ישראל פולס

בין בנט לטראמפ: מה יבחר נתניהו?

p
המחבר
בקצרה
ערב ביקורו של טראמפ בישראל, נתניהו מוצא עצמו בין האלקטורט הימני שלו לבין שאיפותיו המדיניות של הנשיא האמריקאי. בינתיים, ראש הממשלה מעדיף אכזבה מדודה מכיוון הממשל על המשך קניבליזציה של קולות הימין ממחנהו לטובת בנט.

שבוע ימים לפני ביקורו ההיסטורי של הנשיא טראמפ בישראל [22 במאי], והעצבנות גוברת. במקור, תכנן הימין הישראלי להפוך את הביקור לגרסה המודרנית של ביאת המשיח. המציאות לא שיתפה פעולה עם התכנית הזו. את תקיעות השופר מחליפה עכשיו קטטה פוליטית מרירה. אחרי שטראמפ יעזוב, היא עלולה להפוך למאבק פוליטי של ממש, שעלול לקרוע את הקואליציה של בנימין נתניהו לגזרים, ואולי גם את מפלגתו. כל זה קורה עוד לפני שממשל טראמפ עצמו הגדיר את מושגי היסוד שלו באשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, או גיבש תכנית שלום סדורה.

יריית הפתיחה ניתנה כאן, בראיון שהעניק יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט לאל-מוניטור, בו מתח ביקורת על העובדה שישראל, כלומר בנימין נתניהו, לא ניסתה להשפיע על עתידה ועל הנשיא הנכנס, לא מילאה את הוואקום שנוצר בין הממשלים והמתינה לגורלה בהרכנת ראש. אחר כך, במהלך סוף השבוע [13 במאי], בתדרוך לעיתונות של היועץ לביטחון לאומי הרברט מקמסטר, צוין כי הנשיא טראמפ שוקל להכיר במהלך הביקור בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.

למרות שהזכות הזו הוכרה על ידי ישראל עצמה כבר מזמן, הדבר לא סייע להורדת גובה הלהבות בימין. להיפך, בנט הגביר את הווליום: "לא ניתן להמשיך לנהל מדיניות של בונקר", הוא אמר, "ישראל חייבת ליזום ולהציב חזון משלה, אחרת שוב ייקבע גורלה על ידי אחרים".

שוב, ביקורת מפורשת של בנט על ראש הממשלה, שהמשיך לשמור על דממת אלחוט בכל הקשור לצעדיה של וושינגטון: נתניהו הולך על קצות האצבעות, מקפיא הלכה למעשה את הבנייה ביהודה ושומרון ונמנע מהפעלת לחץ כלשהו על טראמפ, עד יעבור זעם, או לפחות עד שיעבור הביקור הנשיאותי בשלום.

משחק הפינג-פונג התעצם ביום ראשון: מזכיר המדינה האמריקאי רקס טילרסון אמר כי הנשיא טראמפ שוקל בזהירות רבה את הבטחת הבחירות שלו להעביר את השגרירות לירושלים. השיקולים, לדברי טילרסון, יושפעו מעמדות הצדדים ובעיקר מעמדתה של ישראל עצמה, וגם מהשאלה איך המעבר אמור להשפיע על תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.

לא שמישהו בירושלים עדיין ממתין להעברה המיוחלת, אבל דבריו של טילרסון היוו הרמה להנחתה עבור בנט, שקרא מיד לנתניהו ''להבהיר שאנו מצפים מממשל ארה״ב להעביר את השגרירות לירושלים ולהכיר בירושלים המאוחדת בריבונות ישראל.''

הפעם, שלא כבפעמים הקודמות בהן הגיב נתניהו בחריפות ופרסם הודעות בוטות נגד בנט, הרים ראש הממשלה את הכפפה. דקות ספורות לאחר הודעתו של בנט, פרסמה לשכתו הודעה בה הוא קורא לשר החוץ האמריקאי לתמוך בהעברת השגרירות: "היא לא רק שלא תפגע בתהליך השלום, אלא להיפך", נכתב בהודעה, "היא תקדם אותו על ידי תיקון עוול היסטורי וניפוץ הפנטזיה הפלסטינית שירושלים אינה בירת ישראל".

גם נתניהו עצמו לא מאמין בתזה הזו, אבל נמאס לו לדמם יוקרה ימינה, לכיוונו של בנט. ראש הממשלה נמצא בין הפטיש של האלקטורט הימני בישראל, לסדן של הנשיא טראמפ. מימין, נוגס בו בנט, שלמד משהו בבחירות האחרונות כשנתניהו "שתה" חלק ניכר ממצביעיו בימים האחרונים. בנט משיג לעצמו עכשיו בידול מובהק מנתניהו, דרך הלחץ העקיף שהוא מפעיל על טראמפ. בכל מצב אחר, היה נתניהו מתיישר מיד לפי החליל של בנט. הבעיה היא, שממול ניצב הנשיא טראמפ, הג'ינג'י שאף אחד בעולם לא מוכן לעצבן, וזה כולל את נתניהו, שממש לא רוצה לגמור כמו ג'יימס קומי.

יראת הכבוד, שלא לומר הפחד מטראמפ, משתקת את נתניהו. הוא מאובן, כאיילה שעיניה נלכדו בפנסי מכונית מתקרבת. ההודעה של בנט ביום ראשון אחר הצהריים הייתה השוק החשמלי שהעיר את נתניהו, עד שנאלץ לפרסם את הודעתו, לפיה העברת השגרירות האמריקאית לירושלים לא רק שלא תזיק, אלא אף תועיל לתהליך השלום.

מאחורי הקלעים, הדרמה בעיצומה. מדבריו של מזכיר המדינה טילרסון אפשר היה להבין שהאמריקאים מצפים לסיוע מנתניהו. בשיחות שהתקיימו בין הצדדים לאחרונה הועלתה אפשרות שישראל תרמוז או תסכים בשתיקה לפרסומים לפיהם יש התראות ביטחוניות חמורות סביב העברה אפשרית של השגרירות לירושלים, ותאפשר בכך לנשיא טראמפ לרדת מהעץ. נתניהו לא אישר במפורש שיסכים למחווה כזו, אבל שקל אותה ברצינות. ביום ראשון, היא נגנזה. סף השבירה של נתניהו נחצה והוא מעדיף כרגע אכזבה מדודה מכיוון הממשל, על המשך קניבליזציה של קולות ימין ממחנהו לטובת בנט. איך יגיבו האמריקאים? את זה נדע כנראה בימים הקרובים.

נכון לעכשיו, אף אחד בירושלים (או במקום אחר כלשהו) עוד לא יודע עד כמה רציני הנשיא בנחישותו להביא את "הדיל האולטימטיבי" בין ישראל לפלסטינים. הדיל הזה הוא, מבחינת נתניהו, סיוט בלהות נורא שראש הממשלה מקווה להקיץ ממנו איכשהו. בינתיים, זה לא קורה. הגעגועים לאובמה עוד לא יצאו לאור יום, אבל מתחילים לפעפע במחשכים. אם אכן טראמפ יציג בפני נתניהו ברירה אכזרית, הבעיה הגדולה יותר של ראש הממשלה תהיה בתוך מפלגתו פנימה.

הצרות הללו, בתוספת החקירות הפליליות שאינן מרפות, גרמו לנתניהו להגיד ביום ראשון (14 במאי), בישיבה סגורה, כמה פעמים ש"הממשלה הנוכחית תמלא את ימיה עד אוקטובר 2019". תרגום: אל תספידו אותי בטרם עת. אני לא הולך לשום מקום. מי שינסה לנצל חולשה כדי להפגין נחישות לאומית וימנית, יטופל בחומרה.

שבוע לקראת הגעתו של מנהיג העולם החופשי, מנסה נתניהו לבצר את מנהיגותו בישראל. השאלה היא, עד כמה יקנו החברים בליכוד את הפרזנטציה הזו ומה יפחיד אותם יותר: זעמו של נתניהו, המוחלש ומצולק, או זעמם של מתפקדי הליכוד, שנמצאים היום בימין הרחוק ולא מוכנים לשמוע על פתרון שתי המדינות או הקמת מדינה פלסטינית. עושה רושם שכמעט כל השחקנים במזרח התיכון יצטרכו בעתיד הלא רחוק לקבל את ההחלטה שלהם.

נמצא ב: likud, two-state solution, us embassy, right wing, donald trump, naftali bennett, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X