ישראל פולס

האמנות החרדית שועטת קדימה

p
המחבר
בקצרה
זה התחיל לפני 15 שנה על ידי אמנים חוזרים בתשובה, שהקימו את הגלריה הראשונה לאמנות בשכונה חרדית; וזה נמשך ביתר שאת בימים אלה, כשבקרוב תיפתח גלריה נוספת בלב ירושלים החרדית. עכשיו כבר אין ספק: האמנות החרדית הגיעה למגזר בשביל להישאר.

בעוד כמה חודשים תיפתח גלריה חדשה לאמנות חרדית בלב ירושלים החרדית, במתחם שנלר - מתחם היסטורי שהוקם ב-1860 כבית יתומים נוצרי, שימש לאחר מכן כמחנה צבאי בריטי, בקום המדינה שימש את צה"ל ובשנים האחרונות עבר שימור ושינה ייעוד. פתיחת הגלריה בלב שכונת גאולה בירושלים תהווה את ההוכחה הטובה ביותר לכך שמשהו בציבור החרדי השתנה ולתמיד ביחס לאמנות.

עד לפני כמה עשורים, הקשר בין אמנות לחרדים כמעט שלא היה קיים. אמנות חרדית אמנם הייתה, אבל לא ככלי ביטוי להצגת זווית אישית, לא ככלי המבקש לספר סיפור, בטח לא ככלי למחאה וביקורת. מי שהביא את האמנות למגזר החרדי הם אמנים חוזרים בתשובה.

"חלוצי האמנות החרדית הם בעלי תשובה ובהם מפורסמים כמו איקא ישראלי, פופיק ארנון והרב אורי זוהר, שהקימו ב-2003 את גלריית המקלט לאמנות - הגלריה הראשונה בשכונה חרדית", אומרת לאל-מוניטור נעה לאה כהן (40), חוקרת אמנות יהודית עכשווית, שכותבת בימים אלו דוקטורט באוניברסיטת בר אילן על הגל הראשון של אמנים חוזרים בתשובה בישראל.

הניסיונות להכניס את האמנות לתוככי החברה החרדית זכו לפידבק חיובי עוד קודם לכן, כאשר בראשית שנות ה-90' הקימו שתי נשים חלוציות מרכז לאמנות חובבים לציבור החרדי במרכז קהילתי רוממה - שכונה חרדית בורגנית בלב ירושלים. תוך זמן קצר המרכז צבר תאוצה ומשם ועד פתיחת קורסים לאמנות ברמה גבוהה הדרך הייתה קצרה.

אחד האמנים החרדים הבולטים (שאינו בעל תשובה) הוא מוטה ברים. הוא התפרסם בפרויקט של עיריית ירושלים [2001] במסגרתו היא חילקה לאמנים מהארץ ומהעולם פסלי אריות מבטון לקישוט. ברים החליט אז לצייר על הבטון את דמותו של אריה דרעי, כיום שר הפנים. "זה אמנם עורר סערה והביא לי חשיפה מאוד רחבה, אבל בזמנו לא רציתי לעשות פרובוקציה. באמת ראיתי בדרעי אדם שהוביל מהפכה חברתית עם בני עדות המזרח, וראיתי בו פעיל חברתי וסמל מעניין מאוד", הוא אומר בשיחה עם אל-מוניטור.

ברים רואה מהפכה של ממש בשנים האחרונות בכל הקשור לאמנות במגזר החרדי. "לפני 30 שנה כשאני התחלתי ליצור, לא היה עם מי לדבר", הוא אומר. "היום יש שיג ושיח ערני ביותר. פעם לא הייתי רואה חרדים מגיעים לתערוכות לצפות ביצירות אמנות, היום כמעט בכל תערוכה אפשר לראות חרדים. ואני לא מדבר על תערוכות בתוך המגזר".

"היום זה נראה הרבה פחות מאיים, אבל בהתחלה לא כולם אהבו את הכנסת האמנות לתוככי המגזר", אומרת לאל-מוניטור רבקה ורדי, מנהלת "אמן" – השלוחה החרדית של 'בצלאל' (אקדמיה לאמנות ועיצוב), שהיא למעשה גלגול של אותו מיזם חובבים, ומי שמלווה זה שני עשורים את האמנות במגזר החרדי. "היו הרבה שאלות, אנשים שאלו איך זה מסתדר עם ההלכה והדת. אבל אנחנו כל הזמן חזרנו והסברנו שזה לא סותר ושאפשר לעשות אמנות טובה וברמה גבוהה בלי להתנגש עם גבולות ההלכה. מבחינתי לא רציתי להתפשר באמנות בינונית, לאורך כל הדרך החלום שלי היה הקמת בצלאל לחרדים".

ואכן, נראה כי אחרי 15 שנה החלום הזה התגשם. "הפעילות בשכונות הוכיחה את עצמה. יש לנו את ה'אוטו-מנות', שהוא למעשה 'טנדר של אמנות'. בפעילות סביבו נרשמו ב-2016 כ-8,000 משתתפים (מדובר בטנדר צבעוני המסתובב בשכונות חרדיות ומציע לילדים פעילות אמנותית בהדרכה). הפרויקט הזה יצר צורך במדריכות לאמנות, ובעקבות כך פתחנו חטיבה ללימודי תעודה. לפני ארבע שנים רשמנו קפיצה משמעותית נוספת, כשפתחנו את החטיבה ללימודי תואר ראשון בארכיטקטורה, אמנות ותקשורת חזותית בשיתוף עם בצלאל", מתארת ורדי.

באופן מעניין מי שמובילות כיום את האמנות החרדית הן נשים, ובלימודי האמנות לתואר ראשון משתתפות נשים בלבד. "האמנות של גברים חרדים עדיין אינדיבידואלית מאוד", אומרת ורדי. "אני מניחה שזה עניין של זמן וגם שם נראה התפתחויות מעניינות".

הבייאנלה הירושמית השלישית גם היא מתרכזת באומנות חרדית. במסגרתה מוצגת תערוכה בשם "הומור שחור" במתחם האחים חסיד בירושלים. תערוכה זו מרכזת יצירות אמנות חרדיות בגישה הומוריסטית, ונעה לאה כהן היא האוצרת שלה. "תערוכה זו חושפת את המבקרים לעולם המרתק של אמנות חרדית. יש בה יצירות שמציגות גאווה מגזרית, יחד עם מבט לביקורת חברתית", היא אומרת.

לדברי כהן, היהדות והאמנות שלובות יחד באופן היסטורי, כשבעידן הנוכחי מתקיימת מערכת יחסים חדשה בין הדת לאמנות. "אם עד עכשיו האמנות היהודית הייתה בעיקר אמנות שימושית, במה שאנחנו מכירים כיודאיקה, בתקופה המודרנית האמנות כבר לא מופיעה רק בהקשר דתי ויש לה אמירה רחבה יותר שנוגעת ביותר תחומים", היא מסבירה. "דווקא ההפרדה הזו גרמה לכך שהאמנות נתפסת כמשהו יותר ניטרלי ולכן קל יותר כיום גם במגזר החרדי להתחבר אליה".

ומה בנוגע לאמנות מחאתית ומתריסה? כהן מעדיפה לראות באמנות משהו מחבר. "החלום שלי הוא להקים מוזיאון לאמנות אורתודוקסית ולהנגיש באמצעותה את המגזר החרדי לגווניו למגזרים אחרים", היא אומרת, "וזאת כדי שהיא תשבור מחיצות וסטראוטיפים ותייצר הבנה באמצעות האמנות".

גם ברים מסתייג מאמנות פרובוקטיבית. "בעיניי אמנות זה דבר מגשר, היא צריכה להיות נוחה ונעימה", הוא מסביר. "אמנות היא שפה בינלאומית והיא כלי מצוין לגישור. למחלוקות וקטטות אפשר להשאיר את פייסבוק ואת ההפגנות ברחוב, עם אמנות אני מעדיף לחבר בין אנשים ולא לקטב".

נמצא ב: exhibition, museum, crafts, ultra-orthodox, jerusalem, judaism, art

מרדכי גולדמן, עיתונאי חרדי, משמש בשנים האחרונות כפרשן המדיני והצבאי של היומון החרדי 'המבשר'. גולדמן הוא בוגר ישיבות חרדיות ומסלול הוראה בהלכה, וכן בוגר מסלול התנדבות לשירות אזרחי-לאומי. במקביל, למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. הוא מרצה בפני תלמידי ישיבות על התהליך המדיני ועל צה"ל, ומייעץ לחברות וארגונים בנוגע לציבור החרדי.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X