צריך להקדים ולומר שהשורות הבאות אינן פרי דמיון עשיר מדי, זיוף או טעות דפוס. הן לקוחות ממסמך שחתום עליו, לצד מנהיגים אזוריים אחרים, נשיא איראן חסן רוחאני: "אנו תומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בגבולות 4 ביוני 1967, שבירתה אל-קודס; אנו תומכים בשלום המבוסס על פתרון שתי מדינות, ומזרח ירושלים בירתה של פלסטין. גבולותיה של העיר ייקבעו במו"מ על הסדר הקבע... אנו תומכים - כבחירה אסטרטגית - ביוזמת השלום הערבית מ-2002, שאומצה ב-2005 על ידי הפסגה האיסלאמיות״.
השורות הללו מהוות חלק נכבד מהחלטת המושב האחרון של ארגון מדינות האיסלאם שהתקיים לפני כשבועיים (13 בדצמבר) באיסטנבול. בצד המחאה נגד הצהרת ירושלים של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ מצאו המנהיגים לנכון לאשרר את תמיכתו של הארגון ביוזמת השלום הערבית, אשר מבטיחה נורמליזציה עם ישראל תמורת נסיגתה לגבולות 1967. בצד הקובלנות נגד "מדיניות הקולוניאליזם, ההתיישבות, האפרטהייד, והטיהור האתני שישראל מבצעת בשטח הפלסטיני שנכבש ב-1967", ההודעה המסכמת של פסגת איסטנבול מכירה בישראל בגבולות של טרום כיבוש הגדה.
