ישראל פולס

פעילת זכויות האדם שהעלתה לסדר היום את תאונות העבודה בענף הבנייה

p
המחבר
בקצרה
עשרות פועלי בניין – רובם ערבים ישראלים ופלסטינים – מקפחים בכל שנה את חייהם, אך מותם אינו יוצר הד ציבורי או תקשורתי. לפני שנתיים החלה עוה"ד הדס תגרי לאסוף נתונים על תאונות העבודה באתרי הבנייה במטרה להיאבק בהן.

בחודש אוגוסט 2017 נהרגו בישראל שישה פועלי בניין. מאז תחילת השנה נהרגו 23 פועלים ובמהלך שנת 2016 נהרגו 49 פועלים – כך על פי נתונים שאוספת בקפדנות עוה"ד הדס תגרי. אלמלא התגייסותה הוולונטרית של תגרי לעניין, איש בישראל לא היה מכיר את היקף התופעה וכל תאונת עבודה הייתה מסתכמת, במקרה הטוב, בידיעה לקונית בתקשורת על מותו של פועל באתר בנייה, אפילו ללא ציון שמו.

ספק אם מישהו בישראל יודע שרוב הרוגי ופצועי תאונות העבודה במדינה הם של עובדי בניין – לרוב מקרב ערביי ישראל ופלסטינים מהשטחים, ומקצתם פועלים זרים. עו"ד תגרי החלה ללקט שם אחר שם, אספה מידע על מקום התאונה, על זהות חברת הבנייה שפועלה נהרג והסיבה לתאונה, החל מרשלנות חברת הבנייה וכלה בכשל מערכתי של הגורמים האחראים על ענף הבנייה בישראל והפיקוח עליו.

"רוב ההרוגים הם ערבים ישראלים ופלסטינים מהשטחים", אומרת תגרי לאל-מוניטור ומציינת כי זו כנראה הסיבה שאיש לא טרח לספור אותם. על פי נתונים שליקטה, בשנת 2016 שליש מההרוגים היו פלסטינים מהשטחים, שליש היו ערביי ישראל והשליש הנותר - מחציתם עובדים זרים ומחציתם יהודים, רובם עולים מחבר המדינות.

"יום אחד [נובמבר 2015] קראתי שנהרגו שלושה פועלים בשלוש תאונות שונות אחרי שנפלו מגובה. הבנתי שלא נדע מי הם, איפה נהרגו, איך נהרגו, מי החברה שמפעילה את אתר הבנייה, ובעיקר שאף אחד לא יבדוק את זה", היא מספרת לאל-מוניטור. "ברור לי שזה קשור להיותם ערבים, וזה גם מערך שלם של אינטרסים כלכליים חזקים".

לדבריה, החקיקה הישראלית בתחום הבטיחות בעבודה היא סבירה, אבל משאבי מינהל הבטיחות התעסוקתית במשרד העבודה הם זעומים, המשטרה לא חוקרת והפרקליטות לא מעמידה לדין. "הכשל הוא רב מערכתי", היא אומרת.

אלמלא פעילותה, הרוגי ענף הבנייה היו ממשיכים להיות אלמונים ללא שם. תגרי החלה אוספת נתונים על תאונות עבודה ונפגעים, בעיקר באמצעות הודעות מטעם מגן דוד אדום, ולעניין עיתונאים בחומרים שאספה. היא גם הקימה דף פייסבוק בשם "‏הקבוצה למאבק בתאונות בניין‏", וכך אנשים נוספים החלו לתעד את התאונות באתרי הבנייה.

השבוע למשל היא פרסמה בדף הפייסבוק של הקבוצה את הפוסט הבא: "ארבעה מוסלמים ושני סינים שנהרגו בחודש אוגוסט באתרי הבנייה, כבר לא יחגגו עם בני משפחותיהם. עמם נמנה מוחמד אמארה בן ה-16, שחייו הקצרים באו לסיומם ב-17 באוגוסט לאחר שפיגומים עליהם על פי חוק אסור היה לו לעלות בגילו הצעיר, קרסו תחת רגליו". באותו היום, אגב, נהרגו עוד שני פועלים ערבים.

עו"ד תגרי היא משפטנית לזכויות אדם. היא עבדה באגודה לזכויות האזרח במשך עשר שנים ובימים אלה משלימה את עבודת הדוקטורט שלה. לדבריה, העובדה שהיא משפטנית עזרה לה כי אנשים שתיעדו מחדלי בטיחות באתרי בנייה פחדו לפרסם את שמות חברות הבנייה. "אבל אפשר לפרסם", היא מסבירה, "כי מדובר במרחב ציבורי, האתרים חשופים והמחדלים והרשלנות נראים באופן חופשי".

הלחץ שהפעילה תגרי דרך ארגוני עובדים כמו "קו לעובד" ו"מען", עמם עבדה בשיתוף פעולה, הניב תוצאות. העניין הציבורי בהרוגי תאונות עבודה גבר, ובאוגוסט אשתקד [2016] גם נכנס לתוקף תיקון לחוק המחייב הפסקת עבודות באתרי הבנייה בהם התרחשו תאונות קטלניות או קשות. כמו כן מינהל הבטיחות התעסוקתית, המפקח על בטיחות עובדים באתרי בנייה, עבר לאחרונה ממשרד הכלכלה שלדבריה אין לו עניין או מקום במשרד שייעודו כלכלי, למשרד העבודה והרווחה.

ביוני 2016 פרסמו מינהל הבטיחות התעסוקתית ומינהל המחקר בביטוח הלאומי דו"ח מקיף על תאונות עבודה בשנים 2015-2011. מחברי הדו"ח מודים כי ענף הבנייה הוא הענף המסוכן ביותר בישראל. "הסיכוי שעובד בנייה יקפח את חייו גדול פי חמישה מעובד תעשייה", נכתב בדו"ח. מחבריו אינם מסבירים האם הסכנות הן מעצם העבודה באתר בנייה, או מכיוון שלא ננקטים אמצעי בטיחות מינימליים לשמירת בטיחותם של העובדים כיוון שרובם ערבים.

עוד נכתב בדו"ח, כי לאור אופי הפעילות בענפים הכלכליים שבהם מועסקים העובדים הזרים ועובדי שטחים (ענפי החקלאות והבנייה), המתאפיינים בשיעורי פגיעה גבוהים יחסית, הרי ש"ככל הנראה ישנו תת דיווח של תאונות עבודה המתרחשות בקרב אוכלוסיית העובדים הזרים ועובדי השטחים".

"העובדים הפלסטינים הם האוכלוסייה הנסחטת ביותר", אומרת תגרי ומסבירה כי הם חוששים להתלונן מחשש שיאבדו את היתרי העבודה שהשיגו במאמץ רב. היא מדגישה כי הנתונים שבידיה מתייחסים לאתרי בנייה בישראל, אך אין נתונים לגבי עובדים פלסטינים בעבודות בנייה בשטחים.

"זה שטח הפקר", היא אומרת. לדבריה חוקי הבטיחות לא חלים בשטחים ואין נתונים על נפגעים או הרוגים כי מד"א, המקור העיקרי לנתונים שעליהם היא מתבססת, אינו פועל ככלל בשטחים. גם הפלסטינים עצמם אינם מתעדים נפגעים תושבי השטחים שעבדו בהתנחלויות.

"הם מנהלים רישום על נפגעים פלסטינים שנפצעו או נהרגו בתאונות עבודה בישראל, אבל עובדים בהתנחלויות הם בגדר נעלמים", אומרת תגרי, "אף אחד לא סופר אותם ולאף אחד לא אכפת מגורלם".

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X