ישראל פולס

מה עומד מאחורי הצהרותיהם המיליטנטיות של מנהיגי חמאס?

p
המחבר
בקצרה
חמאס מתרברבת ללא הרף בעוצמתה של הזרוע הצבאית ומנהיגיה ממשיכים להתקרב לאיראן. האם מטרתם להגיע לפשרה עם הרשות הפלסטינית מתוך עמדה של כוח, או שמא בתנועה השולטת ברצועה כבר מכינים אליבי לכישלון הפיוס?

"גדודי עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס) יכולים לירות לתל אביב ב-51 דקות את מה ש(ישראל) ירתה במשך 51 ימים (ב"צוק איתן" ב-2014) – כך הצהיר השבוע [24 באוקטובר] מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר.

כמה ימים לפני כן, בפגישה עם צעירים בעזה, הרהיב סינוואר עוז ואמר "אנחנו לא דנים בהכרה בישראל אלא מתי נמחק אותה". כמה שעות אחרי שדבריו פורסמו על ידי עיתונאים, יצאה הבהרה מלשכתו כי לא דיבר על השמדה. אבל עיתונאים שנכחו במפגש אמרו לאל-מוניטור כי הדברים נאמרו על ידו לקול מחיאות כפיים של קהל שומעיו.

אחד מאנשי פת"ח בעזה אומר לאל-מוניטור, כי מאז שהחלו שיחות הפיוס עם תנועתם מרבים מנהיגי חמאס לשגר הצהרות על כוחם הצבאי. זאת לדבריו משתי סיבות: להבהיר לאבו מאזן שאין מה לדבר על פירוק חמאס מנשקו, ולהוכיח לאיראן שעל אף הפיוס לא רק שאין בכוונת חמאס להיפרד מנשק ההתנגדות אלא אף להתעצם ולהשתכלל בנשק חדשני מתוצרתה.

אכן, מאז נחתם בקהיר הסכם הפיוס הפלסטיני, כמעט לא עובר יום מבלי שסינוואר ישגר הצהרה מיליטנטית כזו או אחרת לעבר ישראל ויתהדר בעוצמתה של הזרוע הצבאית, שהוא עצמו אחד ממייסדיה.

בשבוע שעבר למשל [19 באוקטובר], ציין סינוואר שש שנים לעסקת שליט בה שחררה ישראל כאלף אסירי חמאס, כולל את סינוואר עצמו, שסלל מאז את דרכו לצמרת. לקהל שומעיו הוא סיפר כי שוחח עם ראש הזרוע הצבאית מוחמד דף, ש"עדכן" אותו כי ביכולתה של הזרוע הצבאית לשבור את הצבא הישראלי ו"להפילו לקרשים".

בשעות בהן התרברב סינוואר בעזה, עשה כמוהו סגן ראש הלשכה המדינית של התנועה, סלאח אל-ערורי, בטהרן. במהלך ביקור נוסף באיראן, השני בתוך פחות מחודשיים (23 באוקטובר), התחייב אל-ערורי שתנועתו לעולם לא תוותר על נשק ההתנגדות ולא תיעתר לדרישת אבו מאזן לפרק את חמאס מנשקה. הוא הוסיף כי חמאס לא תוותר על זכות ההתנגדות ולא תכיר בישראל גם לאחר הקמת מדינה פלסטינית ואפילו אם תיסוג ישראל לקווי 1967.

בהצהרותיהם מחקו אל-ערורי וסינוואר את מסלול הפשרה אותו התווה ראש הלשכה המדינית הקודם חאלד משעל, כפתח מילוט מכובד ליורשו איסמעיל הנייה. ערב פרישתו מהתפקיד יזם משעל תיקונים באמנת חמאס, הקוראת להשמדה של ישראל [מאי 2017]. ב"תיקוני משעל" הוסרו מהאמנה מילות ההשמדה, ובדחילו ורחימו נכתב כי חמאס עשויה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67', "מבלי שתתפרש הכרה בישות הציונית ומבלי לוותר על אף אחת מהזכויות הפלסטיניות - חמאס יחשיב הקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית שבירתה ירושלים על קווי 4 ביוני 1967 עם שיבת פליטים לבתיהם כנוסחה לאומית מוסכמת ומשותפת", נכתב.

כפי שכתבתי בשעתו באל-מוניטור, תיקוני האמנה (1 במאי) פורסמו כשבוע לפני כניסתו לתפקיד של יורשו הנייה כדי לאפשר לו גמישות במידת הצורך כך שיוכל לחלץ את חמאס מהמשבר הקיומי אליו נקלעה. משעל אמנם השאיר בכך להנייה קצה חבל הצלה, אולם בבחירות לראשות מועצת השורא התחזק כוחם של אנשי הזרוע הצבאית, ולהנייה לא נותרה ברירה אלה להתיישר עמם.

דף, סינוואר ואל-ערורי מנווטים כעת את חמאס על פי תפיסת עולמם הצבאית והאינטרסים הברורים של הזרוע הצבאית, כגון התעצמות והצטיידות באמצעי לחימה. לכן המטרה של חמאס כעת היא התקרבות לאיראן. איך זה מתיישב עם הפיוס עם פת"ח? זו תעלומה שגם בכירי הפת"ח אינם יודעים כיצד לפתור אותה.

אל-ערורי הוא האחראי לשיפור היחסים עם טהרן. בביקורו השבוע ברפובליקה האסלאמית הוא זכה לשמוע הבטחה מפורשת של יועץ שר החוץ האיראני, חוסיין שייח' אל-אסלאם, כי "כל מה שחמאס תבקש ואיראן תוכל להיענות לו, היא תעניק לה בחפץ לב".

"הם (חמאס) יודעים היטב שיצטרכו להתפשר, אם הם באמת רוצים את הפיוס עם הרשות", אומר לאל-מוניטור מקור פלסטיני בעזה. "אבל כדי שלא יראו כמי שוויתרו על עקרונותיהם, הם מפריחים הצהרות בשמיים שאין להן כיסוי כדי לומר לאנשים שלהם שהם מוותרים מעמדה של כוח".

עם זאת לדבריו, בקרב בכירי מנגנוני הביטחון הפלסטינים בגדה מתגברת מיום ליום ההערכה שהסיכוי לפיוס אמיתי עם חמאס הוא קלוש, וייתכן שגם בחמאס כבר מבינים את זה טוב מאוד. "הם לא יכולים לרקוד בכל החתונות – גם צבא, גם איראן וגם פיוס. זה לא הולך ביחד", הוא אומר ומעריך שחמאס כבר מכין "אליבי" לכישלון הפיוס. "הם יאמרו לתושבי עזה שאבו מאזן רצה לפרק את נשק ההתנגדות שיכול לרסק את הציונים ולהשיב את כבודם ולהבטיח את עתידם", אומר המקור, "אבל הם (חמאס) לא היו מוכנים לתת לזה יד".

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept