ישראל פולס

החלטת הקבינט נועדה לסכל את יוזמת השלום האמריקאית

p
המחבר
בקצרה
דרישות הקבינט המדיני-ביטחוני ישראלי בעקבות הפיוס הפלסטיני הן מקלות בגלגלי כל יוזמת שלום אמריקאית עתידית. הפלסטינים: "נתניהו חיכה להזדמנות לחנוק את היוזמה האמריקאית." בינתיים ארה"ב מיישרת קו דווקא עם ישראל.

הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס ביום שלישי השבוע [17 באוקטובר] לישיבה מיוחדת כדי לדון בהסכם הפיוס הפלסטיני. לכאורה לא היה צורך בישיבת קבינט מיוחדת וקבלת החלטות שאין בהן כל דחיפות נוכח תגובתו המדודה של ראש הממשלה בנימין נתניהו למגעים לפיוס והעובדה שלא איים בסנקציות על אבו מאזן, כפי שעשה בעקבות הסכם הפיוס הכושל ב-2014.

"אנחנו מצפים מכל מי שמדבר על תהליך שלום להכיר במדינת ישראל וכמובן להכיר במדינה יהודית", אמר נתניהו בישיבת סיעת הליכוד במעלה אדומים [2 באוקטובר]. כפי שכתבתי באל-מוניטור, נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן לא רצו או לא יכלו לצאת נגד ההסכם. ברור להם שההסכם הושג בזכות מאמצי התיווך מצריים ואינטרס מובהק שלה ואף זכה להבנה אמריקאית, לפיה פיוס פלסטיני עשוי לסייע לקידום תהליך מדיני ישראלי-פלסטיני ויוכל לחזק את מעמדו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ולהביא לתמיכה ציבורית למהלך כולל.

בהחלטת שרי הקבינט אין אמנם שינוי מהותי מדבריו של נתניהו במעלה אדומים. אבל חותמת הכשרות של הקבינט, או שמא חותמת הגומי, נדרשה כדי להציג לאמריקאים החלטה ישראלית שהיא לא רק של נתניהו, אלא כזו המגובה על ידי השרים האמונים על הנושאים המדיניים והביטחוניים הרגישים של מדינת ישראל.

לשכת ראש הממשלה מיהרה לפרסם את החלטת הקבינט, ובהודעתה נמסר כי ישראל לא תנהל משא ומתן מדיני עם ממשלה פלסטינית הנשענת על חמאס.

למעשה, מאז התפוצצו השיחות בין הרשות הפלסטינית לישראל באפריל 2014, בתיווכו של מזכיר המדינה הקודם ג'ון קרי, לא מתקיים משא ומתן בין הצדדים. הפעם היחידה שנתניהו פגש את יו"ר הרשות אבו מאזן הייתה בעת הלווייתו של נשיא המדינה המנוח שמעון פרס [ספטמבר 2016]. רעייתו שרה נתניהו הזמינה מול המצלמות את אבו מאזן לארוחת ערב בביתם, אך הארוחה מעולם לא התקיימה.

החלטת הקבינט, כך נדמה, נועדה להקדים תרופה למכה מחשש שיוזמת שלום אמריקאית עומדת להגיע בכל רגע. נתניהו בחר כבר עתה להציב מכשולים למימושה בשורת תנאים מפורטים לפלסטינים.

כך בהודעת לשכת ראש הממשלה נכתב, כי ישראל דורשת שחמאס יכיר בה ויפסיק את הטרור בהתאם לתנאי הקוורטט, שחמאס יפורק מנשקו, ינותק מאיראן וישיב את חללי צה"ל והאזרחים הישראלים המוחזקים בעזה.

ובכך לא תמו הדרישות. בהודעה המפורטת נכתב עוד שישראל דורשת שהרשות הפלסטינית תשיג שליטה ביטחונית מלאה בעזה, כולל במעברים ומניעת הברחות, ותמשיך לסכל תשתיות טרור של חמאס בגדה המערבית.

בנוסף הסמיך הקבינט את נתניהו להטיל סנקציות על הרשות הפלסטינית בעתיד, כגון קיזוז חובות מכספי המסים שישראל גובה עבור הפלסטינים.

כדי להבין את הדחיפות בכינוס הקבינט והצבת תנאים – חלקם מתבקשים כמו השבת גופות חיילי צה"ל, וחלקם אינם ברי קיום כמו הכרה פומבית של חמאס בישראל – יש לחזור לדברי נתניהו בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני מה-24 בספטמבר. באותה ישיבה בישר נתניהו לשרים, כי הנשיא טראמפ שוקד על תכנית שלום והוא נחוש לקדמה. נתניהו הגיע למסקנה הזו לאחר שנפגש עם טראמפ במהלך דיוני העצרת הכללית של האו"ם. נתניהו ציין כי הציג לטראמפ את עמדת ישראל , אבל "טראמפ רוצה להשיג את הדיל האולטימטיבי".

רושם דומה קיבל גם אבו מאזן בעקבות פגישתו הקצרה עם טראמפ בניו יורק [ספטמבר 2017], וגם משליחיו ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט שהבטיחו לו לפני כחודשיים [אוגוסט 2017] כי מתגבשת תכנית מדינית שתהווה בסיס לניהול משא ומתן. השבוע, אגב, ביקר גרינבלט ברמאללה. הוא נפגש עם ראמי חמדאללה ודן עמו בפיוס הפלסטיני.

מקור פלסטיני בכיר בלשכת היו"ר אומר לאל-מוניטור כי מהלכיו של נתניהו שקופים, וכי אבו מאזן אף שוחח על כך עם הצוות האמריקאי. "הוא (נתניהו) חיכה להזדמנות לחנוק את היוזמה האמריקאית. אנחנו ראינו את זה מזמן", הוא אמר וציין כי עוד לפני הפיוס הציב נתניהו את התנאי של הכרה פלסטינית שישראל היא מדינה יהודית, "אלה דברים שנועדו למנוע התקדמות".

בינתיים נדמה כי ארה"ב דווקא מיישרת קו עם הקבינט הישראלי. ביום חמישי [19 באוקטובר] פרסם גרינבלט הצהרה, לפיה "כל ממשלה פלסטינית חייבת להתחייב לאי אלימות, להכיר במדינת ישראל, להכיר בהסכמי עבר ולהתחייב למשא ומתן. אם חמאס יהיה חלק מהממשלה הפלסטינית, עליו לקבל את התנאים הבסיסיים הללו".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept