל-מוניטור כי העמדה שהציג רוחאני באיסטנבול עולה בקנה אחד עם מחאת הרחוב המתפשטת ברחבי איראן נגד תקציבי הענק שאיראן מזרימה לסוריה, לחיזבאללה ולארגוני הטרור בעזה. לדבריו, רוחאני מתנגד למדיניות ההרפתקנית של משמרות המהפכה בהנהגתו של קאסם סולימאני. הוא מזכיר שרוחאני היה זה שהוביל לחתימה על הסכם הגרעין, אשר הביא להסרת חלק ניכר מהסנקציות נגד איראן.  

הציפייה הישראלית המופרכת שסעודיה תפתח את בפניה את שעריה, בשעה שהיא נועלת את שערי הסדר הקבע עם הפלסטינים, מאפשרת בינתיים לאיראן לרקוד על שתי חתונות: בבוקר היא רוקדת עם חמאס וחיזבאללה ומסתייגת מהחלטת הפסגה, ובערב היא מזמינה את נשיא הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) לביקור רשמי בטהרן. בין לבין רוחאני מתפנה לגנות "כמה מדינות באזורנו שמיישרות קו עם ארה"ב ועם הציונים". האנרגיה שישראל משקיעה במפעל הכיבוש ובמסמוס התהליך המדיני מאפשרת לאיראן להשתלב בחזית הערבית והמוסלמית מבלי לשלם על כך לישראל שום מחיר.

ימים אחדים אחרי פרסום החלטות הפסגה המוסלמית, פורסם ב"כאן" (20 בדצמבר) כי בכנס סגור שהתקיים בכנסת הזים יו"ר ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר (הליכוד) את השמועה על התקרבות בין ישראל למדינות ערב המתונות. הדברים נאמרו בהקשר לסקר שנערך על ידי מכון מחקר פלסטיני, שהראה כי רוב תושבי השטחים מאמינים שישראל מקיימת יחסים לא רק עם מצרים וירדן, עמן היא חתומה על הסכמי שלום. שבעה מתוך עשרה מהנשאלים סבורים שלישראל יש ברית עם סעודיה ומדינות המפרץ, מרוקו אלג'יר ותוניס. "כמובן שזה כלאם פאדי", הרגיע דיכטר את הקהל, "אין לא ברית ולא נעליים". אין זה סוד שתמורת יחסים עם ערבים פרגמטיים צריך לשלם בשטחים, מטבע שאינה עוברת לסוחרי הקולות של דיכטר ושות'. יו"ר ועדת החוץ הביטחון לא סיפר להם על החלטת הפסגה באיסטנבול. בעיתונות הישראלית לא נמצא מקום לידיעות חיוביות.

התקשורת הערבית לא מצאה אף היא עניין בתמיכתה של איראן ביוזמת השלום הערבית. דאוד כותאב בחר להדגיש באל-מוניטור את האכזבה מכך שרק 16 ראשי מדינות השתתפו בפסגת איסטנבול, ושרק 30 מתוך 57 חברות ה-OIC שלחו נציגים לכינוס. הוא ציטט מבחר מאמרים של פרשנים ערבים שהתמקדו במתחים בתוך העולם הערבי והמוסלמי אשר נחשפו בפסגה ובאווירה הפסימית ששררה בכינוס. עלי אבונימה, מייסד-שותף של האינתיפאדה האלקטרונית, הידוע בהתנגדותו לפתרון שתי המדינות, תקף את המנהיגים הערבים על "בזבוז זמנם של כולם".

בישראל לא בזבזו זמן על החלטות הפסגה ועל התמיכה האיראנית ביוזמה הערבית. בירושלים הפסיקו להתעניין בחדשות חיוביות מהשכונה. מהדורת החדשות של חדשות 10 נפתחה ביום חמישי (28 בדצמבר) בידיעה בלעדית על "הבנות מדיניות דרמטיות" בין ישראל לארצות הברית, לבלימת הפעילות האיראנית במזרח התיכון. הכתב המדיני ברק רביד דיווח כי בפגישה חשאית שהתקיימה בבית הלבן גיבשו בכירים במערכת הביטחון של שתי המדינות הסכמות בנוגע לאסטרטגיה ולמדיניות הנדרשת מול איראן. "מדיניות נדרשת" היא שם נרדף ל"הכנה למלחמה". השלום ממילא מגיע אחריה.

כשהנערה עהד תמימי החטיפה סטירת לחי לשני חיילים, הארץ רעשה וגעשה ימים רבים. כוחותינו מיהרו לעצור את הנערה בת ה-16, והביאו אותה בפני שופט להארכת מעצר. כשרקטה נופלת בשדה פתוח בפאתי שדרות, מטוסי חיל האוויר נשלחים חיש קל להפיץ את מקורות הירי ברצועת עזה. כשפסגה מוסלמית, בהשתתפות נשיא איראן, מצהירה על הכרה במדינת ישראל שתחיה בשלום לצד מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, בירושלים המערבית לא ממהרים לשום מקום. נכון יותר , מתקדמים במהירות לאחור. בשעה שהעולם הערבי והאסלאמי, לרבות איראן, משיבים להצהרת ירושלים של הנשיא טראמפ במתן משנה תוקף לפתרון  שתי המדינות, ממשלת נתניהו מנצלת את המשבר המדיני שיצרה ההצהרה, כדי לברוח מהפתרון הזה על ידי הצהרות סיפוח שנועדו לחסלו.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X