ישראל פולס

הפיגוע בהר הבית הוא אזהרה לישראל

p
המחבר
בקצרה
משך 50 שנה ישראל מנסה לנהל את הסכסוך ולהמשיך את הכיבוש באמצעות אשליית סטטוס קוו ומראית עין של תהליך מדיני. הפיגוע האחרון הוא אות אזהרה שבהעדר הסדר הוגן, הר הבית יכול להפוך בין לילה להר געש.

אך זה נדמו הדי חגיגות יובל שחרור הר הבית, או כיבוש חראם אל שריף, תלוי במתבונן, ושוב נשמעו באתר הקדוש ליהודים ולמוסלמים קולות ירי (14 ביולי). מאז יוני 1967 מושך המקום הזה מינים שונים של קנאים. ב-1969 הצית נוצרי משיחי את מסגד אל-אקצא וגרם נזק לדוכן הדרשן. בשנות ה-80 של המאה הקודמת סיכלו כוחות הביטחון הישראלים תוכנית של המחתרת היהודית לפוצץ את כיפת הסלע ומסגד אל אקצא. ב-1982 חייל יהודי פתח ביריות ברחבת הר הבית ובכיפת הסלע, רצח שומר מטעם הווקף, פצע שוטרים, פרץ לכיפת הסלע וירה לכל עבר. ב-1990 הרגו שוטרים ישראלים 17 מפגינים פלסטינים שהתפרעו במתחם. במהומות שפרצו בירושלים בעקבות ביקורו של אריאל שרון בהר הבית באוקטובר 2000, הרגו שוטרים ישראלים שבעה פלסטינים, ארבעה מהם בהר הבית.

הפעם המחבלים היו שלושה אזרחים ישראלים, תושבי העיר הערבית אום אל-פחם. קורבנותיהם היו שני שוטרי משמר הגבול, מבני העדה הדרוזית. ראש הממשלה בנימין נתניהו נאלץ לחרוג ממנהגו להטיל את האחריות לפיגועים על הרשות הפלסטינית ולדרוש מהנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשים קץ להסתה נגד ישראל. הוא מיהר להבהיר לאבו מאזן בשיחת טלפון כי לא יפגע בסטטוס קוו וכי סגירת שערי הר הבית היא קצרת מועד ונועדה אך ורק לצורכי ביטחון.

לכאורה, ההתחייבות להקפיד על ההסדרים הנהוגים במקום קדוש היא בשורה מרגיעה. אולם התגובה הישראלית לפיגוע האחרון, כמו לאירועים אלימים קודמים שהתרחשו במקום, ממחישה את השליטה של ישראל על הר הבית ומדגישה את ההיקף המצומצם של סמכויות הווקף המוסלמי במקום. ישראל קובעת לבדה אם ומתי לסגור את שערי המתחם, ואם ומתי לפותחם. מדינה שנחשבת בעיני מדינות העולם לכובש לא חוקי של מזרח ירושלים, היא זו שמחליטה בעצמה להציב גלאי מתכות בשערים, איזה מוסלמי רשאי להיכנס למתחם, ומי יסתפק בתמונה צבעונית של כיפת הסלע בסלון ביתו.

הסטטוס קוו בירושלים ובשאר השטחים הוא מצב הצבירה המועדף על נתניהו. הקיפאון המדיני מבטח אותו מפני זעזועים פוליטיים פנימיים ומאפשר לו לשוטט בבירות העולם על גבי שטיחים אדומים. משם הוא מתריע מפני האנטישמיות ומביע סולידריות עם יהודי העולם. הפיגוע האחרון בהר הבית, כמו פיגועים אחרים שבוצעו בידי פלסטינים אזרחי ישראל, מלמד שכל עוד בני עמם מצויים תחת כיבוש, אזרחי ישראל יאלצו להתמודד עם כפל זהות ודילמת נאמנות. במקום לקרב אותם אליה, השלטון הישראלי דוחף אותם לאחיהם שמעבר לקו הירוק. לאחר הפיגוע נשלחה המשטרה לפרק את סוכות האבלים באום אל פחם - נוהל השמור לתושבי השטחים ומזרח ירושלים. מעולם לא מנעו שלטונות ישראל ממשפחות מחבלים יהודים לקיים את מנהג השבעה. רק בזכות התערבותו של רן כהן, שהיה ח"כ מטעם מרצ, נאלצה מועצת קרית ארבע להסיר אתר זיכרון להנצחתו של ברוך גולדשטיין, שב-1994 רצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה.

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לא הסתפק בהריסת סוכות האבלים. הוא הציע להעתיק לאום אל-פחם את נוהל הריסת בתי משפחות המחבלים הנהוג בשטחים הכבושים. במקרה לגמרי, עשרה ימים לפני הפיגוע, פרסם בג"ץ את החלטתו לדחות את עתירת הוריו של מוחמד אבו חדיר, שדרשו להרוס את ביתו של היהודי הישראלי שהורשע בשריפתו של בנם בעודו בחיים ביולי 2014. המדינה התנגדה להריסה, בטענה שהיקף הטרור היהודי מצומצם יחסית, וכי בעוד שהחברה הפלסטינית מהללת טרוריסטים, החברה הישראלית מוקיעה אותם.

ראש ההרכב בתיק, אליקים רובינשטיין, לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, לא הסתיר את דעתו על האבחנה המכלילה עד גזענית הזו. "מה לי יהודי ומה לי ערבי", כתב השופט. לדעתו, השיקול המכריע בסוגיית הפגיעה ברכושם של בני משפחת המחבל נעוץ בשאלה אם יש בכך כדי להרתיע מחבלים פוטנציאליים. "הצלת חיים, ולו של אדם אחד, מצדיקה את הריסתו או אטימתו של בית מחבל יהודי", כתב השופט, שדחה את העתירה בטיעון פורמלי תמוה, לפיו הזמן הרב שחלף מאז הרצח מעקר מההריסה את גורם ההרתעה. עורך דין מוחמד ג'בראה, שמייצג את משפחת אבו חדיר, אמר השבוע לאל-מוניטור שהמשפחה מאוכזבת מאד מפסק הדין ושוקלת לפנות לערכאות משפט בינלאומיות.

אין לדעת אם הריסת בית משפחתו של רוצח אבו חדיר הייתה מרתיעה את המחבל היהודי הבא. מה שידוע הוא שוועדה צבאית שמינה הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, קבעה ב-2005 כי רגש השנאה שמעוררות הריסות בתים חזק יותר מאפקט ההרתעה שלהם. מחקר פנימי של צה"ל שפורסם שנתיים קודם לכן, קבע כי אין הוכחות להשפעה מרתיעה של הרס בתים. אלוף (מיל') יצחק איתן, שהיה מפקד אזור יהודה ושומרון, העריך כי הריסות הבתים מהוות תמריץ לפיגועי נקמה. דוגמה לכך היא הפיגוע במתחם שרונה שגבה לפני שנתיים את חייהם של ארבעה ישראלים. המחבל חאלד מחאמרה היה בן שמונה כשצפה בבולדוזר של צה"ל הורס את בית משפחתו.

במשך 50 שנה ישראל מנסה לנהל את הסכסוך באמצעות הריסות בתים, משתפי פעולה, מעצרים מנהליים, מחסומים וירי באזרחים לא חמושים. אשליית הסטטוס קוו ומראית עין של תהליך מדיני משרתים את אותה מטרה. הפיגוע האחרון הוא אות אזהרה שבהעדר הסדר הוגן, הר הבית יכול להפוך בין לילה להר געש. הלבה הרותחת לא תיעצר באום אל פחם.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: umm al-fahm, israeli occupation, terrorism, mohammed abu khdeir, home demolitions, haram al-sharif, temple mount

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept