האם לבנון יכולה להתמודד עם האמת על חרירי וערב הסעודית?

p
המחבר
בקצרה
סעד אל-חרירי עומד למשפט בפני מצפונו; יחסי ארה"ב ואיראן חוזרים לימי 'ציר הרשע'.

מסעו של חרירי לשינוי: "לא משכנע אף אחד"

"אני לא מצליחה לשכנע אף אחד שאינך אסיר של ערב הסעודית, שאינך בן ערובה, שאינך מצוי במעצר בית, אף על פי שאנו נמצאים כעת בבית שלך," אמרה פאולה יעקוביאן בראיון שקיימה בשבוע שעבר עם ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי. "אפילו אותי מאשימים שיש לי חלק בהצגה הזאת."

במהלך הראיון, ששודר בערוץ Future TV של חרירי עצמו, הוא הבטיח ליעקוביאן שהכול בסדר ושאיננו מוחזק כאסיר בממלכה הסעודית, אך תוך כדי כך הוא גם שתה ליטר מים, נראה עייף ולפרקים נדמה שהיה על סף דמעות; בשלב מסוים הוא אף אמר, "אני צריך לחשוב גם על המשפחה שלי... את יודעת מה עברתי כשאבא שלי מת."

או כמו שאמר פעם אחד מהאחים מרקס, “למי תאמינו, לי או למראה עיניכם?” אין אף נהג מונית בביירות או בקהיר שמאמין להצהרות של חרירי כי הוא פעל מרצונו החופשי, או שנסע לבקר בערב הסעודית רק בזכות קשרי החברות ההדוקים שלו עם יורש העצר מוחמד בין סלמן. עם אלו שאינם מאמינים לדבריו של חרירי נמנים גם נשיא צרפת עמנואל מקרון, שהתערב והביא לשחרורו של חרירי, גם בזכות רצונו הטוב של נסיך הכתר באיחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד; שר החוץ הגרמני זיגמאר גבריאל, שמתח ביקורת על התערבות הסעודים בענייניה הפנימיים של לבנון, והצית משבר ביחסים בין גרמניה לערב הסעודית; נשיא לבנון מישל עאון, שהכריז כי חרירי "מוחזק בניגוד לרצונו, צעד שנחשב הפרה של הסכם וינה"; וגם שר החוץ הקטארי מוחמד בין עבד-אל-רחמן אל-תאני, שגינה את "הנהגתה האזורית הפזיזה וחסרת-האחריות" של ערב הסעודית, "שמנסה להכניע מדינות אחרות כאחרון הבריונים."

כפי שראינו "במו עינינו," חרירי הגיע לערב הסעודית ב-3 בנובמבר, לאחר שהוזעק לפגישה עם המלך סלמן בן עבד אל-עזיז אל סעוד. הוא הקבל בנמל התעופה ללא כללי הטקס המקובלים, וכעבור זמן קצר הגיש את נאום ההתפטרות שלו, שבו ציין כי חייו מצויים בסכנה, והכריז על הצורך "לכרות את הידיים הזדוניות שמושטות אליה," והתייחס לבחישתן של איראן וחיזבאללה בענייניה הפנימיים של לבנון. מקרון הגיע לביקור בממלכה ב-9 בנובמבר, כדי להתמודד עם המשבר שנוצר, ופתח במגעים דיפלומטיים כדי להוציא את חרירי ובני משפחתו מריאד. הריאיון עם יעקוביאן ב-Future TV שבבעלות חרירי הפך לבדיחה ממש, ובערוצים הממלכתיים של לבנון מסרבים לשוב ולשדר אותו. חרירי נחת בצרפת ב-18 בנובמבר, אך שניים מילדיו נותרו מאחור בערב הסעודית, וגם זה בתורו ליבה את ההשערות שחופש הפעולה שלו עדיין מוגבל.

האירועים האחרונים עלולים לטלטל את הפוליטיקה בלבנון ובאזור כולו, בלי שום הצדקה נראית לעין, פרט לגחמנותו של מוחמד בין סלמן, שהורה לעצור מאות בני מלוכה ואנשי עסקים סעודים מובילים, ולהחרים את נכסיהם. התערבותו ההרסנית של יורש העצר בתימן הביאה למותם של אלפים, והובילה את המדינה כולה לסף רעב (ראו להלן); החלטתו לבודד את קטאר ערערה את האחדות במועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ, ושיחקה לידיה של איראן; וידוע לכול גם התסכול שלו מאוזלת ידו של חרירי בהתמודדות עם חיזבאללה בלבנון.

וכך, כל העיניים נשואות כעת אל חזרתו של חרירי ללבנון, ואל הפגישה שנקבעה לו ב-22 בנובמבר עם עאון. נשיא לבנון עמד לצדו של חרירי, ופעל בתיאום עם צרפת ואחרים כדי להביא לשחרורו ולחזרתו הביתה בריא ושלם. חרירי ועאון אמנם לא רואים עין בעין בנושאים רבים, אבל עאון גיבה את חרירי במאבקו, בשם הריבונות הלבנונית.

חרירי צפוי להכריז שוב על התפטרותו, ולנסות לגייס אופוזיציה חזקה יותר נגד חיזבאללה. אלא שמחנה ה-14 במארס הולך ומתפורר זה שנים, גם במשמרת של חרירי. ואיך אפשר לשקם אותו כעת, על בסיס הקליפה הריקה - אולי אפילו הגווייה - שנותרה מאמינותו [של חרירי], אם ימשיך לשתוק בשאלה מה עובר עליו בשבועות האחרונים?

ואיזה מחיר ישלמו כל אותם פוליטיקאים לבנונים שנוטים לתמוך במאמציו אלה, ומעמידים פנים כי הם אינם מודעים לסוד הגלוי שאותה קואליציה חדשה מבוססת על בית קלפים, על משחק של שתיקה שמקורו בריאד? ההצגה הזו סביב מסעו של חרירי הפכה לשיחת היום במוניות, בבתי הקפה ובכל מקום אפשרי ברחבי לבנון והאזור כולו. הלבנונים, אם נשתמש שוב בפרפרזה על האחים מרקס, מאמינים למה שרואות עיניהם. הפוליטיקאים בלבנון מסכנים את אמינותם, כשהם מעמידים פנים שהם משתפים פעולה עם כל ההצגה הזאת, בהתחשב בסיכונים האדירים למדינה שמתמודדת עם מיליון וחצי פליטים סורים, שלא לדבר על עימות בין ישראל לחיזבאללה.

אפשר למצוא קווים מקבילים בין המשבר הנוכחי לאתגרים שעמדו בפני אביו של חרירי, ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי, שניהל את לבנון ביד רמה עד שנרצח בידי יריביו הפוליטיים בשנת 2005. חרירי האב הפך לאגדה, משום שהעמיד את לבנון תחילה, למרות הלחצים שהפעילו עליו מעצמות האזור. עם מותו, החל הטריבונל המיוחד של האו"ם לענייני לבנון במצוד אחר עדים.

במקרה הנוכחי, סעד אל-חרירי הוא העד של עצמו, והוא עומד למשפט בפני מצפונו, לא בפני טריבונל בינלאומי כזה או אחר. כמה יאה שהוא חוזר ללבנון דווקא ביום עצמאותה. הסוד הגלוי סביב מסעו של חרירי לשינוי הצית מחאה עממית ראויה לציון נגד התערבות בוטה ומרושעת כל כך בענייניה הפנימיים של לבנון.ההון הפוליטי שלו עצמו צנח אמנם פלאים, אבל הצעדים הבאים של חרירי עשויים להכריע את הכף - האם תמשיך לבנון בהתקדמות הנוכחית והשברירית לכיוון ריבונות ויציבות, או שמא תהפוך שוב לשדה הקרב האזורי.

הפעם אין דיפלומטיה של רעידות אדמה

בדצמבר 2003 החריד את דרום-מזרח איראן רעש אדמה חזק שגבה 26,000 קורבנות בנפש והותיר מעל 30,000 פצועים.רעש האדמה של באם פקד את המדינה בתקופת שפל ביחסים שלה עם ארה"ב, כמעט שנתיים לאחר שהנשיא ג'ורג' וו. בוש הכריז שאיראן היא חברה ב"ציר הרשע." ובכל זאת, ממשל בוש הציע לסייע, איראן נענתה בחיוב וארה"ב הסירה חלק מהסנקציות שהטילה על המדינה, כדי לאפשר העברת סיוע הומניטרי. אלא שממשלת איראן דחתה את הצעת הבית הלבן לשגר משלחת שתפקח על מאמצי הסיוע, בראשותה של הסנטורית הרפובליקאית אליזבת דול, נציגת צפון קרוליינה ונשיאה לשעבר של הצלב האדום האמריקאי.

ב-12 בנובמבר פקד רעש אדמה את מחוז כרמאנשאה באיראן, ביתם של כורדים רבים; מניין ההרוגים הגיע ל-500, ועוד אלפי פצועים. משרד האוצר האמריקאי אפשר אמנם העברת תרומות לאיראן דרך עמותות מאושרות, אך הפעם לא היתה שום הקלה בסנקציות, וגם לא מחווה של סיוע, כפי שהיה בשנת 2003. במחלקת המדינה פרסמו הודעה של שתי שורות ובה הבעת "תנחומים" לכל מי שנפגעו ברעש. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא אמר מילה על רעידת האדמה.

עלי האשם מדווח מאיסלמבאד שבמחוז כרמאנשאה: "מראות ההרס ניכרים במיוחד במרכז העיר. שכונות שלמות נמחקו. אנשים שוטטו בין החורבות בחיפוש אחר מיטלטליהם, בעיקר חפצי-ערך כמו תכשיטים, כלי אלקטרוניקה ושטיחים. תוך כדי ליווי משפחה לביתה, שמע כתב אל-מוניטור אישה צועקת, 'נראה לי שיש שם מישהו חי!' חיילים ואנשי הסהר האדום מיהרו אל הזירה: בניין של שלוש קומות שהפך לעיי חורבות. כלב חילוץ הובא אל הזירה כדי לחפש סימני חיים, שעה שאחרים חיפשו בין ההריסות מסמכים כלשהם שעשויים לשפוך אור על זהות הדיירים או מספרי הטלפון שלהם. על פי מסמכים וניירות שנפוצו לכל עבר, התגוררה שם צעירה בת 25 בשם פטמה, אבל הם לא מצאו את מספר הטלפון שלה."

אף שרעש האדמה של 2003 היה הרסני הרבה יותר מזה של שבוע שעבר, הניגוד החריף בין התגובות של וושינגטון חושף הרבה מאוד. יחסי ארה"ב ואיראן צנחו בחזרה לנקודת השפל של ימי ציר הרשע, ואולי אף מתחת לזה.תימן היא מקרה מבחן, ואחד הקורבנות הבולטים של המציאות העגומה הזו. כפי שמדווח ג'ק דטש, ארה"ב "הכפילה ואף יותר את תמיכתה במבצע שמובילים הסעודים בתימן בשנה האחרונה... למרות הדאגה הגוברת בקרב הציבור ובקונגרס." בהצהרה שפרסמה שגרירות ארה"ב באו"ם בתחילת החודש, ננזפה איראן על "התעלמותה המוחלטת מההתחייבויות הבינלאומיות שלה” ועל היותה מקור אפשרי לטיל שירו המורדים בתימן אל ריאד. לעומת זאת, לא פורסמה מחאה דומה נגד המצור שמובילים הסעודים, ושתרם לרעב כבד,שלא לדבר על התפשטות כולרה ודיפטריה, במדינה הענייה ביותר באזור.

כפי שכתבנו בשבוע שעבר, "בהיעדר קווים אדומים ברורים, ממשל טראמפ עלול למצוא את עצמו במדרון תלול שיוביל לעימות עם איראן, או לתסיסה בלבנון, בעקבות החלטות שמתקבלות בריאד, ולא בוושינגטון." ארה"ב צריכה לשקול הוספת כמה התניות לצ'ק הפתוח שהיא מעניקה לסעודים בפעילותם באזור, בין השאר גם בתימן, שם משלמים התושבים את מחירה הכבד של המלחמה האיומה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept