ישראל פולס

מכפר קאסם לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת

p
המחבר
בקצרה
"אני תושב כפר קאסם, מוסלמי, ערבי. זה לא פשוט עבורי, שיגידו עליי 'תראו אותו, חבר בוועדת חוץ וביטחון, איך הוא מעז?' אבל זה חשוב מבחינתי, לא מתוך התרסה אלא מרצון להשפיע". ח"כ עיסאווי פריג' נערך למינויו כחבר הוועדה היוקרתית.

ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ) צפוי להתמנות בימים הקרובים לחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הוא יחליף בתפקיד את יו"ר מרצ זהבה גלאון, שהתפטרה לאחרונה מהכנסת [22 באוקטובר]. פריג' הוא חבר הכנסת הערבי השלישי שיכהן בוועדה היוקרתית. קדמו לו ח"כ טאלב א-סאנע מתע"ל וח"כ האשם מחמיד מרע"מ.

כשמינויו של א-סאנע אושר באפריל 2006, הוא אמר: "עד עכשיו פסלו אותנו ממניעים גזעניים, הפעם נגמרו להם התירוצים. חשוב שהם ישמעו גם דעות אחרות ויש לנו מה להגיד בוועדה החשובה הזו".

חברותו של א-סאנע בוועדה נמשכה שבועות בודדים בלבד, לאחר שנוכח כי יו"ר הוועדה יובל שטייניץ ממדר אותו מהנושאים הרגישים. "הפכו את דיוני הוועדה לעיסוק בעניינים פרוצדורליים, ואת העיקר העבירו לוועדות משנה שבאף אחת מהן לא הייתי חבר", מספר א-סאנע לאל-מוניטור, "למעשה רוקנו מתוכן את החברות שלי והבנתי שהיא אינה אפקטיבית". לדבריו, הטילו בנאמנותו דופי והוא חש מוקצה עד שהחליט לפרוש.

אולי כלקח מכך, לאחר הבחירות האחרונות [2015] ביקש יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, תפקידים בוועדות אחרות על אף שרשימתו היא השלישית בגודלה בכנסת. "אנחנו רוצים להיות חלק מכל ועדה, חלק ממוסדות המדינה למעט שלושה משרדים: ביטחון, חוץ ועלייה וקליטה. אנחנו רוצים שהכיבוש יסתיים ותקום מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. כל זמן שהכיבוש ימשיך, אנחנו לא יכולים להיות חלק ממשרד הביטחון", אמר בשעתו.

עמדתו של ח"כ פריג' שונה לחלוטין. "אני באמת מרגיש שאני חלק מהחברה הישראלית", הוא אומר בשיחה עם אל-מוניטור, "אני רוצה חברה ומדינה מתוקנת שיהיה לי מקום בה, לכן חשוב מבחינתי להיות חבר בוועדה הזאת. לא מתוך התרסה אלא מתוך רצון להשפיע". לדבריו, כהונה קצרה כמו של א-סאנע לא תחזור על עצמה במקרה שלו, "כי הגישה שלי שונה. אם יעבירו חלק מהדיונים הרגישים לוועדות משנה, אני אחייך ואמשיך הלאה".

עם זאת פריג' לא מקל ראש בסיטואציה בה הוא נמצא – בין הפטיש לסדן, בין החברה הערבית שעלולה לראות בו משתף פעולה עם הצמרת הביטחונית של מדינת מישראל הדוגלת בהמשך הכיבוש, לבין החברה היהודית העלולה לראות בו גיס חמישי.

"אני בא מלב החברה הערבית", הוא אומר. "אני תושב כפר קאסם, מוסלמי, ערבי. זה לא פשוט עבורי, שיגידו עליי 'תראו אותו, חבר בוועדת חוץ וביטחון, איך הוא מעז? איך הוא לוקח חלק בדיונים האלה?' אבל מעצם זה שנבחרתי לכנסת אני מסתכל על הדברים באופן אחר, מזווית של רצון לשנות ותרומה למדינה שאני רואה בה מדינתי. כשאני משתתף בפאנלים שואלים אותי הערבים איך אני יכול להיות שותף במפלגה ציונית, וכשאני הולך לצד היהודי שואלים אותי על מדד הציונות שלי. אתה צריך ללכת על חבל דק כמו אומן כדי לא להכעיס את אנשיך ולא להכעיס את שותפיך".

ביקורת על מינויו רק בגלל היותו ערבי מכעיסה אותו. "כל אזרח ערבי נמצא במבחן נאמנות מיום היוולדו וזה דבר שמעצבן אותי", הוא אומר, "התהייה המועלית כאשר ערבי מתמנה לשגריר או קונסול או שר, נעשית על ידי אנשים שרוצים להפריד בין יהודים לערבים ולהוציא את הערבים מכל השפעה. מותר לי להיות שמאלני גם אם אני ערבי, ואני חושב שהשונות שלי והשמאלנות שלי אינן עוינות. לא כל שמאלני הוא עוין, וודאי שלא כל ערבי הוא עוין. כמו שלא כל מדינת ישראל זה ביבי נתניהו".

ביום שבו התקיימה השיחה עם ח"כ פריג', הופיעה בעיתון "ישראל היום" כותרת ראשית המבקרת את מינויה של מקבולה נסאר לתפקיד אחראית הסברה במשרד התחבורה. "בכירה ברשות הממשלתית פעילה בולטת נגד המדינה", נכתב באותיות של קידוש לבנה.

מה שהפך את נסאר, לדעת העיתון, לפעילה נגד המדינה זה פוסט שכתבה בפייסבוק על הנכבה והשתתפותה בתהלוכה לציונה. "אין להטיל ספק בנאמנותם של הערבים למדינת ישראל רק משום שהם חושבים אחרת מהימין הישראלי ואינם רוצים לשכוח את עברם", אומר פריג', "על החברה היהודית לקלוט את הערבים לתוכה ולא לדחוק אותם החוצה".

כחבר בוועדה הוא מתכוון לשים דגש על נושאים שלדבריו הם אינם בראש מעייני חברים אחרים. "חשוב לי מאוד שצה"ל ישמור על מקסימום של מוסריות וזכויות אזרח בשטחים ובכל מקום אחר", מסביר פריג'.

בינתיים, מכשול אחד עומד בדרך למינוי המיוחל: בסיעת המחנה הציוני טוענים כי המקום בוועדה שייך להם. פריג' מאמין שלא תהיה בעיה וכי מפלגת העבודה לא תכשיל מינוי של ח"כ ערבי לוועדת חוץ וביטחון. אבל אולי פריג' טועה, נוכח התבטאויותיו האחרונות של אבי גבאי הפוזל ימינה.

נמצא ב: ממשל

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X