ישראל פולס

אחרי מתקפת הדבש: האם נתניהו ילך לדיל עם טראמפ?

p
המחבר
בקצרה
כדי להתניע תהליך מדיני, טראמפ לא יוכל לדלג על יוזמת השלום הערבית, שהפרק המפחיד ביותר את ישראל בה הוא זה העוסק בשיבת הפליטים הפלסטינים. אחרי ששכנע את הישראלים שאין נשיא אוהד ממנו לרעיון הציוני, האם יצליח לשכנע את נתניהו ללכת איתו ל"דיל אולטימטיבי"?

זו הייתה מתקפת אהבה אבסולוטית, בים באוויר וביבשה: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ניצל את 26 השעות שלו בירושלים כדי להרעיף על ראשי הישראלים וממשלתם את כל המחמאות שבעולם. טראמפ יצא מגדרו כדי לשכנע את הישראלים שהוא המעריץ מספר 1 של המדינה היהודית ושמעולם לא ישב בבית הלבן נשיא אוהד ממנו לרעיון הציוני.

בנאומיו והתבטאויותיו במהלך הביקור הוא כאילו הקריא את דף המסרים שנכתב בלשכת נתניהו וחזר על הנרטיב הישראלי-ציוני בעיניים מצועפות. הוא דילג על נושאים בעייתיים, לא דיבר על הבנייה בהתנחלויות ולא הזכיר את "פתרון שתי המדינות". זה היה מהלך מחושב ומתוכנן מצדו של הנשיא, שנשיאותו בכל הקשור לתהליך השלום במזרח התיכון היא, בינתיים, אי של שפיות, הגיון והתנהלות מדודה יחסית לכל שאר הנושאים.

אנשיו של טראמפ למדו את ההיסטוריה של כישלון אובמה והפיקו את הלקח המתאים. במקום להתחיל עם ישראל ברע, הם באו בטוב. קודם מורחים את הדבש. רק אחר כך, אם בכלל, יגיע העוקץ.

המהלך הצליח בגדול: הישראלים, שהחלו לחשוד בכוונותיו של טראמפ בשבועות האחרונים, איפסנו את החששות והתאהבו בנשיא האמריקאי הג'ינג'י (וגם בשאר בני המשפחה) במהירות מסחררת. בניגוד לגברת הראשונה מלניה טראמפ, ישראל הושיטה השבוע את ידה לדונלד טראמפ ברצון.

עד כמה תתמסר ישראל לרומן הזה בעתיד? האם הושטת היד הזו כוללת גם הסכמה ללכת עם הנשיא, יד ביד, לעבר מחוז חפצו? כאן, העסק עלול להסתבך מעט, כי מחוז חפצו של הנשיא ממשיך להיות אותו "דיל אולטימטיבי" של שלום בין ישראל לפלסטינים.

כדי להתניע את התהליך, טראמפ לא יוכל לדלג על "יוזמת השלום הערבית". האם נתניהו מוכן להיכנס למשא ומתן על בסיס היוזמה הזו? במצב הקואליציוני הקיים, התשובה היא שלילית. מומלץ שאנשי טראמפ יעיינו בהיסטוריה המרתקת של המגעים והדיונים שהתקיימו בין ישראל לצדדים השונים סביב היוזמה החשובה הזו במהלך השנים. ניתן יהיה להסיק מהם הרבה, גם באשר לתקופתנו.

הפרק המפחיד ביותר את ישראל ביוזמה הערבית, הוא זה העוסק בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. הסוגיה הזו, ולא עניין ירושלים או הגבולות, היא הנפיצה ביותר במשא ומתן עתידי. בישראל ניטש ויכוח עז בסוגיות הליבה השונות, למעט נושא הפליטים. כאן, יש קונצנזוס נדיר, מקיר לקיר, שאין על מה לדבר. ישראל לא יכולה להתיר חזרת פליטים פלסטינים בהיקף משמעותי לשטחה. השאלה היא, מהי העמדה המדויקת המוצגת ביוזמה הערבית בעניין הפליטים. האם ניתן לרבע את המעגל ולשכנע את ישראל שמדובר בעמדת מוצא סבירה? התשובה חיובית.

בינואר 2007 התקיימה באירופה ועידת מדריד +15, לציון 15 שנה לוועידת מדריד ההיסטורית [1991]. ראש הממשלה בישראל היה, עדיין, אהוד אולמרט. השר לשעבר משה שחל, מראשי מפלגת העבודה, ייצג בוועידה את מרכז רבין לשלום. הוא הציע בוועידה כי הליגה הערבית תזמין את אולמרט לנאום בפניה ולקיים דיאלוג על המתווה להסדר שלום. היה ברור שאירוע כזה יכול לקרות אם אולמרט יכיר ביוזמת השלום הערבית כבסיס למשא ומתן.

במהלך דיוני הוועידה, נוצר קשר בין שחל לבין מרוואן מואשר, לשעבר שגריר ירדן בוושינגטון ובישראל, המקורב מאוד לבית המלוכה. לדברי שחל, מואשר, שהיה בין מנסחי הנוסח הסופי של היוזמה הערבית, אמר לו מפורשות כי חברי הליגה הערבית מבינים היטב שישראל אינה מסוגלת לקלוט מיליוני פליטים פלסטינים בשטחה. שחל ביקש ממואשר להגיד את הדברים פומבית. הוסכם שמואשר יכתוב מאמר שיפורסם ב"הארץ" בנושא. וכך היה: המאמר של מואשר פורסם ב-13 באוגוסט 2008 וכלל את הפסקה "זו הייתה הפעם הראשונה שהעולם הערבי התחייב לפתרון מוסכם של בעיית הפליטים מתוך התייחסות לחששותיה של ישראל מהצפה של פליטים".

באותו מפגש של ועידת מדריד +15 נשא שחל נאום בערבית. בעקבותיו, התקיימה פגישה בינו לבין אוסאמה אלבז, יועצו הקרוב דאז של נשיא מצרים מובארק. אלבז התעניין אצל שחל איך אפשר לקדם את הנושא. "תזמינו את ראש הממשלה אולמרט לנאום בפני הליגה הערבית, כפי שהנשיא סאדאת בא לנאום בכנסת", הציע שחל. אלבז שיתף את נביל שעת' וג'יבריל רג'וב, בכירים פלסטינים, והוסכם שההצעה תועבר לנשיא מובארק. הנשיא התלהב והורה לשר החוץ שלו לזמן מפגש של הליגה הערבית, בו הסכימו להשתתף חוץ ממצרים גם ירדן, מרוקו, ערב הסעודית, איחוד הנסיכויות ואחרים. מובארק הורה למזכ"ל הליגה, עמרו מוסא, לשעבר שר החוץ שלו, להשאיר שני מקומות פנויים לישראל.

שחל, בינתיים, ניסה לקדם את הרעיון בקצה השני, בירושלים. ב-21 במארס 2007 הוא פגש את ראש הממשלה אולמרט, בנוכחות דליה רבין, בתו של יצחק רבין המנוח. אולמרט, כצפוי, התלהב. אבל בינתיים התקדמה החקירה המשטרתית נגדו ועד מהרה הוא הפך לברווז צולע, והתפטר. שחל ניסה לערב את הנשיא שמעון פרס, אבל נחסם. כשעלה נתניהו לשלטון, הציג שחל את העניין גם בפניו, באמצעות האלוף במילואים יעקב עמידרור. שחל אמר לנתניהו כי נציג סעודי בכיר (כנראה האמיר טרקי אל-פייסל) מוכן לפגישה עם נציגים ישראלים בנושא. שחל הציע שנתניהו ישגר את עמידרור יחד איתו לאותה פגישה, שתתניע את המשא ומתן. נתניהו שקל, התלבט, ובסוף הציע שעמידרור יצטרף לשחל לפגישה המדוברת, אך ללא הרשאה מפורשת מנתניהו. ראש הממשלה לא רצה להפקיד בידי שחל הודעה לפיה היוזמה הערבית מקובלת עליו כבסיס למשא ומתן.

בשלב הזה המאמצים הופסקו. הם חודשו לפני כשנתיים, במהלך האזורי הגדול שניסו לרקום נתניהו ויצחק הרצוג, יחד עם טוני בלייר, שמעון פרס וג'ון קרי. גם כאן, הכל נגמר כשנתניהו היה צריך לעבור מהתיאוריה לפרקטיקה. השאלה היא, אם הנשיא טראמפ מסוגל לייצר את גשר הברזל עליו יצעד נתניהו, בפעם הראשונה, מעל לרוביקון.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: madrid conference, palestinian refugees, peace process, benjamin netanyahu, donald trump, arab peace initiative, zionist

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept