עיוורון השמאל כלפי מצביעי הליכוד

מחקר של התנועה החדשה "פנימה", המנסה לאחות את השסעים בחברה הישראלית, מלמד כי 22.5% מהיהודים חושבים שהשמאלנים מסוכנים. האשם הוא גם בשמאל, שהתנהלותו כלפי הימין מבטאת בורות ופטרונות וחוטאת בסטיגמות.

al-monitor .

נושאים מכוסים

likud party, shas party, right wing, left wing, pnima, benjamin netanyahu, peace

אפר 4, 2017

באחד הסרטונים הפרובוקטיביים של הליכוד בקמפיין בחירות 2015, נראים חמושי דאע"ש נוסעים במכונית פתוחה בכבישי ישראל. אחד מהם שואל נהג אדיב איך מגיעים לירושלים, וזה עונה לו: קחו שמאלה. המסר ברור: השמאל ייכנע לטרור ויביא את דאע"ש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוביל בעצמו את הקמפיין ואישר כל סרטון והגיג, מיקסם במערכת הבחירות האחרונה את השימוש במוטיב "סכנת השמאל". נתניהו אינו הפוליטיקאי היחיד בימין שעושה במוטיב הזה שימוש, אבל הוא ללא ספק המשוכלל שבהם.

מחקר חדש שהוצג ביום שני האחרון [3 באפריל] על ידי מנהיגי התנועה החדשה "פנימה" במעמד אירוע ההשקה, מלמד לכאורה כי קמפיין הדה-לגיטימציה לשמאל מטעם הימין הוא אפקטיבי: 22.5% מהיהודים חושבים שהשמאלנים מסוכנים.

ראשי התנועה החדשה ובהם הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגבי אשכנזי ושר החינוך לשעבר שי פירון הכבירו מילים על הסכנה שבשסעים המעמיקים בחברה הישראלית, כאשר עולה על כולם הוא השסע בין ימין לשמאל. מבעד למילים הגבוהות, הדהד הנתון המדהים לפיו כמעט רבע מהיהודים חושבים ששמאלנים הם מסוכנים. זו מחשבה מרחיקת לכת, וקשה שלא להניח כי חלקה לפחות נובע מקמפיין הדה-לגיטימציה של הימין כלפי השמאל. אכן, ב-2017 להיות שמאלן נחשב בעייתי תדמיתית. עד כדי כך שיו"ר יש עתיד יאיר לפיד, אשר חלק לא קטן ממצביעיו מחזיקים בדעות מדיניות מתונות עם נטייה שמאלה, מקפיד להרחיק מעצמו כל שיוך שמאלני.

השאלה היא, האם גם לשמאל ולמנהיגיו חלק בתדמיתו הבעייתית ובהתרחקות ציבורים גדולים מהמחנה שבעבר היה בשלטון? דווקא יום הקמתה של תנועה חדשה, המנסה לאחות את השסעים ולמתן את שיח השנאה, הוא הזדמנות גם לשמאל להביט אל תוך עצמו באומץ, ולבחון האם גם בו האשם.

בניגוד למה שניתן לחשוב, החלוקה בין שמאל לימין אינה מושתתת רק על הנושא המדיני, או תמיכה והתנגדות להקמת מדינה פלסטינית. לא מעט סקרים שבוצעו בשנים האחרונות הראו שגם בקרב מצביעי הימין המתון יש רוב להקמת מדינה פלסטינית כחלק מהסדר שיוביל לשלום. מה גם שמנהיגם, נתניהו, תמך פומבית בהקמת מדינה פלסטינית בנאום בר אילן ב-2009, ושב וחזר על כך. גם אם אינו פועל להשגת יעד זה, עצם ההצהרה מוכיחה שמדינה פלסטינית היא משהו שמצביעי הליכוד יוכלו לחיות עמו אם יוביל לשלום עם הפלסטינים.

לכן, את התשובה לשאלה מדוע השמאל סובל מיחסי ציבור כה גרועים, צריכים מנהיגיו לחפש במקומות אחרים.

בחירות 2015 היוו נקודת שבר גדולה בתולדות מחנה השמאל. הן הוכיחו באופן מובהק כי קיים כשל מובנה בנקודות החיבור בינו לבין הפריפריה, ערי הפיתוח, ואפילו הערים הגדולות. המחנה הציוני קרס בפריפריה, והליכוד ניצח בשמונה מתוך עשר הערים הגדולות. זה היה שבר, מכיוון שהערכות הפרשנים והסקרים דיברו על ניצחון למחנה הציוני.

הזעם והתסכול במחנה השמאל בימים הראשונים לתבוסה הוליד קמפיין רשת תחת הכותרת "לא לתת". במסגרתו, קראו גולשים להפסיק עם הסולידריות ועם התרומות לנזקקים ולשכבות  החלשות, מתוך הנחה שמרבית בוחרי נתניהו שייכים לשכבות אלה.

בשל אותה תחושה, בראיון שהעניק לערוץ 10, השחקן משה איבגי, שהיה חלק מהקמפיין של המחנה הציוני, תיאר את מצביעי הליכוד כקהל מבולבל: "כל מי שבחר בליכוד, לפחות הרוב הגדול, הם אותם אלה שהליכוד דפק במשך שלוש קדנציות. המצב המדיני, המצב החברתי, המצב הכלכלי - הכל התדרדר".

בשתי הדוגמאות הללו טמונה התשובה לשאלה מדוע השמאל מרחיק מעצמו קהלים רחבים גם מקרב ליכודניקים שיכלו לתמוך בו. הן מבטאות בורות, וחוטאות בסטיגמות כלפי הליכודניקים. נראה שבקרב מחנה השמאל לא ערכו עבודת פרופיל מעמיקה. בניגוד להנחה המוטעית, רוב מצביעי הליכוד ובוודאי מתפקדיו אינם עניים, אלא משתייכים למעמד הבינוני. כל הסטטיסטיקות של השנים האחרונות מצביעות על כך שעל האוכלוסיות העניות ביותר במדינת ישראל נמנים הערבים והחרדים המצביעים למפלגות המגזריות.

מי שחי את תנועת הליכוד ומכיר את פרופיל מצביעיה, יודע שהם ברובם אינם אנשים עניים. זוהי אולי הנחה שניתן להניח בנוגע מצביעי ש"ס, אשר חלקם נמנו בעבר הרחוק על מצביעי הליכוד ומצויים כעת בתוך מעגלי עוני בלתי נגמרים.

הסיפור הבא ממחיש את השינוי במבנה האנושי של הליכוד מאז ימי ''בגין מלך ישראל,'' אשר הביא את המהפך ב77': בתחילת שנות התשעים הגיע שר המשפטים מטעם הליכוד דן מרידור אל חגיגת ברית מילה של אחד מתומכי המפלגה. מרידור הביט בהשתאות על רב שנכח שם - לבוש גלימה ומוקף בטבעת מעריצים. מי זה? שאל מרידור. "זה בגין החדש", השיבו לו. הרב בגלימה היה מנהיג ש"ס החרדית, הרב עובדיה יוסף, שבבחירות 1999 גרפה 17 מנדטים, חלק ניכר מהם על חשבון הליכוד.

לכן, כשמחפשים את הסיבות לשסע הגדל בין ימין ושמאל, הוא אינו נמצא רק בוויכוח על הנושא המדיני, שכאמור רב המשותף בו על המפריד, או בדה-לגיטימציה על "השמאל המסוכן", אלא גם באופן בו תופסים בשמאל את מצביעי הליכוד בפטרונות, בלי לרענן את פרופיל הבוחרים המשתנה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020