ישראל פולס

האם ליברמן ומוחמד דחלאן מתואמים נגד אבו מאזן?

p
המחבר
בקצרה
לטענת השר ליברמן, כי אבו מאזן דוחף את חמאס לעימות צבאי עם ישראל, שותפים גם אנשי "ג'מאעת דחלאן" בשטחים. לדבריהם, הדרך היחידה של אבו מאזן לנתק את הקשר החם שנוצר בין שני אויביו – חמאס ודחלאן – היא להביא לעימות צבאי בין ישראל לעזה.

שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר השבוע בכנס הרצליה [22 ביוני], כי יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, רוצה לגרור את חמאס לעימות עם ישראל. לפי ליברמן, אבו מאזן סבור שעימות צבאי של חמאס עם ישראל עשוי להביא לנפילת חמאס ולחזרתה של הרשות הפלסטינית לעזה.

ליברמן ידוע באיבתו הרבה ליו"ר הרשות הפלסטינית – אין ספור פעמים הוא הגדיר אותו כמכשול לשלום. רק מסלול "עוקף אבו מאזן" יוביל לשיטתו של ליברמן להתקדמות מדינית. אבל דבריו הפעם כנראה לא נאמרו בשל אותה איבה, כי אם על בסיס הערכות של בכירים במערכת הביטחון הישראלית לפיהן מהלכי ההתנתקות של הרשות מעזה – משבר החשמל, קיצוץ המשכורות ואפילו צמצום אספקת תרופות ואמצעים רפואיים לבתי החולים של עזה, עלולים לגרור את חמאס לעימות מזויין עם ישראל.

על פי חלק מההערכות, מהלכים אלה תוכננו על ידי אבו מאזן לא רק לצורך התייעלות פיננסית של הרשות או כדי להסביר פנים לממשל טראמפ, אלא מתוך מטרה ברורה להפיל את שלטון חמאס בעזה.

התפיסה הזו, שמצוקה כלכלית חמורה תפיל את שלטון חמאס, הייתה המדיניות המובילה של ישראל ושל הרשות הפלסטינית לאחר הפיכת חמאס ביוני 2007. אחד התומכים בזמנו בגישת "הייבוש" של חמאס היה מוחמד דחלאן, אז יועצו של אבו מאזן לעניינים ביטחוניים והיום אויבו המר.

נדמה כי אבו מאזן הבין רק אחרי עשור, שברצועת עזה נוצרת מציאות כמעט בלתי הפיכה. לפי הערכת מערכת הביטחון הישראלית, יו"ר הרשות לא אומר נואש ולא מוותר על עזה. הוא עדיין רואה את עצמו כ"נשיא פלסטין", ולאחר שכשלו כל המאמצים להביא לפיוס ולפשרה עם חמאס, לא נותרה לו ברירה אלא לשנות גישה ולשאוף להפלת חמאס בכוח.

מקור ביטחוני ישראלי אומר לאל-מוניטור, כי מזה תקופה ארוכה אבו מאזן ובכירי הרשות הפלסטינית מתבטאים בחריפות נגד חמאס במגעים שהם מקיימים עם גורמים בינלאומיים, כולל מול האמריקאים, וטוענים שחמאס הוא ארגון עוין. הטון הזה הקצין עוד יותר והפך למיליטנטי ממש, לאחר שנודע על הקשר המתהדק בין דחלאן לחמאס.

בכירי הרשות הפלסטינית אף החלו לאחרונה להשתמש במונח "דחמאסטן" כדי לתאר את המציאות שנוצרה בעזה. הכינוי הוא שילוב של המילים "חמאס", "דחלאן" ו"אפגניסטן".

הקמפיין שמנהל אבו מאזן נגד דחלאן וחמאס אינו מסתכם רק בשיחות עם דיפלומטים מערביים. לאל-מוניטור נודע, כי נציגי הרשות הפלסטינית מדגישים בראיונות שהם מקיימים בתקשורת הפלסטינית את העובדה, שחמאס נתפס היום יותר מתמיד על ידי הקהילה הבינלאומית כארגון טרור האחראי למצוקת תושבי הרצועה.

כך למשל, הובאו בהבלטה דבריה של שגרירת ארצות הברית לאו"ם, ניקי היילי, ביום שלישי [20 ביוני], כי על האו"ם להכריז על חמאס כארגון טרור וכאשם היחיד למצב ההומניטארי של תושבי רצועת עזה; זאת במטרה להוכיח לתושבי הגדה שכלו כל הקיצין, ועכשיו צריך לפנות לדרך "המאבק" נגד הארגון הסורר מעזה ונגד "שליחו של השטן", דחלאן.

ובחזרה לדברי שר הביטחון ליברמן. בעבר דווח בישראל כי שר הביטחון נפגש עם דחלאן בו הוא רואה פרטנר אפשרי להתקדמות מדינית בין ישראל לרשות הפלסטינית. הדיווחים האלה לא אושרו על ידי מי מהצדדים, אבל גישתו החיובית של ליברמן כלפי דחלאן איננה בגדר סוד.

לטענה כאילו אבו מאזן דוחף את חמאס לעימות צבאי עם ישראל שותפים גם אנשי "ג'מאעת דחלאן" בשטחים. לטענתם, אבו מאזן "נטרף", כהגדרתם, מהקשר שנוצר בין יחיא סינוואר לדחלאן ועוד בתיווך מצרי. "הוא (אבו מאזן) לא העלה על דעתו דבר כזה, שהוא ינתק את עזה מעליו ולתוך זה ייכנס דחלאן, שייראה בעיני תושבי עזה והגדה כמושיע", אומרים לאל-מוניטור אנשי דחלאן. הם סבורים כי הדרך היחידה של אבו מאזן לנתק את הקשר החם שנוצר בין שני אויביו היא להביא לעימות צבאי בין ישראל לעזה.

מעניין שהדברים שאמר ליברמן בכנס הרצליה ודברי אנשי ג'מאעת דחלאן תואמים זה לזה. השאלה המעניינת כמובן היא האם בעניין הזה הם גם מתואמים.

מקור בכיר בתנועת הפת"ח דוחה בשיחה עם אל-מוניטור מכל וכל את ההאשמות הללו. לדבריו, "ליברמן ידוע בשנאתו לאבו מאזן, וכדאי שיחפש אצלו איך ישראל הגדילה במשך שנים את חמאס והפכה אותו לארגון צבאי גדול המאיים על ישראל".

המקור הבכיר מאשר בשיחה עם אל-מוניטור, כי אבו מאזן הבין כעת ש"נוצרה בשטחי פלסטין (הגדה המערבית ועזה) מציאות שכנראה לא ניתן יהיה לשנות בדרכי פיוס. נוצרו תהליכים פסיכולוגיים שקשה יהיה לשנות. תושבי עזה החלו לראות ברשות ובתושבי הגדה כמי שנטשו אותם, ואת ההרגשה הזאת לא ניתן יהיה לשנות כשחמאס ממשיך לשלוט ומנהל מלחמה נגד אבו מאזן".

כדאי לאבו מאזן לדעת, שרבים מתושבי עזה כבר לא רואים בו את נשיאם. במשבר הנוכחי הם מפנים לעברו אצבע מאשימה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: yahya sinwar, war on gaza, mahmoud abbas, avigdor liberman, mohammed dahlan, gaza strip, hamas, palestinian authority

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept