יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל עומד בצלו של יום השנה ה-50 למלחמת 67׳. הצל הזה מדגיש את הסדקים שהניצחון הצבאי המפואר במלחמת ששת הימים פער בלבה של החברה הישראלית ומוסיף לקרוע אותם. בשנה ה-69 להקמתה של המדינה, חלק אחד מהחברה היהודית, בניצוחה של הממשלה, יחגוג יובל לשחרור ירושלים, וירים כוסיות במלאת 50 שנה לשחרור יהודה ושומרון ורמת הגולן. חלק אחר מהחברה היהודית, יחד עם המיעוט הערבי, יציין יובל לסיפוח הכפוי של ירושלים ולכיבוש הגדה המערבית (מלחמת האזרחים בסוריה הוציאה לפי שעה את רמת הגולן מהמשוואה).
"להיות עם חופשי בארצנו", שרים המוני בית ישראל בטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות. האם השליטה על עם אחר עושה את העם היהודי היושב בציון יותר חופשי מכפי שהיה לפני 50 שנה? והיכן שוכנת אותה ארץ? גם אחרי 69 שנות קיומה, ל"ארצנו" אין גבולות מוכרים. הם אפילו אינם מוסכמים על מיליוני ישראלים ויהודים שמזדהים עם ערכי הציונות, אך אינם שותפים למצעד הדגלים בעיר העתיקה ב"יום ירושלים" ולא חוגגים את "שחרור יהודה ושומרון ורמת הגולן".
