ההחלטה של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו מסוף השבוע שעבר (7 ביולי) להכיר במערת המכפלה והעיר העתיקה של חברון כאתרי מורשת עולמית המצויים בסכנה, נפלה לידיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כמו לפי הזמנה. אחרי שכולם ראו אותו מטייל בשפת הים עם החבר החדש, ראש ממשלה הודו, נרנדרה מודי, נתניהו קיבל הזדמנות להזכיר לעם ישראל שהעולם עדיין כולו נגדו. גילוי ידידות מצד מעצמה כהודו עלול להטיל ספק במדיניות הזאת, המעוגנת בפסוק "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". ועל כן, אחרי ביקור נוטף דבש, חייבים לספק לציבור את מנת הסם הקבועה שלו, המורכבת מקוקטייל של פחד, שנאת זרים וניפוח שרירים.
הדבר חשוב שבעתיים כשהשליח האמריקאי ג'ייסון גרינבלט שב להתרוצץ בין ירושלים לרמאללה, בניסיון להפשיר את המשא ומתן עם הפלסטינים ולהקפיא את ההתנחלויות. הרי איך אפשר לסמוך על כך שהאמריקאים יגנו על ישראל, בזמן שהם לא מצליחים אפילו לשכנע קומץ מדינות להצביע נגד "עוד החלטה הזויה של אונסק"ו", כהגדרתו של נתניהו. ההחלטה של ועדת המורשת של אונסק"ו, ברוב של 12 מדינות לעומת שלוש מתנגדות ושש נמנעות, באה לא רק בזמן הנכון, אלא גם במקום הכי הנכון; יהודים מכל הזרמים מאמינים שחברון בכלל ומערת המכפלה בפרט, מייצגים את הזיקה שלהם למדינה, לדת וללאום שלהם.