ישראל פולס

סחר בגופות: חמאס קבע את הכללים וישראל מיישרת קו

p
המחבר
בקצרה
מנהיג חמאס בעזה וחבריו להנהגה לא התירו לישראל ברירה אלא לנהוג על פי כללי המשחק שהם קבעו – מסחר בגופות. אף אחד מקרב הארגונים הפלסטינים לא חשב על משוואה פשוטה יותר למען משפחות ההרוגים משני הצדדים: חילופי גופות מסיבות הומניטאריות.

ארגון "עדאלה" הישראלי ומרכז אל-מיזאן לזכויות אדם מעזה משכו ביום שני [6 בנובמבר] את עתירתם לבג"ץ, בדרישה שישראל תאפשר לכוחות של חמאס לחלץ חמישה נעדרים מהמנהרה שפוצצה על ידי צה"ל בשבוע שעבר בדרום רצועת עזה – זאת בעקבות הודעתה הרשמית של ישראל כי היא מחזיקה בחמש הגופות של הפלסטינים שנחשבו כנעדרים.

העתירה (גם בשמו של אביו של אחד הנעדרים, חסן עבד אלגליל סבאח) הוגשה ביום חמישי שעבר [2 בנובמבר] מיד לאחר שמתאם הפעולות בשטחים, האלוף מרדכי פולי מרדכי, דחה את בקשת הצלב האדום לאפשר לחמאס לשלוח צוותי חילוץ למנהרה במטרה לאתר לכודים ולהגיש להם סיוע רפואי, ככל שמי מהם נותר בחיים. "ישראל לא תאפשר את פעולות החיפוש במרחב הפרימטר הביטחוני ברצועת עזה ללא התקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים הישראליים", השיב האלוף מרדכי לפניית ראש משלחת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בישראל, ז'אק דה מאיו.

לטענת שני ארגוני זכויות האדם (עדאלה ואל-מיזאן), הסירוב של האלוף מרדכי היווה הפרה ברורה של כללי המשפט הבינלאומי בכל הקשור לחילוץ הומניטארי של נפגעים, לרבות נפגעי מלחמה.

נכון למועד פניית הצלב האדום אל מרדכי ועתירת עדאלה ומרכז אל-מיזאן לבג"ץ, לא היה ידוע עדיין אם הפלסטינים שהיו במנהרה נהרגו מיד כשזו פוצצה או נותרו בחיים וניתן היה להגיש להם סיוע רפואי ולהצילם. לטענת עורכת הדין של עדאלה, מונא חדד, בהודעתה על משיכת העתירה, ישראל לא מיהרה להגיב לעתירה מחשש שתידרש על ידי בג"ץ לאפשר חילוץ נעדרים מהמנהרה "כמתחייב מכללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי". להערכת עדאלה, צה"ל חיפש את הגופות במנהרה ורק לאחר שהן נמצאו, ישראל השיבה לעתירה.

חמאס מחזיק מאז מבצע "צוק איתן" [2014] בשתי גופות חיילי צה"ל, אורון שאול והדר גולדין. לאחר בדיקות ותחקירים, השניים הוכרזו על ידי צה"ל כחללים, כדי שלא לאפשר לחמאס להתעלל במשפחותיהם ולטעון שבידיו חיילים חיים.

בידי חמאס עוד שני אזרחים ישראלים, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שחצו את הגבול לעזה מרצונם ומוגדרים כסובלים מבעיות נפשיות חמורות. בדו"ח של ארגון Human Rights Watch שפורסם ב-2 במאי 2017, טוענת מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון, שרה לאה ויטסון, כי חמאס מחזיק בידיו "גברים בעלי הפרעות נפשיות שאין להם כל קשר למעשי איבה...שום טרוניה או מטרה אינם יכולים להצדיק את החזקתם של אנשים ללא קשר עם העולם החיצון ותוך סחר מכר בנוגע לגורלם".

מאז קיץ 2014 מנהלת ישראל משא ומתן עקיף בסוגייה עם חמאס באמצעות העברת מסרים. במהלך השנים ניסתה מצרים לתווך בין הצדדים, כמו גם נציגים אירופיים ובהם ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ונציגי האיחוד האירופי. בתמורה למידע או הסכמה להחזרת גופות החיילים ושחרור האזרחים שבידיו, דורש חמאס את שחרור אסיריו מבתי הכלא בישראל.

מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, שהחזיק בתיק האסירים הפלסטינים עוד לפני שנבחר לתפקידו הנוכחי, הסביר לעיתונאים בעזה בחודש אוגוסט האחרון [2017] כי לארגון יש תנאים לעסקה עם ישראל: "יש בידינו קלפי מיקוח בעניין האסירים, מה שמעמיד אותנו על קרקע יציבה. אנו מתחייבים ומבטיחים לכל האסירים שנשחרר אותם בעסקאות מכובדות".

נוכח זאת, סינוואר ויתר הנהגת חמאס לא התירו לישראל ברירה אלא לנהוג על פי כללי המשחק שהם – חמאס – קבעו, ושלא ניתן להגדירם בשם אחר מלבד מסחר בגופות. ישראל ניצבת בפני דילמה קשה: האם לנהוג כמדינת חוק על פי הדין הבינלאומי, או לשחק על פי הכללים של חמאס כדי להביא את גופות החיילים המוחזקים בעזה לקבורה בישראל ולהשיב את האזרחים הסובלים מהפרעות נפשיות.

מקור ביטחוני ישראלי אומר לאל-מוניטור, כי אף אחד בישראל כלל לא יכול היה להעלות על הדעת לאפשר לחמאס להיכנס לתוך מנהרה שנחפרה מעזה לשטח ישראל, ולחלץ ממנה גופות או לכודים פלסטינים שביצעו מהלך התקפי נגד ישראל. בעיקר כשהארגון עצמו מחזיק כבר למעלה משלוש שנים בגופות חיילים כדי לסחור בהן תוך התעללות במשפחותיהם.

עם זאת, לא בטוח ש"קלפי המיקוח" שבידי שני הצדדים יזרזו עסקה. בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי "נחזיר את בנינו, אין מתנות חינם", דובר חמאס פאוזי ברהום אמר מנגד כי "החזקת גופותיהם של ההרוגים במנהרה על ידי ישראל היא סימן של חולשה", ודובר הג'יהאד האסלאמי דהוד שיהאב טען כי "אנו מחויבים לפעול להשבת הגופות בדרך ובאופן שיאלצו את האויב לעשות כן".

אף אחד מקרב שני הארגונים הפלסטינים לא חשב על משוואה פשוטה הרבה יותר למען משפחות ההרוגים משני הצדדים: חילופי גופות מסיבות הומניטאריות.

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X