ישראל פולס

סולידריות נוסח פלסטין: ערבים ישראלים משחקים כדורגל בהתנחלויות

p
המחבר
בקצרה
אם בביקורו בריאד בשבוע הבא הסעודים לא ידרשו מהנשיא האמריקאי מחויבות אמיתית לקידום המו״מ הישראלי-פלסטיני על בסיס היוזמה הערבית, אלא יסתפקו בלעשות איתו עסקים, אפשר להתחיל להתכונן למלחמה הבאה.

"אנחנו לא מחפשים להעיף את ישראל, אלא הכרה מלאה בזכויות שלנו", הרעים בקולו ג'יבריל רג'וב, היושב ראש המסור של התאחדות הכדורגל הפלסטינית, בקונגרס פיפ"א שהתקיים בבחריין בשבוע שעבר (11 במאי). רג'וב הוסיף ואמר: "במיוחד, ששום מועדון ישראלי לא ישחק בשטח פלסטיני". השטח הפלסטיני שאליו התכוון הם מגרשי הכדורגל של שש קבוצות מההתנחלויות בגדה המערבית: אליצור עירוני יהודה, הפועל אורנית, הפועל בקעת הירדן, בית”ר עירוני אריאל, בית”ר גבעת זאב ובית”ר מעלה אדומים.

רג'וב שכח לספר שבין מועדוני הכדורגל הישראלים שמשחקים בשטח פלסטיני (כקבוצות אורחות במגרשי הבית של שש קבוצות ההתנחלויות) ישנן גם עשרות קבוצות מהמגזר של בני עמו: מכפר קאסם ומיפו, מרהט, טייבה, קלנסואה ועוד. יתרה מכך, חצי תריסר ערבים-פלסטינים נמנים עם הסגל של קבוצות כדורגל של התנחלויות השוכנות על אותו שטח פלסטיני כבוש. כשמנהלי קבוצת שמשון כפר קאסם ושחקניה באים לשחק במגרש הכדורגל של ההתנחלות אריאל, הם יודעים שלא יפגשו מולם שחקנים מאחד הכפרים הפלסטינים הסמוכים. הם גם לא ימצאו ביציע את הדודה הזקנה שמתגוררת באחד מאותם כפרים. להתנחלויות מורשים להיכנס רק פלסטינים שעובדים בהן או מספקים שירותים כלשהם לתושביהן היהודים.

בהנהגה הפלסטינית מודעים לחבילת החמאה הגדולה שערביי ישראל מניחים על ראשו של רג'וב וחבריו מהרשות הפלסטינית. איזו זכות מוסרית יש לפלסטינים לדרוש מהישראלים להחרים קבוצות ספורט שפלסטינים נמנים עם שחקניהן ומתארחים במגרשיהן? חבר כנסת ערבי ידוע, שביקש להישאר בעילום שם, גילה השבוע לאל-מוניטור כי בפורומים פנימיים נדונה הצעה לאיים על ההתאחדות לכדורגל שאם משחקי הבית של מועדוני המתנחלים לא יועתקו למגרשים בשטחה הריבוני של מדינת ישראל, כל 60 הקבוצות מהמגזר הערבי יפרשו מליגות הכדורגל. מהלך כזה יוביל להתמוטטותן של כמה מהליגות הנמוכות בישראל. אותו חבר כנסת אמר שוועדת המעקב העליונה של המגזר הערבי מעדיפה לשבת ביציע.

יושב ראש ועדת המעקב, מוחמד ברכה, אמר השבוע לאל -מוניטור כי "אין שום הצדקה להיות שותפים, במישרין או בעקיפין, לתוכניות של שלטונות הכיבוש לשוות אופי של נורמליות למציאות לא נורמלית ולא לגיטימית". אם כן מדוע הוועדה שלו אינה עושה דבר בעניין שיתוף הפעולה הישיר של מועדוני הכדורגל מהמגזר הערבי עם הכיבוש, שאלתי. בתשובה הוא הבטיח שהוועדה "תבחן בימים הקרובים את עמדתה המעשית בהתאם לעמדתה העקרונית". אל-מוניטור מבטיח לעקוב בימים הקרובים.

סולידריות עם אחיהם הפלסטינים בשטחים הכבושים אינה הצד החזק של פלסטינים אזרחי ישראל, ולא רק במגרשי הספורט. אמנם אפשר למצוא מתנדבים מקרב ערבי ישראל שמסייעים לחולים מהשטחים, אבל בין כ-700 המתנדבים של עמותת "בדרך להחלמה" , שמסיעים אלפי חולים במצב קשה ממחסומי הגדה ועזה לבתי חולים בישראל ובמזרח ירושלים, יש לא יותר מחמישה ערבים ישראלים (המהווים 20 אחוזים מכלל האוכלוסייה). עם זאת, צריך לזכור שערביי ישראל עצמם הם מיעוט הנאבק בקיפוח, בהדרה ובחקיקה גזענית. לעומת זאת, אחיהם ממדינות הנפט נהנים משפע של מזומנים, כוח והשפעה.

בסוף השבוע פורסם שנשיא ארה״ב דונלד טראמפ ינצל את ביקורו בסעודיה (20 במאי) כדי לקדם עסקת נשק עצומת ממדים, בהיקף שעשוי להגיע בעשור הקרוב עד 300 מיליארד דולר, בין ארצו לבין מדינת הנפט העשירה. קשה להגזים בתרומתה של העסקה למימוש התחייבותו של טראמפ במערכת הבחירות, לפעול להוספת אלפי משרות לענפי התעשייה האמריקאית, כמפתח להגברת הצמיחה.

מי כמו טראמפ מבין שבעסקים אין ארוחות חינם? השאלה היא, האם החשבון שיגישו לו מארחיו בעבור עסקת הנשק יכלול את יוזמת השלום הסעודית, ששימשה בסיס ליוזמת השלום הערבית? או לחילופין, האם הסעודים יסתפקו במתאבן הצנוע שהגיש להם מזכיר המדינה רקס טילרסון, בדמות הרמז העבה שלפיו רצונו של הנשיא טראמפ לקדם יוזמת שלום גובר על הבטחתו של המועמד טראמפ להעתיק את שגרירות ארה"ב לירושלים? בירושלים הרשמית מבינים כבר כי ב-1 ביוני יצטרף טראמפ לשלושת קודמיו, שהשתמשו בסמכותם להקפיא את יישום החוק האמריקאי מ-1995 להעברת השגרירות לירושלים. למעשה, הצו להקפאת החוק אינו יכול להתפרש כמחווה לפלסטינים, אלא כפירוק הכרחי של מטען נפץ.

הצהרתו של היועץ לביטחון לאומי, גנרל הרברט מקמאסטר מ-12 במאי כי בעת ביקורו בישראל וברשות הפלסטינית הנשיא יביע את תמיכתו ב"שאיפה הפלסטינית לכבוד והגדרה עצמית", היא מעט המחזיק מעט. לכל היותר אפשר להתייחס להצהרה הזאת כאל חימום מנועי איירפורס 1 לקראת הטיסה של טראמפ מזרחה. נתניהו כבר "נתן" לפלסטינים את זכות ההגדרה העצמית. בחודש הבא ימלאו שמונה שנים לנאום בר אילן, שבו אמר ראש הממשלה כי "בהסדר שלום עתידי נהיה מוכנים להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית", זאת בכפוף לערובות ביטחוניות והכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית.

ביקורו של טראמפ בריאד, יומיים לפני שיגיע לישראל, הוא מבחן למחויבותו של העולם הערבי כלפי קרובי משפחתם הפלסטינים שחיים בכיבוש צבאי מאז מלחמת יוני 67׳, ובמיוחד לסולידריות של השליטים העשירים ועתירי ההשפעה ממדינות המפרץ. יש להם הזדמנות לעשות תיקון לאדישות שלהם נוכח הטבח בסוריה. אם יעשו עסקים כרגיל עם איש העסקים הניו יורקי, אפשר יהיה להחזיר את תהליך השלום למדורי הסאטירה. אם הם יסתפקו במס שפתיים במקום במחויבות אמיתית ליוזמת השלום שלהם, כדאי להתכונן למלחמה הבאה.

נמצא ב: jerusalem, soccer, fifa, jibril rajoub, arms sales, arab peace initiative, israeli-palestinian conflict, donald trump

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X