ישראל פולס

השינויים בסקרים: מהומה רבה על לא דבר

p
המחבר
בקצרה
גם אם הפזילה של גבאי לימין בשבועות האחרונים עשתה כמה תזוזות במנדטים בסקרים, היא לא שינתה שתי אמיתות בסיסיות: הראשונה היא שלימין יש רוב בציבור, והשנייה הוא שבלי לפיד, כחלון וליברמן, העבודה לא יכולה להקים קואליציה.

בקושי שלושה ימים היו ליו"ר העבודה אבי גבאי להתענג על הסקרים המחמיאים מבחינתו שפורסמו ביום רביעי האחרון (1 בנובמבר): סקר חברת החדשות (לשעבר חדשות 2) העניק לעבודה בראשותו 21 מנדטים, וסקר של חדשות עשר נתן לה 19 מנדטים. בשני הסקרים הליכוד איבד חמישה מנדטים בממוצע מכוחו.

הפרשנים החמיאו לו, והיה מי שדיבר על התגברות כוחו של גוש השמאל, בהובלתם של גבאי ויו״ר יש עתיד יאיר לפיד, ועל אפשרות של הפלת שלטון הימין. אולם בעוד יו"ר העבודה מתבשם מההישג, בישלו שני השותפים הבכירים בממשלת נתניהו - שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון אביגדור ליברמן – מהלך מתואם נגדו, שהנחית אותו בבת אחת אל קרקע המציאות הפוליטית.

בשני ראיונות נפרדים לשתי תוכניות שונות של חברת החדשות ביום שבת, בהפרש של כשעתיים ביניהם, הצהירו השניים כי לא ישבו בממשלה שירכיב גבאי. "אני יכול להגיד את זה בצורה הכי ברורה: כולנו לא תהיה עלה תאנה בממשלת שמאל", אמר כחלון כשנשאל אם ישב בקואליציה בראשות גבאי, והדגיש: "אני איש המחנה הלאומי. בניגוד למפלגת העבודה או מה שמוביל אותה, אני התנגדתי להתנתקות ואני בעד ארץ ישראל וירושלים המאוחדת. לכן אני לא רואה שום מצב שכולנו תצטרף לממשלת השמאל של העבודה".

ליברמן מצדו כינה את גבאי "לא רלוונטי״, וציין כי יש לפחות שתי מפלגות - ישראל ביתנו וכולנו - שלעולם לא יצטרפו לקואליציה עם גבאי". הוא גם טען ש״אי אפשר להקים שום קואליציה כששתי המפלגות הללו מחוצה לה… אין לו שום סיכוי, ויכולים למחוק את זה מהלקסיקון".

הצעד הפוליטי של שני השחקנים הבכירים מממשלת נתניהו אמנם נצבע בצבעים אידאולוגיים של התנגדות לדרך השמאל של מפלגת העבודה, אך הוא היווה בעיקר נקמה אישית כואבת במיוחד. בבחירות 2015, לא רק שכחלון לא פסל את המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג, הוא אף ניהל עמו מגעים מקדמיים לפני הבחירות להקמת קואליציה. אחרי הבחירות הוא גם האיץ בנתניהו לצרף את המחנה הציוני לממשלה. עושה רושם שהאידאולוגיה, במקרה הזה, היא עניין גמיש.

האמת היא שכחלון לא יסלח לגבאי על כך שנטש את "כולנו" כשנה לאחר שמונה לשר מטעם המפלגה, ועבר לעבודה.

וליברמן? הוא רק חיכה להזדמנות להלום בגבאי, מאז שהפוליטיקאי הטרי הפך את פרישתו מהממשלה במאי 2016 למפגן מחאה על מינויו של יו״ר ישראל ביתנו לשר הביטחון במקומו של משה יעלון המודח, תוך הסבר שמדובר "בצעד חמור שיגרום להקצנה בעם".

כחלון וליברמן, המנהלים מערכת יחסים קרובה, המתינו לזמן הנכון לנקום. הזמן הנכון הגיע,  ככל הנראה, כשגבאי החל לתפוס תאוצה בעקבות פזילתו לימין בשבועות אחרונים.

הצהרותיהם המתואמות של שרי האוצר והביטחון עשויות להזיק משמעותית לקמפיין של יו״ר העבודה, אשר משקיע מאמצים רבים במשיכת קולות מהליכוד. הימים והשבועות הקרובים יגידו עד כמה גבוה המחיר שגבאי ישלם על התיוג הבוטה שלו כראש מפלגת שמאל.

המרוויח המיידי מהמהלומה שספג גבאי הוא יריבו העיקרי במחנה השמאל-מרכז, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. אלא שגם ללפיד יש בעיות מקדמיות שעשויות למנוע ממנו כל אפשרות להקים קואליציה: החרדים רואים בו "פסול חיתון״ ולא ישבו איתו בממשלה.

האמת היא שגם לפני התרגיל של כחלון וליברמן, הפרשנות שניתנה לסקרים האחרונים היתה מרחיקת לכת. הניסיון להציג אותם כמסמנים שינוי מגמה או תזוזה משמעותית בחלוקת המנדטים בין הגושים, היה בעיקר משאלת לב או ניסיון לייצר כותרות.

גם אם גבאי ולפיד ביחד שווים על פי הסקרים כארבעים מנדטים, ועל הנייר לכאורה יכולים להרכיב ממשלה, אין לכך היתכנות ממשית כל עוד כולנו וישראל ביתנו מעדיפות ללכת עם הליכוד. שנית, כדי שתרחיש כזה יתקיים, גבאי ולפיד צריכים לשתף פעולה בהיקף כלשהו.

ההיגיון הבסיסי אומר שאם שניהם רוצים בהפלת שלטון הליכוד, גבאי ולפיד אכן יפעלו יחד. אלא שבפועל, תרחיש כזה הוא דמיוני. כל אחד מהם רוצה להיות ראש ממשלה ולא מוכן להתפשר על כך - מה שאומר שהיריבות ביניהם רק תלך ותחריף לקראת הבחירות. מה גם שבדומה לכחלון וליברמן, לפיד מאז ומתמיד בורח מכל קשר או שיתוף פעולה עם מפלגת העבודה, שאותה הוא מגדיר כמפלגת שמאל.

האבסורד הוא ששניהם, גם יו״ר יש עתיד וגם יו״ר העבודה, פונים למצביעי הימין ונשמעים פעמים רבות כמו אנשי ליכוד - בעודם נשענים בחישוביהם על האלקטורט בשמאל-מרכז, שבעשור האחרון נע בין 35 ל-40 מנדטים.

מה שאנו רואים כעת זו מערכת פוליטית כאוטית, שבה ההגדרות של ימין ושמאל הן גמישות ומשתנות. אולם בכל הקשור לעמדות הציבור, אין סימן אמיתי לשינוי ביתרון הקל שיש לימין.  ההוכחה לכך היא השבירה ימינה של גבאי – מי שעומד בראש מפלגת השמאל הראשית. האתגר של גבאי הוא עצום: לנסות לשמור על הגרעין הקשה של העבודה למרות הצהרותיו ומהלכיו הימניים. בנוסף, כדי להגיע ל-30 מנדטים כפי שהבטיח עם בחירתו ביולי השנה, הוא צריך להעביר אליו מנדטים גם מיש עתיד. אולם בינתיים נראה כי לפיד דווקא מתחזק.

לכן מוקדם מאוד לקבוע שיש שינוי בחלוקת הגושים, גם אם על פי הסקרים לפיד וגבאי שווים ביחד 40 מנדטים ויותר. אם הבחירות היו מתקיימות היום, גוש הימין היה מגיע אליהן גדול יותר, בהיר יותר בכוונותיו ובהגדרותיו ומאוחד יותר. ולמרות זאת, אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יאלץ לפרוש בנסיבות משפטיות-פליליות, הדבר יהיה משול למפץ פוליטי אמיתי שיטרוף את הקלפים. ואז, באמת, הכל יהיה אפשרי.

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X