ישראל פולס

השלב הבא בפרשת ילדי תימן: לגרום למדינה להכיר בחלקה

p
המחבר
בקצרה
המסמכים והעדויות החדשות שנחשפו השנה על היעלמות ילדי העולים גרמו לרבים מנפגעי הפרשה להרגיש שהצעקות שלהם, לראשונה, זוכות לקשב אמיתי בממסד. כעת מנסה ח״כ נורית קורן, ממובילות המאבק, לגרום למדינה לאשר שהיתה שותפה בגניבה שיטתית של תינוקות

מאות האנשים שהצטופפו ביום ראשון (8 באוקטובר) באולם בראש העין, רותקו למסך הענק שעליו הוקרנה עדותה של שולמית מליק, בת 83. העדות כללה תיאור עוכר שלווה, שהעניק תוקף מוחשי לטענות על מנגנון מדינתי שפעל בתחילת שנות ה-50 לחטיפת ילדים של עולים מתימן ומסירתם לאימוץ במשפחות אחרות.

מליק, שעבדה בבית התינוקות במעברת קדימה כשהייתה בת 18, סיפרה שמדי פעם הייתה מגיעה לבקר במעברה קבוצת נשים מחו״ל - ומיד לאחר מכן היו נעלמים משם תינוקות. היא נזכרה בחשדות שלה שמשהו לא תקין מתרחש מתחת לאפה ובזעקותיהן של האמהות שהתבשרו שילדיהן אינם. רבים בקהל - אחים ואחיות של אותם תינוקות - לא יכלו לעצור את הדמעות. ההורים רובם כבר מתו או מבוגרים מדי מכדי להגיע לאירוע, אך האחים, בשנות השישים והשבעים לחייהם, באו כדי להחליף סיפורים שחוזרים על עצמם בדיוק מצמרר.

זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הקהל נחשף לעדותה האמיצה של מליק. באוגוסט העדות הזאת פורסמה ב״ידיעות אחרונות״. אבל כעת, פנים מול פנים, באולם מלא באנשים עם חוויות דומות שבאו לאירוע במסגרת פסטיבל ״תימנה״ שעיריית ראש העין מקיימת מדי סוכות, היא קיבלה משמעות מיוחדת ועוצמה מוגברת. גם הצפייה המשותפת בקטע וידיאו מעדות מצולמת שנתנה מליק הוסיפה להתרגשות, ולתחושה שאחרי שישה עשורים של השתקה ושל תיוגם כהזויים, הנה האמת יוצאת לאור באופן שיהיה קשה לערער עליה. בשנה האחרונה נערמו עוד ועוד עדויות ומסמכים המוכיחים כי ההורים לא בדו את סיפורי הזוועה על חטיפת ילדיהם מבתי התינוקות במעברות, ובמובן מסוים, רבים הרגישו הקלה מסוימת בפצע הישן הזה שמעולם לא הגליד. הצעקות שלהם, לראשונה, זוכות לקשב אמיתי בממסד.

השנה האחרונה היוותה שנה מכוננת בסאגת ילדי תימן החטופים, אשר מלווה את החברה הישראלית מאז תחילת שנות החמישים. אמנם בעשורים האחרונים קמו כמה ועדות לבדיקת הנושא, אך לכל היותר הן גירדו את פני השטח ולא פעלו לחשיפת היקפיה האמיתיים של הפרשה, שסירבה להגיע לסיום.

זו הייתה שנה שבה ממשלה בישראל הכירה לראשונה בעוול שנגרם למשפחות, והקימה ועדה פרלמנטרית לחקר הפרשה. בדצמבר האחרון הותרו לפרסום מוקדם מאות אלפי מסמכים שנשמרו בגנזך המדינה לחיסיון של 70 שנה. המסמכים כללו מסקנות חסויות של ועדות חקירה ותיקים עם עדויות. זה היה צעד ענק מבחינת המדינה והעיד על רצון אמיתי להתמודדות עם הפרשה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר זאת כ"תיקון עוול היסטורי". השר צחי הנגבי, שמונה על ידי נתניהו לטפל בהסרת החיסיון, אמר כי "ילדים נעלמו מחיק הוריהם וחיק משפחותיהם, והפרשה הזאת מסרבת לרדת מלבבות המשפחות… אנו חשים חובה מוסרית להגיע לחקר האמת… מהיום נאפשר למשפחות לנסות ולסגור מעגלים. המאגר יסיר דבר ראשון את הספקנות של המשפחות כלפי הממסד ויאפשר ללכת קדימה ולהביא להגלדה של צלקת שאם תירפא - היא תחזק את החברה הישראלית".

זו הייתה שנה שבה התקשורת בישראל החלה סוף-סוף להתייחס בכובד ראש ולחקור בעצמה את העדויות והטענות, במקום לשלול אותן מראש בטענה שמדובר בשמועות הזויות.

הרוח החיה מאחורי חלק גדול מהתמורות הללו היא חברת הכנסת נורית קורן מהליכוד. מאז שנבחרה לכנסת לראשונה בבחירות 2015, ח״כ קורן, בת להורים יוצאי תימן, מנהלת מערכה לחקר האמת בפרשה הזאת. קורן רתמה את הכלים הפרלמנטריים שברשותה, והוכיחה כי נבחר ציבור שפועל בנחישות יכול לחולל שינוי אמיתי. "בהתחלה אף עיתונאי לא רצה לשמוע. כולם נפנפו אותי כשניסיתי לעניין אותם. הם חשבו שזה הזוי ושכבר היו ועדות חקירה שבדקו", היא אומרת בשיחה עם אל-מוניטור. מה שעזר לה להעלות את הנושא לראש סדר היום היו הרשתות החברתיות, שהפכו עוד מסמכים ועדויות לזמינים וחיברו בין אנשים עם סיפורים דומים. שפע המידע החדש והעיסוק התקשורתי, הציבורי והפוליטי הגובר, עוררו גם פרץ יצירה, ובשנה האחרונה הופקו סרטים והצגות שעוסקים בפרשה.

העקשנות של קורן הביאה לא רק להסרת החיסיון על המסמכים, אלא גם למבצע בדיקות די-אן-איי בניסיון למצוא קשר בין ילדים מאומצים למשפחות שנלקחו מהן תינוקות. בזכות הבדיקות, בשני מקרים חודש הקשר בין ילדים שנעלמו בתחילת השנות ה-50 למשפחותיהם הביולוגיות.

קורן, שעומדת בראש הוועדה הפרלמנטרית החדשה, הובילה גם חקיקת חוק מיוחד לפתיחת קברי הילדים לצורך בדיקות גנטיות, שאושר בספטמבר בקריאה ראשונה. סמוך לפתיחת מושב החורף הקרוב של הכנסת (22 באוקטובר) יובא החוק לאישור בקריאה שנייה ושלישית, וניתן יהיה לעשות צעד משמעותי נוסף לקראת פתרון התעלומה.

קורן אומרת לאל-מוניטור כי מוקד המאבק כעת הוא לגרום למדינה לקחת אחריות, ולאשר שהממסד היה שותף לגניבת תינוקות בצורה שיטתית. "אמנם אין לי מסמך שאומר שמישהו נתן הוראה, וגם לא יהיה מסמך כזה, זה ברור. אבל יש הרבה עדויות ומסמכים שמאששים זאת [שהרשויות היו מעורבות; מ״מ]. צריך להבין, שבשנות החמישים העולים מתימן נתפסו כמי שבאו מתרבות פרימיטיבית. נאמר עליהם שהם לא יודעים לטפל בילדים שלהם, ולכן לקחו אותם לבתי ילדים - זו הייתה הוראה של ראש הממשלה דוד בן גוריון. הקיבוצניקים היו האנשים הנעלים, ואת התימנים הכניסו למקלחות וגזרו להם את הפאות. כבר מתחילת שנות החמישים יש מידע בנוגע לחברי כנסת (אורי אבנרי ומנחם פורוש – מ.מ.) שמבקשים לבדוק את טענות העולים על חטיפות במעברות אבל משתיקים אותם. זה היה פשע מאורגן. אדם אחד לא יכול היה לעשות את זה. זו הייתה חייבת להיות מעטפת ממסדית".

מבחינתה של ח״כ קורן, המלאכה רבה והזמן קצר. מי יודע מתי יהיו הבחירות הבאות, ואחריהן ייתכן שהוועדה המיוחדת שבראשונה היא עומדת תחדל להתקיים. החלטתה למקד את המאבק בהכרה מצד המדינה על חלקה בפרשה אינה נובעת מרצון בפיצוי כספי למשפחות שנפגעו בה. כוונתה היא להכניס את הפרק הזה בהיסטוריה של מדינת ישראל לספרי הלימוד, ולהקים בית מורשת יהדות תימן. לדבריה, "רק זה יסגור את הפרשה ויאפשר להמשיך הלאה״.

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X