ישראל פולס

חמאס מתמרנת בין מצרים, ירדן ואיראן

p
המחבר
בקצרה
שבועיים לאחר ההכרזה על ההבנות הפנים-פלסטיניות, חמאס עוסק בעיקר בדחיית הקץ. ראשי התנועה ממשיכים להשתעשע ברעיון שהם יכולים לאחוז בחבל בשני קצותיו: גם ליהנות מהפיוס, וגם לשמור על כוחם הצבאי. האמת היא, שבזמן הקרוב הם יאלצו לוותר על אחד מהם.

ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, התקשר ביום רביעי (25 באוקובר) למלך ירדן עבדאללה. מאז שבנובמבר 1999 גירש המלך מארצו את הלשכה המדינית של חמאס בראשותו של חאלד משעל, בטענה שאנשי הלשכה חתרו תחת הממלכה, בין הצדדים שרר נתק כמעט מוחלט. הפעם היחידה שבה נדמה היה שחלה הקלה כלשהי במתיחות בין חמאס לירדן הייתה לפני חמש שנים, כשעבדאללה אפשר למשעל לבקר בממלכה יחד עם פטרונו, יורש העצר הקטארי, שייח תמים בן חאמד אל-תאני. ההערכה אז הייתה שהמלך עשה זאת בניסיון לפייס את האחים המוסלמים בארצו. מאז לא התקיימו מגעים ביניהם.

בשבוע שעבר פורסם כי המלך דחה על הסף את פנייתו של משעל להקים בעמאן משרד "לבניית תשתית ארגונית לקראת צירוף חמאס למוסדות אש"ף". ואז הגיעה השבוע שיחת הטלפון מעזה.

הנייה יודע מהי השפעתו של המלך על יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ולכן ניסה לשכנע אותו שלחמאס אין כוונות נסתרות במאמציה לקדם את הפיוס. לשכת הנייה אף פרסמה כי מנהיג התנועה טען באוזניו של המלך, שכל הדיבורים על כך שירדן היא מולדת חלופית לפלסטינים הם בגדר מזימה לזרוע פיצול בין הפלסטינים לממלכה הירדנית, וכי תנועתו רואה בביטחון הממלכה ההאשמית ערך עליון.

לא ברור מה גרם להנייה להעלות עניין זה בפני המלך, שכלל אינו קשור למאמצי הפיוס. ייתכן שניסה להפיג את חששו של עבדאללה, החושד בחמאס כמי שחותר נגדו. כמו אז, גם היום, עבדאללה (וגם אבו מאזן) מודאג מהאפשרות שחמאס שואף לבנות תשתית ארגונית שתאפשר לו לחזק את אחיזתה בגדה ולהיערך לרשת את אבו מאזן כנשיא הרשות. אבל גם עצם הסכמתו של עבדאללה בעיתוי הזה לקבל את השיחה של ראש הלשכה המדינית של חמאס, נחשבת להישג דיפלומטי של הנייה. ראש הלשכה המדינית רוצה לרתום את עבדאללה לתהליך הפיוס למרות הסתייגותו של המלך מההסכם, שמשאיר את הזרוע הצבאית של חמאס על כנה.

מאז החלו מאמצי מצרים לשים סוף לפילוג בין עזה לרמאללה, התנהלותם של מנהיגי חמאס הייתה מבולבלת ולא עקבית. אין ספק שבכירי הלשכה המדינית, ואפילו ראשי הזרוע הצבאית, מעוניינים בפיוס עם הפתח, מפני שרק כך יוכל חמאס לשרוד ולשמור על אחיזתו ברצועת עזה. לתפיסתם, עדיף להתפשר, ולמסור חלקים מהשלטון בעזה לידי אבו מאזן והרשות, על פני לאבד את הכל. אולם במקביל, הם לא מוכנים לוותר על היתרון הצבאי שלהם על פני הפתח.

צבא חמאס, המוגדר בתנועה כ״נשק ההתנגדות״, מונה יותר מ-20 אלף חמושים. בלעדיו חמאס לא יכול להתקיים, או לכל הפחות להבדיל את עצמו אידאולוגית מהפתח. המאמצים הדיפלומטיים שהביאו את הנייה להתקשר לעבדאללה אחרי נתק של שני עשורים כמעט ברציפות, ולספר לו כמה ביטחון הממלכה חשוב לחמאס, נועדו למצוא את דרך המלך שבה חמאס יתפייס עם הפתח ובאותה עת גם יצליח לשמור על צבאו ועל סלע קיומו. אבל זוהי משימה בלתי אפשרית. אבו מאזן הבהיר באופן ברור, ועבדאללה בלי ספק תומך בעמדתו, שלא יאפשר "מודל חיזבאללה" ברשות הפלסטינית. זו עיקר המחלוקת, ולמרבה ההפתעה, חמאס טרם הפנים זאת.

מנהיגי חמאס עדיין גם לא הבינו שעליהם לקבל שתי החלטות אסטרטגיות אם הם רוצים שהפיוס יתקדם: הראשונה היא החלטה פנים-פלסטינית, שלפיה יש צורך בשלטון אחד עם מנגנון ביטחוני אחד בכל השטחים הפלסטיניים. ההחלטה השנייה היא דרמטית לא פחות: לבחור את הצד הנכון במאבק הבין-ערבי בין המדינות הסוניות המתונות, מצרים וירדן , לבין יריבתן איראן. אין שביל ביניים, ואין דרך להסתדר עם כולן.

בשעה שהנייה שוחח עם עבדאללה וניסה לשכנעו ברצינות כוונותיו, סגנו סלאח אל-ערורי שהה בטהרן. אל-ערורי שמח לספר שהקשר בין חמאס לאיראן, שנגדע בימיו של חאלד משעל, חזר לקדמותו. אל-ערורי הוסיף שיועץ שר החוץ האיראני, חוסיין שייח אל-אסלאם, הבטיח לו כי טהרן תספק את כל צרכיה של חמאס.

נכון לעכשיו, שבועיים לאחר ההכרזה על ההבנות הפנים-פלסטיניות, חמאס עוסק בעיקר בדחיית הקץ. ראשי התנועה ממשיכים להשתעשע ברעיון שהם יכולים לאחוז בחבל בשני קצותיו, אבל לכולם ברור כי בקרוב יהיה עליהם לקבל הכרעה דרמטית: או פיוס אמיתי - על כל מה שמשתמע מכך - או שמירה על כוחה הצבאי של התנועה ועל קשריה עם איראן. זוהי החלטה של חיים ומוות לתנועה שהג׳יהאד נגד ישראל הוא הבסיס לכל קיומה. התפרקות מנשקה תהיה הפסד פוליטי ואידאולוגי לפתח, שאין ממנו דרך חזרה. אולם גם הברירה השנייה, של פיצוץ בתהליך הפיוס הפלסטיני, לא נראית טובה יותר.

גם מאבקי הכוח בתוך ההנהגה המפוצלת של חמאס מוסיפה לבלבול ולמבוכה בארגון, כשכל צד מנסה לשמור על כוחו. הנייה שואף להיות מנהיג ערבי פופולרי שיצליח לפרוץ את חומות הבידוד, ואילו ראשי הזרוע הצבאית, בראשותם של אל-ערורי ויחיא סינוואר, דוחפים לעבר איראן כדי לא לאבד את הדרך האידאולוגית של התנגדות אלימה לישראל. כפי שזה נראה עכשיו, המרחק האידאולוגי בין חמאס לפתח גדול הרבה יותר מהמרחק הגאוגרפי בין עזה לרמאללה, וככל הנראה הוא אינו ניתן לגישור.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept