מלך ירדן עבדאללה לא היה היחיד שחש בכינוס הליגה הערבית בים המלח (הירדני) כחתן השמחה [29 במארס]. גם יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן הסתובב בין האורחים בתחושה של בעל הבית ועם זכויות של "חצי מארח". מבחינתו ומבחינת ההנהגה הפלסטינית הבכירה, לא היה יכול להיות מקום טוב יותר לכינוס מנהיגי מדינות ערב מאשר ירדן, קרוב מאוד לגבולות המדינה הפלסטינית העתידית – הנושא המאחד היחיד בין כולם.
עם הפנים לפלסטין והעובדה ששתי המעצמות הגדולות, ארצות הברית ורוסיה, שיגרו את שליחיהן לקידום המשא ומתן כמשקיפים בכינוס, היה ברור שאיש מהנואמים לא יפסח על הנושא הפלסטיני-ישראלי. לכולם היה זה נוח ומתאים: לפלסטינים, המתוסכלים מכך שמצוקתם המדינית נדחקת לשוליים; ולמנהיגים הערבים, שכהרגלם בכל כינוסי הליגה מעדיפים להצניע את העניינים המהותיים המפלגים את העולם הערבי ולהתאחד סביב הסוגיה הפלסטינית.
