ישראל פולס

מורשת השלום והביטחון של רבין עדיין רלוונטית

p
המחבר
בקצרה
האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה לשעבר סיפרו לאל-מוניטור בעילום שם, כי בשנתיים שלפני הירצחו פיתח רבין חזון להסכם על מעמד הקבע, בתקווה שיושג לפני שנת 2000. בכירי מערכת הביטחון בישראל מצדדים בחזון הזה.

בשנים האחרונות, יום הזיכרון הרשמי לראש הממשלה המנוח יצחק רבין לווה במחלוקת פוליטית בין הימין לשמאל; בין אלו שממשיכים, לטענתם, את מורשת השלום של ראש הממשלה המנוח, לאלו שמתנערים מההאשמה כי ההסתה של הימין בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993 היא שהובילה להתנקשות ברבין.

השנה, התעמת יובל, בנו של רבין, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס הזיכרון שנערך ליד קברו של רבין, ואמר שאביו לא יזם חקיקה נגד מבקריו. ״רבין מעולם לא הטיל אחריות על אחרים ולא קיטר - גם לא כשנחשף לביטויי שנאה איומים. הוא היה ראש הממשלה של כולם״ טען יובל רבין. הוא התייחס לניסיונות החקיקה שיזמו מקורבי נתניהו כדי להגן על ראש הממשלה מפני חקירות משטרה.

שני ויכוחים ניטשים היום סביב מורשתו של רבין.

הראשון נוגע למורשת הסכמי אוסלו, ומתנהל בין אלו שמאמצים את ההסכמים עם אש״ף, שנועדו להוביל לחלוקת הארץ בין הים התיכון לנהר הירדן לשתי מדינות, לאלו בימין הישראלי שרואים בהסכמים אסון היסטורי וויתור על אדמות השייכות ליהודים.

הוויכוח השני, והמר באותה מידה, נוגע למתנקש יגאל עמיר, הצעיר הדתי והקיצוני יוצא אוניברסיטת בר אילן. רבים מאמינים שהוא שאב השראה לרצוח את רבין מהדמגוגיה של הליכוד הימני, שהתכחשה למדיניות של רבין, ומקריאותיהם של רבנים משיחיים, ראשי תנועת ההתנחלות. אחרים טוענים שעמיר היה עשב שוטה שפעל על דעת עצמו.

במחנה הימין, מטבע הדברים, דוחים את האשמות השמאל, אף שאיש אינו יכול להתכחש לטבען האלים של ההפגנות נגד רבין באותם ימים, בהן ההפגנה במארס 1994, כשהמוני המפגינים נשאו ארון מתים מאולתר שהמילים ״ציונות״ ו״רבין״ רוססו עליו. בין הצועדים בצומת רעננה היה גם מנהיג האופוזיציה אז, בנימין נתניהו.

הוויכוחים המרים והמתלהמים לא ייפתרו בקרוב, אם בכלל, שכן הם משקפים קרע פוליטי עמוק בישראל.

דליה רבין, בתו של ראש הממשלה המנוח ויושבת ראש הוועד המנהל של מרכז רבין, סיפרה לאל-מוניטור: ״התפתח קמפיין חסר-תקדים נגד אבא שלי. הם הפכו אותו למטרה, כי בעיני מבקריו בימין, 'מר ביטחון' עלול היה להוביל את ישראל ליישום המטרות שהציב לעצמו. הסביבה הזו שיצרה ההסתה היא שהביאה להתנקשות גם בו וגם בתקווה שיצר״.

ביחס לתהליך אוסלו, רבין הוסיפה ואמרה כי ״יצחק רבין היה מנהיג פרגמטי, אחראי ואמיץ, שהחליט להעניק הזדמנות לתהליך השלום עם הפלסטינים, אף שידע כמה קשה ומורכב זה יהיה״. לדבריה, מטרתו העיקרית ״הייתה להעניק לדור הצעיר בישראל הזדמנות לחיות את החיים שמגיעים להם״.

שאלה רלוונטית שיש לשאול היום היא מה היה עושה רבין במציאות הנוכחית של מבוי סתום בתהליך השלום. בשיחה עם אל-מוניטור, ציירו כמה ממקורביו של רבין תמונה של מנהיג שהתפתח מאוד פוליטית וביטחונית. רבין היה תוצר של הממסד הביטחוני בישראל, ואף זכה לכינוי ״מר ביטחון״. הטרנספורמציה מנץ ביטחוני למנהיג שחתר לשלום עם אש״ף ועם סוריה נבעה מההכרה שרק פשרה פוליטית מגובה בכוח הרתעה צבאי יבטיחו את ביטחונה של ישראל בטווח הרחוק. קשירת קשרים חדשים עם הפלסטינים היו עבורו בגדר חובה, על מנת לשמר את זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. רבין האמין שהסכמי אוסלו הם גשר חיוני לשיפור שיתוף הפעולה עם הפלסטינים, מתוך כוונה להגיע להסכם על מעמד קבע. היה לו ברור שחלוקת הארץ בין ישראל לבין ישות פלסטינית לאומית אפשרית וחיונית גם יחד.

עוד יותר מזה, אחד מהאנשים הקרובים ביותר לרבין סיפר לאל-מוניטור בעילום שם כי בשנים 1995-1993 פיתח רבין חזון להסכם על מעמד הקבע, שיושג עוד לפני שנת 2000.

אלמנט ראשון והכרחי בתוכנית היה חלוקת הארץ שבין הים התיכון לנהר הירדן בין ישראל לבין מדינה פלסטינית מבוזרת, עם נהר הירדן כגבול הביטחוני של ישראל. היעד היה סידורי ביטחון מוסכמים מראש, עם נוכחות צבאית של ישראל לאורך בקעת הירדן.

התוכנית כללה גם העתקה של מאחזים מבודדים אל תוך גושי ההתיישבות, בעיקר באזור ירושלים רבתי. ירושלים המאוחדת נשארת בריבונות ישראלית, להוציא את השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. התוכנית התייחסה גם לסוגיית הפליטים, ושללה מהם את זכות השיבה לישראל. במקום זה, הציע רבין זכות שיבה לפליטים אל מדינת פלסטין החדשה, ותוכנית פיצויים בינלאומית.

התוכנית של רבין כללה בין השאר השקעה ישראלית ובינלאומית בכלכלה הפלסטינית.

והיתה גם זווית ירדנית לתוכנית של רבין, בשל הערכתו הרבה לממלכה ההאשמית. רבין הציע בתוכניתו להקים קונפדרציה ירדנית-פלסטינית, על פי מתווה שיוסכם בין שני הצדדים.

האלמנט האחרון בתוכניתו היה נורמליזציה ביחסים בין מדינות ערב לישראל (באותם ימים פעל רבין גם לקידום הסכם שלום עם סוריה, והיה נכון לוותר על רמת הגולן בתמורה לסידורי ביטחון נאותים).

מעל הכל, רבין האמין בהידוק היחסים האסטרטגיים עם ארה״ב, גם כדי לאפשר את קידום ההסכם (עם הפלסטינים). אין ספק שהיה לו האומץ להחליט את ההחלטות הדרושות לקידום הסכם שכזה. במורשת השלום והביטחון שלו מצדדים היום בכירי מערכת הביטחון לשעבר בישראל.

אורי סביר היה ממקימי מרכז פרס לשלום ב-1996,לאחר שנים רבות בחזית אסטרטגית השלום בישראל. מאז 1999 הוא מכהן כנשיא הכבוד של המרכז. כמנכ"ל משרד החוץ (1993-1996) כיהן סביר כראש צוות המו"מ בהסכמי אוסלו, כחבר משלחת המו"מ בין ישראל וירדן, וכראש משלחת המו"מ בין ישראל וסוריה. ב-1999 נבחר סביר לכנסת הישראלית החמש-עשרה מטעם מפלגת המרכז.

בתחום העסקים, סביר כיהן כראש הוועד המנהל של העיתון העולמי היומי "מטרו אינטרנשיונל". ב-2001 הקים סביר עמותה בינלאומית ללא-מטרות-רווח בשם "גלוקל פורום", המבוססת ברומא ומעודדת דיפלומטיה בין-עירונית ברחבי העולם וב2011 הקים את Yala Young Leaders, תנועה אינטרנטית לשלום, אשר סוחפת אחריה מאות אלפי נרשמים.

סביר פרסם שלושה ספרים: "התהליך: מאחורי הקלעים של הכרעה היסטורית" המבוסס על ניסיונו כראש צוות המו"מ בהסכמי אוסלו (1998); "מר ישראלי בבחירות 2006" (2006); ו-"קודם שלום" (2006).

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X