ישראל פולס

חמאס מודיע רשמית לראשונה: מכירים בגבולות 67׳

p
המחבר
בקצרה
בנאומו בקטאר מנהיג התנועה חאלד משעל אמנם לא דיבר על הפסקת אש, אך עצם ההכרה בקו הירוק היא רמז עבה לישראל ולקהילה הבינלאומית שתנועת ההתנגדות האיסלאמית עוברת תהליך התמתנות, וכי יש להסתכל עליה באור אחר.

עכשיו זה רשמי: תנועת ההתנגדות האיסלאמית חמאס הודיעה ב-1 במאי כי היא מכירה בגבולות 67׳ שבין ישראל לרשות הפלסטינית. אין זה עניין של מה בכך. אמנת חמאס הנוקשה, שפורסמה תשעה חודשים אחרי ייסוד התנועה באוגוסט 1988, לא הותירה שום מרווח לפשרה. השייח אחמד יאסין וצוות המייסדים הגדירו את גבולות המדינה האיסלאמית הפלסטינית באופן ברור: מהים ועד הנהר. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוצג באמנה כסכסוך דתי בין האיסלאם ליהודים הכופרים. אבל מה שחיסל כל סיכוי לפשרה עתידית הייתה העובדה שהשטחים שעליהם הוקמה ישראל הוגדרו בה כאדמת ״הקדש״ (״ווקף״ בערבית), ומי שמוותר עליהם נחשב כופר ובוגד בדת האיסלאמית. 

בפרק השלישי באמנת חמאס, בסעיף 11, נכתב כי ״אדמת פלסטין היא אדמת הקדש עד יום תחיית המתים. אסור להפקירה או לוותר עליה או לקחת חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, לא של נשיא ולא של מלך, ואינה קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערבים״.

לאורך השנים הבינו מנהיגי התנועה, כולל השייח יאסין, כי יש מרחק רב בין האמנה למציאות. אף שבעצרות המוניות בעזה עדיין קראו להשמדתה של מדינת ישראל ולהקמת מדינה איסלאמית במקומה, בסתר לבם ידעו המנהיגים שהקריאות הללו אינן מעשיות. ישראל היא עובדה קיימת, מדינה חזקה ומפותחת, והקריאות להשמדתה הן שאיפה שלא ניתן לממש. ואכן, לאורך השנים, מדי פעם ניסו מנהיגיה הבכירים של חמאס להעביר ל"אויב הציוני" מסרים בערוצים חשאיים, שעמדו בסתירה מוחלטת לאמנה. 

ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, פרסם בספרו "אדם בצל" כי אפילו יאסין היה מעוניין למצוא פשרה לאמנה הנוקשה שכתב בעצמו. הלוי סיפר כי לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל של המוסד בחאלד משעל ב-1997, שאל אותו מלך ירדן חוסיין מדוע ישראל מסרבת להצעה של יאסין, אז אסיר בבית סוהר ישראלי, להכריז על ״הודנה״ (הפסקת אש) ארוכת טווח. הלוי לא ידע על כך דבר באותו רגע, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא עדכן את הדרג הביטחוני לגבי ההצעה.

ראש המוסד לשעבר הסביר כי היוזמה להודנה בת 30 שנים או יותר, בניגוד להסכם שלום מדיני, נועדה לעקוף בדרך מתוחכמת את האיסור הדתי להתפשר על אדמות הקדש, ולוותר על הג'יהאד נגד ישראל.

לפני מספר שנים, ב-2005, חאלד משעל גם הוא העביר לישראל בחשאי הצעה מסודרת לפשרה מדינית. הצעתו הועברה לראש השב"כ אז, יובל דיסקין, באמצעות מתווך מערבי. בספרי "להכיר את חמאס" חשפתי את מסמך "דו-קיום בשלום" שמשעל העביר אז לדיסקין, בניסיון לשכנע את ראש הממשלה אהוד אולמרט, להגיע להסדר בין הצדדים. מבלי להכיר רשמית במדינת ישראל, המסמך הציע הפסקת אש ארוכת טווח וסיום המאבק המזוין, תוך הבנה שגבולות המדינה הפלסטינית הם בקווי 67׳.

המאמצים האלה נמשכו גם אחרי שישראל דחתה את כל יוזמות חמאס. הד"ר ראזי חמד, בעבר סגן שר החוץ והיום האחראי על משק האנרגיה בעזה, הודה בראיון לאל-מוניטור ב-2013 כי רוב מנהיגי התנועה השתכנעו שאין ברירה אלא להכיר בגבולות 67׳.

בנאומו בקטאר השבוע, בשנת היובל למלחמת ששת הימים, משעל הודה פומבית למעשה כי חמאס יורדת מהאילן הגבוה שעליו טיפסה באמנת התנועה, ומוכנה לדון על מדינה פלסטינית בגבול עם ישראל ערב המלחמה ההיא. משעל לא דיבר על הודנה, אך עצם ההכרה בגבולות 67׳ מהווה רמז עבה לישראל ולקהילה הבינלאומית שתנועת ההתנגדות האיסלאמית עוברת תהליך התמתנות, וכי על העולם להסתכל עליה באור אחר.

לאחר דבריו של משעל, פרסמה לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הודעה שלפיה הצעתו היא ״מצג שווא. חמאס ממשיך להשקיע את כל משאביו לא רק בהכנות למלחמה אלא גם בחינוך ילדי עזה להכחדת ישראל״.

לעיתוי פרסומה של התוכנית המדינית של חמאס של חשיבות רבה. משעל נמצא בסוף דרכו הפוליטית, לאחר שהודיע כי לא יתמודד שוב על הנהגת התנועה. הוא שואף לסיים את תפקידו בשרטוט קווים חדשים ופרגמטיים למחליפו, שיהיה ככל הנראה ראש ממשלת חמאס לשעבר, איסמאעיל הנייה. משעל פרסם את התוכנית ערב פגישתו של יריבו, יו״ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, עם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ (3 במאי).

בחמאס מבינים כי קיים סיכוי רב שישראל והפלסטינים יחלו בקרוב בתהליך מדיני, כשמנגד, הקו הקיצוני של חמאס עלול לבודד אותה, ולאיים על יכולתה לשלוט ברצועת עזה ולהתמודד עם המצוקה הכלכלית הקשה. גם הסנקציות שהטיל אבו מאזן על עזה ותוכנית ההתנתקות שלו ממנה, מגבירות את הלחץ על חמאס. ועדיין, יוזמת משעל (להכיר בגבולות 67') היא עדיין בגדר אשליה. חמאס נמצאת באחד מרגעי המשבר הגדולים בהיסטוריה שלה, והצעתה המדינית מגיעה מתוך חולשה ומחשש עמוק לעתיד. מנהיגי התנועה אולי סבורים שזהו שינוי דרמטי בעמדתה, אבל במצב הנוכחי, אף מנהיג ישראלי לא יקבל הכרה בגבולות 67׳ ללא הכרה מפורשת בישראל וללא הכרזה על סוף הסכסוך המזוין. מנהיגי חמאס מתאמצים למצוא פשרה בין אמנה נוקשה למציאות משתנה, אבל אם הם חפצי חיים, עליהם להתאמץ הרבה יותר.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: gaza strip, ismail haniyeh, hamas, benjamin netanyahu, khaled meshaal, palestinian cause, israeli-palestinian conflict

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept