משחקי הפיוס של חמאס ופת"ח

חמאס נכונה להתגמש כדי לצאת מהבידוד המעיק שבו היא נמצאת, אבל מה שנראה בעיני מנהיגיה כפשרה עצומה, עדיין רחוק מאוד ממה שאבו מאזן מוכן לקבל. אבל הוא כמו חמאס משחק את "משחקי הפיוס" כדי להוכיח לנשיא מצרים מי הצד הטוב בסיפור.

al-monitor .

נושאים מכוסים

הקמת מוסדות

ספט 20, 2017

כמה שעות אחרי ששני שליחיו של אבו מאזן לקהיר, עזאם אל-אחמד וחוסיין אל-שייח' שוחחו עמו והביעו פסימיות לגבי רצינות חמאס לקדם פיוס ודיאלוג עם פת"ח, התקשר אליו איסמעיל הנייה.

הנתק בין שני המנהיגים נמשך כבר מספר שנים. שיחת הטלפון האחרונה ביניהם הייתה לפני שש שנים [2011], כשהנייה התקשר לנחם את אבו מאזן על מות אחיו. לפני שנה [אוקטובר 2016] נפגשו הנייה, חאלד משעל ואבו מאזן בקטאר לשיחה שהוגדרה על ידי לשכת היו"ר כאקראית. הם החליפו מילות נימוסין ודיברו על השאיפה להתפייס. מאז לא קרה דבר.

שיחת הטלפון הפעם הייתה טראנס אטלנטית, עזה-ניו יורק. אבו מאזן מתכונן למה שבכירי הרשות מגדירים כ"נאום חייו" בעצרת הכללית של האו"ם [ביום רביעי 20 בספטמבר], ומבחינת הנייה זו העת להזכיר לו שפיוס פנים-פלסטיני עומד על הפרק ושלא ישכח לציין זאת בפני באי העצרת.

בשיחתם הנייה ציין את החלטת חמאס לפרק את "מינהלת עזה", אך אבו מאזן לא התחייב להסיר את הסנקציות על הרצועה. בשלב זה יו"ר הרשות הפלסטינית, בעצת יועציו ששבו מקהיר, נוהג כלפי הנייה והנהגת חמאס בשיטת "כבדהו וחשדהו". למרות החיוכים, אף אחד מבכירי הרשות הפלסטינית לא נותן סיכוי רב לאיחוי הקרע בין חמאס לפת"ח, הנמשך כבר למעלה מעשור.

"הפערים בינינו הם גדולים ועמוקים, הרבה יותר מהפערים בין הפלסטינים לישראלים", אומר לאל-מוניטור מקור בכיר בפת"ח המעורה בפרטי השיחות שהתקיימו בקהיר. לדבריו, העניין הוא לא רק פירוק "מינהלת עזה" אלא מה יהיה השלב הבא. האם יתקיימו בחירות בעזה? אם כן, על פי איזה מתווה? אם יפסיד חמאס, האם יהיה מוכן להתיישר על פי תפיסות הפת"ח המעוניינת בהסדר מדיני עם ישראל? האם מנהיגי התנועה בעזה, המשמיעים כעת את מילת הקסם "פיוס", יקבלו את עקרונות הרשות הפלסטינית המתכוננת למאבק מדיני בינלאומי על הקמתה של מדינה פלסטינית?

ושאלת השאלות – האם חמאס יהיה מוכן לפרק את צבא החמושים שהקים מאז ההפיכה ב-2007, שהלך והתעצם לממדים מבהילים בהשוואה למנגנוני הביטחון הפלסטינים בגדה? לדברי המקור, לאף אחת מהשאלות הללו לא ניתנה תשובה בשיחות בקהיר.

אמנם, תנועת חמאס נמצאת בתהליך של שינוי ונכונה לפשרה וגמישות כדי לצאת מהבידוד המעיק שבו היא נמצאת. אבל נדמה כי מה שנראה בעיני מנהיגיה כפשרה עצומה, על סף ההקרבה האידיאולוגית, עדיין רחוק מאוד ממה שאבו מאזן מוכן לקבל. שלא לדבר על הקהילה הבינלאומית, הרואה בהם מנהיגי ארגון טרור. למרות זאת, אבו מאזן ימשיך כנראה לקיים "שיחות פיוס" עם חמאס בקהיר גם לאחר הדו"ח הפסימי שקיבל מיועציו, ומסיבה אחת פשוטה. הוא - כמו חמאס - משחק את משחקי הפיוס כדי להוכיח לנשיא מצרים א-סיסי שהם, הפת"ח, הצד הטוב בסיפור.

מנהיגי חמאס מצדם נמצאים בין הפטיש לסדן. הם חייבים להוכיח למצרים כי הם נענים לתנאים שהציבו להם כדי שמעבר רפיח ייפתח ויבוא הסוף למצור על עזה. כשהוקמה ממשלת אחדות באפריל 2014, זו תיפקדה כמועצה לניהול עניינים מקומיים, ואילו חמאס ופת"ח, כל אחת בנפרד, המשיכו בשלהן. חמאס השקיעה בפרויקט מנהרות והתעצמות צבאית לקראת עימות נוסף עם ישראל, ואילו אבו מאזן חיפש נתיבים מדיניים בינלאומיים להגשמת חלומו להקים מדינה פלסטינית עוד בימי כהונתו.

ממשלת האחדות הצליחה לשרוד את מבצע "צוק איתן" (קיץ 2014), אלפי הרוגים בעזה והרס אדיר של תשתיות, אך שום דבר לא באמת קישר בין שתי התנועות היריבות. גם לא המשבר ההומניטארי המרחף תמיד מעל תושבי הרצועה, בהשוואה למצבם של תושבי הגדה.

"עשר שנים של פירוד זה הרבה מאוד זמן. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור", אומר המקור הפלסטיני. לדבריו, במהלך השנים נתקבעו אצל חמאס תפיסות שלא ניתן לשנותן – למשל, חמאס רואה את עצמו כשליט הבלבדי על רצועת עזה והוא לא מוכן להבין שפיוס הוא גם ויתור על השליטה. "ויתור על שליטה משמעו גם להיפרד מצבא שמשרת רק אותם ולא את כל העם הפלסטיני", מסביר המקור, "כפי שהמנגנונים בגדה רואים את תפקידם".

להערכתו, גם אם תוקם ממשלת אחדות, היא תפעל ותתפקד בדיוק כמו הממשלה הקודמת, "שלא הביאה אחדות ולא קידמה את הפיוס, אלא רק היוותה כסות להמשך הפירוד בין עזה לרמאללה".

משחקי הפיוס יתקיימו בעזה ובקהיר בחסות מצרים, הדוחקת בכל כוחה בצדדים להגיע להבנות מהירות. רק כך תוכל מצרים להסיר מעליה את תרחיש הבלהות המטריד את המשטר בקהיר – שעוני, מחלות ומצוקה אדירה ברצועה יביאו בסופו של דבר את תושביה לנסות יום אחד להגיע לגבול המצרי, להפיל את החומות, לפרוץ את המצור ולשטוף את חצי האי סיני, כפי שאירע בינואר 2008.

"גם אם לא ינהרו מאות אלפים לרפיח, הרי שעל מצרים, בעיני העולם הערבי, בכל זאת תרבוץ עליהם האשמה שהם הביאו אסון על שני מיליון מוסלמים ברצועה", אומר המקור הפלסטיני, "את זה הם לא רוצים, ומזה הם פוחדים".

לפיכך מטרת כללי משחקי הפיוס שהנייה ואבו מאזן מנהלים, היא להוכיח , כל אחד מהם, לנשיא המצרי, שהוא איננו הצד האשם.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

ישראל מעוניינת באבו מאזן חלש אבל שולט
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 18, 2020
בדחייתו את התכנית, אבו מאזן אינו מוותר על פיתוי כלכלי גדול
יוסי ביילין | דונלד טראמפ | פבר 16, 2020
דין עזה אינו כדין הגדה: המשוואה המוטעית של בנט
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 7, 2020
האם התיאום הביטחוני עם הפלסטינים ישרוד את "דיל המאה"?
שלומי אלדר | | ינו 30, 2020
כשהייאוש הפלסטיני יתורגם לאלימות
שלומי אלדר | | ינו 28, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020