ישראל פולס

צדק נוסח ישראל: כך המדינה מנסה להגן על גזל האדמות הפלסטיניות

p
המחבר
בקצרה
תגובת המדינה לעתירה נגד חוק המכשיר התנחלויות על קרקע של משפחות פלסטיניות בגדה, וצווים לפינוי משפחות פלסטינית בירושלים מהווים כתבי כניעה לימין הקיצוני ששמים ללעג את פתרון שתי המדינות ואת שליחי השלום של הנשיא טראמפ.

ביקורה של המשלחת האמריקאית לישראל ולרשות הפלסטינית, בראשותו של החתן והיועץ ג'ארד קושנר, עורר בדל חשש בימין שהנשיא דונלד טראמפ מתכוון באמת להנשים את התהליך המדיני הגווע בין ישראל לפלסטינים. אבל עם צאתה של המשלחת לנמל התעופה בן גוריון, בדרכה הביתה, יצאה הרוח דווקא ממפרשיהם של אחרוני האופטימיסטים במחנה השלום. מי שעיין בדיווח שעוזר מזכ"ל האו"ם, מירוסלב ינקה, הגיש ביום שלישי (22 באוגוסט( לחברות מועצת הביטחון של האו"ם, לא היה צריך להיות מופתע מכך שקושנר שב שוב הביתה בידיים ריקות.

ינקה ציין את התרברבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מתחילת החודש (3 באוגוסט) בהישגיה של ממשלתו למען קידום מפעל ההתנחלויות. "מעשים כאלה רק מזינים את התפיסה שלפיה ידם של אלה המחבלים בפתרון שתי מדינות על העליונה", אמר ינקה, וציין כי ההתנחלויות מהוות הפרה של החוק הבינלאומי ומכשול לשלום.

עיון בתגובת המדינה שניתנה השבוע (22 באוגוסט) לעתירה נגד חוק ההסדרה בבג״ץ, ממחיש מה מסתתר מאחורי צמד המלים היבשות "מכשול לשלום". המסמך הזה הוא כתב כניעה לימין הקיצוני ששם ללעג את פתרון שתי המדינות. הוא מצדיק את המשך הפקעתן של אדמות המיועדות להקמת מדינה פלסטינית, לצורך הקמת התנחלויות.

הטענה העיקרית של המדינה היא שהחוק, אשר מאפשר להפקיע קרקעות פלסטיניות פרטיות שנבנו עליהן בתים בהתנחלויות, מהווה "מענה אנושי מידתי וסביר למצוקה אמיתית של תושבים ישראלים", וכי המשך המצב הקיים "גוזר על אלפי משפחות חיים תחת עננת אי־ודאות". בנספח שצורף לתגובה מצוין שלא פחות מ 3,455 בתי מגורים ומבני ציבור ישראלים נבנו על קרקע פרטית פלסטינית. באמצעות עורך דין הראל ארנון, שמחליף את היועץ המשפטי לממשלה אשר סרב לייצגה בתיק, המדינה מסבירה כי "בנייה ישראלית משמעותית באזור הוקמה תוך חוסר תשומת לב לסדרי הדין, או בהעדר הקפדה עליהם". אך היא אינה מודה רק ברשלנות תורמת לגניבה שיטתית של רכוש מאלפי בני אדם; המדינה מאשרת כי הגישה הזו נובעת מרצונן של "חלק מממשלות ישראל לבסס את ההתיישבות, תוך תמרון בזירה בינלאומית מורכבת". כדי לבסס את הטענה שגזל האדמות נעשה לאור יום, מסתמכת המדינה על דו"ח המאחזים שבכירת הפרקליטות לשעבר, טליה ששון, הניחה לפניה ב-2005.

הדו"ח קבע, כי רשויות ציבוריות וגופים מטעם המדינה נטלו חלק מרכזי בהקמת המאחזים הלא חוקיים, ללא החלטה של הדרג המדיני המוסמך. ששון, המשמשת נשיאת הקרן החדשה לישראל, לא מסתירה את זעמה מהשימוש המעוות של המדינה במסמך שחיברה. בשיחה עם אל-מוניטור השבוע היא אמרה כי גניבת קרקעות אינה יכולה להיות חוקית: "כל אדם שמינימום של ערכי מוסר מנחים את דרכו, יאטום אוזניו מלשמוע נימוקים מופרכים אלה".

בין אלה שאטמו את אוזניהם למשמע הנימוקים הללו נמצא גם היועץ המשפט לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שסירב להגן על חוק ההסדרה בבית המשפט. במפגשים עם חברי כנסת אמר היועץ כי החוק נוגד את הדין הבינלאומי, ואינו חוקתי מבחינת המשפט הישראלי. הוא סבור שרוב סעיפי החוק לא יעמדו במבחן בג"ץ, שכן אין תקדים לכך שהמדינה מפקיעה שטח פרטי מאלמוני רק כדי למסרו לפלוני.

כדי להשלים את תמונת מצבו של הבר מינן הקרוי "תהליך השלום", נחזור לטענת המדינה, שלפיה הפקעת אדמות פרטיות של פלסטינים בגדה המערבית, מהווה "מענה אנושי מידתי וסביר למצוקה אמיתית של תושבים ישראלים". נניח שיש מקום למידת הרחמים, אך האם מצוקתה של משפחה יהודית שהתנחלה על אדמה ערבית גדולה מזו של משפחת פליטים ערבית, שמתגוררת מזה 70 שנה בבית שננטש על ידי יהודים? תלוי. אם שפר גורלו של התושב להיוולד יהודי, הממשלה תגייס עורך דין פרטי להגן עליו. לעומת זאת, אם הוא ערבי משכונת שייח ג'ראח או מסילואן, "המענה האנושי" שמציע לו החוק, הצדק והשלטון הישראלי, הוא צו פינוי לרחוב. כמה משפחות כאלו פונו מבתיהן בשנים האחרונות, ואת מקומן תפסו משפחות מתנחלים.

גורל דומה מצפה לשמונת בני משפחת שמאסנה, שבהם אב חולה בן 86. המשפחה מתגוררת בדירת שני חדרים, בחלקה מתחת לגובה הרחוב, בשכונת שייח ג'ראח. במלחמת העצמאות השאירה המשפחה מאחוריה את ביתה בכפר פלסטיני בתחומי הקו הירוק. שלטונות ירדן העמידו אז לרשותה דירות שפינו יהודים באותה מלחמה. עמותת מתנחלים, שרכשה את הנכס העלוב מבעליו ההיסטורי היהודי, השיגה צו פינוי נגד המשפחה.

בין המפגינים שבאו למחות נגד הפינוי ולהזדהות עם משפחת שמאסנה, היה גם עורך דין מיכאל בן יאיר, שהיה היועץ המשפטי לממשלה בתקופת ממשלת רבין. הוא אמר שידוע לו כי כל היהודים שהיו תושבי המתחם עד 1948, כולל משפחתו, קיבלו דירות פלסטיניות נטושות במערב העיר במקום נכסיהם האבודים. בן יאיר הודיע כי משפחתו מתכוונת לתבוע את בעלותה על ביתה בשייח ג'ראח, שבו חיה כעת משפחה פלסטינית, כדי לרשום אותו על שמה של המשפחה (הפלסטינית) המתגוררת בו. 

קבוצה של פעילי שלום ישראלים ליוותה בשבוע שעבר את בני משפחת שמאסנה לבית משפט השלום בירושלים, בניסיון של הרגע האחרון למנוע את הפינוי. כתריסר דיפלומטים ממדינות אירופה ומהאו"ם, שלא הצליחו להידחק לאולם הקטן, המתינו במשך שעתיים במסדרון הלוהט. זו הייתה דרכם להביע את דעתם על האופן שבו ישראל נוהגת בתושביה הפלסטינים. בפעם הבאה שיבואו לכאן, כדאי שחברי המשלחת האמריקאית יתפנו להיפגש עם הדיפלומטים האלה ולשמוע כיצד הם רואים את מחויבותה של ישראל לשלום צודק בין שני העמים.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X