מאי 3, 2017

בימים האחרונים מנסה ראש הממשלה בנימין נתניהו להנמיך ציפיות לקראת ביקור הנשיא דונלד טראמפ, המיועד להתקיים ב-22 במאי (טרם נמסרה על כך הודעה רשמית). בסביבתו הקרובה של נתניהו כבר נשמעות אמירות מהסוג של "ביבי לא יסכים לשלם מחיר עבור העברת השגרירות לירושלים" או "הצהרה על הכרה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל חשובה לא פחות מהעברת השגרירות".

יחד עם זאת, עניין השגרירות אינו הנושא שטורד את מנוחתו של נתניהו. הוא מוטרד מ"הדיל האולטימטיבי" עליו מדבר טראמפ. נתניהו חושש מעסקת חבילה מדינית שטראמפ עלול להניח על שולחנו. לנתניהו אין קואליציה, אנרגיה או רצון כלשהו להתמודד עכשיו עם תהליך מדיני חדש, שיהיה הרבה יותר מהיר, כאוטי ומאתגר מאשר קודמו.

אחד ה"דמונים" שסימנה לשכת ראש הממשלה בהקשר הזה הוא ידיד קרוב לשעבר והפטרון הראשון של נתניהו עוד משנות השמונים, המיליארדר האמריקאי-יהודי רונלד לאודר. כפי שפורסם לאחרונה ב"וואלה ניוז" [26 באפריל], ללאודר יש אכן מערכת יחסים היסטורית וקרובה במיוחד עם הנשיא טראמפ. היא מבוססת על קשרי משפחה, לימודים ועסקים ועל עשרות שנים של שיתופי פעולה וקשרים אישיים. בעוד המיליארדר שלדון אדלסון, המקורב מאוד לנתניהו, מתחיל להדגים סימני אכזבה ראשונים מטראמפ, הפך לאודר לאחד הלוחשים על אזנו של הנשיא. הלחישות של לאודר, על פי לשכת ראש הממשלה, אינן לחישות סרק. "אם יש שני אנשים שמאמינים באפשרות להגיע להסדר מדיני במזרח התיכון", אמר לאחרונה לאל-מוניטור אחד הקרובים ביותר לנתניהו, "שני האנשים הללו הם דונלד טראמפ ורונלד לאודר".

בין לאודר לנתניהו אין מערכת יחסים כלשהי מאז שידורו של תחקיר "ביביטורס" בערוץ 10 במארס 2011. לאודר היה אז בעל המניות והשליטה בערוץ ואנשי נתניהו הפעילו עליו לחץ כבד למנוע את שידור התחקיר, שכלל טענות קשות מאוד על התנהלותה של משפחת נתניהו, קשריה עם מיליארדרים ומימון נסיעותיה ותענוגותיה מסביב לעולם. חלק מהטענות הללו עומד היום במרכזה של חקירה משטרתית. לאודר לא הצליח למנוע את שידור התחקיר ומאז הורחק והוגלה מסביבת נתניהו. מעמדת מקורב מועדף, הפך למוקצה מחמת מיאוס. סטיבן שנאייר, אמריקאי המחלק את זמנו בין ניו יורק לירושלים, שהיה אחראי על הקשר בין לאודר לנתניהו לאורך השנים, ניסה לארגן ביניהם סולחה, אך לשווא.

בשנים האחרונות מכהן לאודר, אחד הפילנטרופים הבולטים בעולם היהודי, כיו"ר הקונגרס היהודי העולמי. חלומו הגדול הוא לסייע בהבאת שלום בין ישראל לשכנותיה. בשנות ה-90' שוגר לאודר על ידי ראש הממשלה נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו, למסע דילוגים בין דמשק לירושלים במטרה להגיע להסדר בין ישראל לסוריה. השליחות נכשלה, אבל החלום לא נגוז. לאודר, הנהנה ממסכת של קשרים ענפים עם רוב מנהיגי העולם הערבי-סוני, מבלה את השנים האחרונות במפגשים אינטנסיביים עם רבים ממנהיגי ערב וטורח על נוסחאות שיאפשרו את חידוש השיחות והגעה לתכנית שלום כולל בין העולם הערבי לישראל. ליבת התכנית נשענת על יוזמת השלום הערבית, בתיקונים מסוימים. לאודר מאמין בתכנית שלו, עליה עבד עם כמה עוזרים, ביניהם גם ישראלים. מאז נבחר טראמפ לנשיאות, פעל לאודר לגיוסו של הנשיא לטובת התכנית. הוא לא היה צריך לעבוד קשה מדי. הנשיא טראמפ נחוש, עדיין, לדחוף ולהגיע ל"הסדר האולטימטיבי".

ההתפתחויות הללו מעלות מאוד את מפלס הדאגה בירושלים. לנתניהו יש נציג בסביבתו הקרובה של לאודר: אותו סטיבן שנאייר, שהיה אחראי על הקשר ביניהם, ממשיך להיות קרוב מאוד ללאודר וממשיך לתחזק את קשריו בירושלים. האם הוא זה שמדווח לנתניהו על פעילותו של לאודר, או להיפך? בשלב הזה, אין לדעת.

נתניהו מתפלל שהסיפור הצפון קוריאני יסיט את תשומת לבו ואת האנרגיה של הנשיא ממנו והלאה. הוא משקיע לא מעט מאמץ בניסיון לשכנע את אנשי הנשיא בכך שאין סיכוי להגיע להסדר. הוא מפעיל את שגרירו רון דרמר, המקורב מאוד לחתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, ולשגריר המיועד בתל אביב, דייוויד פרידמן. כרגע, נרשמת עדיפות לגישת ה"הסדר האולטימטיבי", אם כי נתניהו לא הרים ידיים. הוא הצליח לתמרן את קלינטון בקדנציה הראשונה ואת אובמה בקדנציות השנייה-שלישית ורביעית. הוא מאמין שיצליח לתמרן, איכשהו, גם את טראמפ.

לביקור הנשיאותי ב-22 במאי יש אכן חשיבות קריטית באשר לכיוון אותו יתפוס בסופו של דבר הנשיא: טראמפ מיועד להישאר כאן מעט יותר מיממה, הרבה פחות מהזמן שהשקיע הנשיא אובמה בביקורו בישראל בשנת 2013. ההערכה בסביבתו של נתניהו היא שטראמפ לא יכריז על העברת השגרירות לירושלים, אבל כן ייתן הצהרה בה יכיר בירושלים כבירת ישראל. בירושלים מקווים שטראמפ לא יכריז על מחויבות לפתרון שתי המדינות, שאינו מקובל על רוב שריו של נתניהו, כולל שרי הליכוד הבכירים.

טראמפ צפוי לשאול את נתניהו במפגש שיהיה ביניהם בירושלים, "מה התכנית שלך". נתניהו כבר נשאל את השאלה הזו על ידי קודמיו של טראמפ (קלינטון ואובמה), אבל ידע להתחמק. בשלב מסוים, הבינו הנשיאים שנתניהו "מרח" אותם, אבל עד שהבינו, כבר לא היה טעם להגיב. עם טראמפ, המשחק שונה לגמרי. הנשיא החדש הוא עוף מוזר, אדם לא צפוי שמתעב אנשים שמנסים לתמרן אותו. הוא בנוי על יחסים אישיים, מצב רוח ותחושות בטן. נתניהו מקווה לנצל את היחסים האישיים שיש בינו לבין הנשיא, למצות את יתרון האנגלית המשובחת שבפיו ולמנף למקסימום את נכסיו בסביבתו של הנשיא, כדי לדחוף את טראמפ מהמזרח התיכון מזרחה, לעבר הקוריאות.

אם לא יצליח, תמיד יוכל להאשים את לאודר. מיליארדר הקוסמטיקה, לעומת זאת, יוכל לחייך לעצמו בשביעות רצון. זו תהיה נקמתו הקטנה בנתניהו ותרומתו הגדולה, כך הוא מקווה, לעם היהודי.