ישראל פולס

המפץ הגדול של המאבק בהטרדות המיניות בישראל

p
המחבר
בקצרה
השחקניות האמריקאיות שהחליטו להיחשף במסגרת סערת המפיק ההוליוודי נתנו ללא ספק השראה לנשים הישראליות לצאת פומבית נגד גברים שפגעו בהן מינית. גל התלונות והעדויות מהימים האחרונים הוא סימן לסופו של העולם הישן, שבו הקורבנות סוחבות את הסוד איתן במשך שנים.

המכנה המשותף לרבים מעשרות הפרסומים האחרונים על תקיפות והטרדות מיניות בישראל, מלבד העובדה שהם בבירור חלק מאפקט הארווי ויינשטיין בארה״ב, הוא היותן של הנשים הנחשפות מוכרות ובכירות בתפקידן. מה שנהוג לכנות ״מובילות דעת קהל״.

במרבית הסיפורים והעדויות הבולטים מהשנים האחרונות על תקיפה מינית של נשים בידי גברים מוכרים, הקורבן הייתה אשה הנתונה למרותו של הגבר באיזשהו אופן, לרוב גם צעירה ממנו משמעותית. כך היה במקרים של הקצינים הבכירים בצה״ל, איציק מרדכי, אופק בוכריס ולירן חג׳בי, ושל דמויות פוליטיות מרכזיות כמו נשיא המדינה משה קצב, השרים לשעבר חיים רמון וסילבן שלום, ח"כ ינון מגל והשחקן המוערך משה איבגי.

כל אחת מהנשים האמיצות שהתלוננו נגדם עמדה בגבורה מול גברים בעלי השפעה, ממון וכוח. בדרך כלל הן כונו בתקשורת באות הראשונה של שמן. כולן הותירה את חותמן, בדרך זו או אחרת, בדברי ימי המאבק בהטרדות המיניות. ועדיין, הגל האחרון עוצמתי יותר בשל הפרופיל הציבורי והמקצועי הגבוה של הנשים שנחשפו, חלקן עיתונאיות ופוליטיקאיות בכירות.

השחקניות האמריקאיות שהחליטו להיחשף במסגרת סערת המפיק ההוליוודי ווינשטיין החל מהחודש שעבר, נתנו ללא ספק השראה לנשים הישראליות לצאת פומבית בתקשורת נגד הגברים שפגעו בהן.

מגישת החדשות הוותיקה והמוערכת אושרת קוטלר מחדשות עשר התוודתה בשידור חי (2 בנובמבר) שבתחילת דרכה המקצועית קיבלה הצעה מגונה מאלכס גלעדי, נשיא חברת ״קשת״, מפעילת ערוץ 12, ואחד האנשים החזקים בתעשיית הטלוויזיה. זו הייתה עדות מטלטלת גם בגלל זהות האנשים המעורבים בה, וגם כי התדמית של קוטלר היא של אשה חזקה ולוחמנית, והנה מתברר שכמו רוב הנשים שנפגעות מהטרדה מינית גם היא חששה לספר על כך במשך שנים ארוכות. ״חבל שלא היה לי האומץ לפני 15 שנה, הייתי חוסכת עוגמת נפש להרבה נשים״, אמרה קוטלר.

הווידוי של קוטלר הפך לאירוע מתגלגל. עיתונאית הארץ נרי ליבנה סיפרה על תקיפה מינית חמורה יותר שחוותה בביתו של גלעדי, לפי אותו דפוס: הצעת עבודה שהותנתה בבילוי משותף. גם הווידוי של ליבנה, עיתונאי דעתנית וחריפה, פרץ החוצה שנים ארוכות לאחר שהתרחש. גלעדי מסר בתגובה כי "דבריה של נרי נכונים בעיקרם״, אך הכחיש את טענותיה של קוטלר. הוא הודיע כי החליט לפרוש זמנית מתפקידו ב״קשת״ כדי להוכיח את חפותו.

כמה שעות לאחר מכן פרסמה העיתונאית הוותיקה סילבי קשת ששר המשפטים לשעבר, יוסף (טומי) לפיד, ניסה לאנוס אותה לפני חמישים שנה בלונדון, כשעוד היה עיתונאי. לפיד, שנפטר ב-2008, הוא אביו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, שאמר בתגובה לטענות: "זה מעציב ומכאיב… אין לי דרך לדעת אם זה נכון או לא נכון. את אבא שלי אני לא יכול לשאול. אם הוא היה פה היה לו מה לומר".

שרת הבריאות לשעבר ממפלגתו שלו לפיד, יעל גרמן, אזרה אומץ בסוף השבוע האחרון (4 בנובמבר), וסיפרה כי הותקפה מינית על ידי רופא הנשים שלה. גם במקרה של גרמן קשה להתעלם מהסתירה (לכאורה) בין היותה אישה חזקה ומצליחה לבין העובדה כי לא סיפרה עד כה שהייתה קורבן לתקיפה מינית.

כך גם הכתבת המדינית של חדשות 2, דנה וייס, אחת העיתונאיות הבכירות בישראל, שחשפה השבוע כי שדרן הרדיו הלוחמני גבי גזית נישק אותה בפיה בניגוד לרצונה לפני 15 שנה. גזית הכחיש את הטענה, אך למחרת התלוננו ארבע נשים נוספות כי השדרן הטריד או תקף אותן.

כך הפך נובמבר 2017 לנקודת ציון משמעותית במאבק בהטרדות המיניות בישראל. אלה הם ימים מכוננים שבהם השינוי התודעתי, שהחל בצעדים קטנים עם אישור החוק למניעת הטרדות מיניות בכנסת לפני עשרים שנה, הפך למהפכה של ממש. הסכר נפרץ, ומה שהיה לא יוכל להתקיים יותר.

כשנחקק החוק ב-1998 בלחץ פעילות למען זכויות נשים, הוא נחשב למתקדם מאוד גם ביחס לרוב מדינות העולם. החוק ביטא לראשונה הכרה בהטרדות המיניות במקומות עבודה כתופעה חברתית, וניסיון להילחם בהן באמצעות הדין הפלילי. עם זאת, כוחו של החוק היה גם חולשתו: נשים רבות שחוו הטרדה מינית נרתעו מהמחיר הכרוך בהגשת תלונה במשטרה, וכך קרה שמטרידים סדרתיים רבים המשיכו לפעול באין מפריע.

פרשת שר הביטחון לשעבר איציק מרדכי, לדוגמה, נשארה סמויה במשך שנים כי אף אחת מהנשים שהטריד לא התלוננה נגדו במשטרה. כלי תקשורת רבים ניסו לפרסם תחקירים על מרדכי, שסוד גלוי היה כי הוא נוהג להטריד נשים במרותו בצה"ל ובהמשך כפוליטיקאי. אולם רק בשנת 2000, לאחר שפקידה במשרד התחבורה התלוננה במשטרה על מעשים מגונים שעשה בה, הפרשה התפוצצה והוא הורשע לבסוף בשני סעיפי אישום על מעשים מגונים.

ניתן לומר שאחרי החוק פורץ הדרך מ-1998, מהפכת הרשתות החברתיות של השנים האחרונות היוותה נקודת ציון חשובה נוספת במאבק בהטרדות ובתקיפות מיניות. הרשתות העניקו לנשים אפשרות לפעול במרחב הציבורי, בלי צורך לעבור דרך ההליך המתיש, והלעתים מכאיב, של תלונה במשטרה או עדות בבית המשפט. ינון מגל התפטר מהכנסת בנובמבר 2015 בעקבות פוסט בפייסבוק אותו כתבה עיתונאית שעבדה תחתיו באתר וואלה. הרשת גם יצרה את האווירה שהובילה להתפטרותו של השר סילבן שלום, ואילצה את השחקן משה איבגי להיעלם מהעין הציבורית.

בתהליך הארוך של מאבק בתקיפות מיניות אנו נמצאים בשלב קריסתו הסופית של העולם הישן ושחרור הנשים מהמעשים האלה ובמיוחד מהצורך לשתוק עליהם. וזו, כנראה, ההצלחה האמיתית של המהפכה שהחלה ב-1998.

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X