ישראל פולס

השמאל צריך לדבר עם טראמפ בשפת הנדל"ן

p
המחבר
בקצרה
במקום לתקוף את נשיא ארה״ב על האמירה שההתנחלויות אינן מכשול לשלום, אנשי מחנה השלום צריכים לשנות את האסטרטגיה ולהדגיש את פגיעתו הרעה של הכיבוש בעליונות הקניין הפרטי.

לכאורה, הקביעה של הבית הלבן שלפיה ההתנחלויות אינן מכשול לשלום, צריכה להרגיע את ראש הממשלה בנימין נתניהו, המלקק את פצעי פינוי מאחז עמונה. הרי זה בדיוק נמרץ מה שהוא חוזר וטוען כבר שנים. סוף סוף ממתין לו בבית הלבן נשיא כלבבו - טייקון נדל"ן שלא מבין איך פרויקט בנייה יכול להיות דבר שלילי. כמו נתניהו, גם לטראמפ לא מפריע שכשני מיליון וחצי מוסלמים חיים כבר 50 שנה בכיבוש מפלה. הבעיה של נתניהו היא שלאנשי ימין, דוגמת דונלד טראמפ, ובמיוחד אלה מהם שעוסקים בנדל"ן - יש קו אדום שאסור בשום אופן לחצותו: פגיעה בקניינו הפרטי של הזולת. על כך צריך ויכול מחנה השלום לבסס את מאבקו למען הסדר מדיני, מול ארצות הברית בעידן טראמפ.

מי שיעז לפלוש למגרש שבבעלותה של משפחת טראמפ, ימצא את עצמו עד מהרה מאחורי סורג ובריח. הטענה שמתנחלי עמונה ישבו בבתיהם במשך 20 שנה, ועוד בלי לשלם שכר דירה לבעלי הקרקע, מחמירה את הבעיה. שופט אמריקאי שיסכים לדחות את מועד הפינוי יספוג את נחת לשונו של טראמפ. שום פוליטיקאי אמריקאי שפוי לא יעלה על דעתו להציע תיקון לחוק שיכשיר שימוש של אדם ברכוש פרטי של שכנו.

נתניהו יצטרך לחפש בנרות בגבעת הקפיטול חבר קונגרס שמבין על מה ולמה קמה מהומה סביב פינוי 40 משפחות, שפלשו לגבעה נידחת אשר המדינה ובית המשפט העליון פסקו שהיא אינה שייכת להם. אפילו אשף מילים כנתניהו יתקשה לתרץ את חוק הסדרת המאחזים הבלתי חוקיים, מה גם שהוא עצמו הזהיר בפומבי שהקהילה הבינלאומית לא תוכל לעבור על החוק הזה לסדר היום.

הסתלקותו של ברק אובמה מהבית הלבן לא חילצה אפוא את נתניהו מהצורך לבחור בין נפתלי בנט השותף הקואליציוני, לפטרון האמריקאי. בזמן הקצר שהוא יושב בחדר הסגלגל, טראמפ הוכיח שדבקות בעקרונות הקפיטליזם - וזה כולל את קדושת הקניין הפרטי - גובר אצלו על כל שיקול אחר.

כפי שציינו בסוף השבוע (4 בפברואר) שני המשפטנים הבכירים, יהושע שופמן ומלכיאל בלס, המשפט הבינלאומי קובע עבירה פלילית, ומטיל אחריות אישית, במקרה של תפיסת קרקע פרטית בשטח כבוש שלא לצרכים ביטחוניים. השניים, ששימשו בתפקיד המשנים ליועץ המשפטי לממשלה, סבורים כי המשפט החוקתי הישראלי אינו יכול להכשיר חקיקה של הכנסת הפוגעת ברכוש המצוי מחוץ לשטח הריבוני של המדינה ושייך לאנשים שאינם תושבי המדינה, שלא נכנסו אליה ולא פגעו בה.

עוד לפני פסק דין עמונה וצו הפינוי לבתים בעפרה, יש דין" ו"שלום עכשיו" ביחד עם בעלי אדמות פלסטינים הגישו לבית המשפט שורה של בקשות לפינוי נחלות בשטחים. בעקבותיהן, צפוי לנחות על הממשלה מבול של צווי פינוי לבתי מתנחלים שהוקמו על אדמות פרטיות. בספטמבר שעבר הכריז בנט כי תם עידן "תפירת פתרונות טקטיים נקודתיים" לבעיית ההתנחלויות וכי הוא שוקד על הכנת "רפורמה כוללת שתכשיר באבחה אחת את כל הבנייה ביהודה ושומרון, ותמנע פינויים נוספים". כעבור כמה שבועות איים חברו להנהגת המפלגה, סגן שר הביטחון אלי בן דהן, כי פירוקו של מאחז עמונה יביא לפירוק הממשלה. הוא הבטיח גם כי "אם לא תהיה הסדרה לא תהיה ממשלה".

אך מה יעשו אנשי הבית היהודי אם בג"ץ יהיה הגורם שיפסול את חוק ההסדרה? אחרי שהשופטים יצוו לפנות את מאות הבתים שנבנו על אדמות פרטיות של פלסטינים, ח"כ מוטי יוגב יוכל לחזור על הצעתו לעלות על בית המשפט העליון עם דחפור די-9, וחברתו למפלגה, שרת המשפטים איילת שקד, תצא ידי חובתה בהודעת גינוי מלשכת שרת המשפטים. החוק אמנם ימות בעריסתו, אך יישאר לדיראון עולם בדברי הכנסת ובספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל.

האדם היחיד שיכול לחסוך לישראל את הביזיון הזה הוא הנשיא טראמפ. במקום לתקוף אותו על האמירה שההתנחלויות אינן מכשול לשלום, אנשי מחנה השלום צריכים לשנות את האסטרטגיה ולהדגיש את פגיעתו הרעה של הכיבוש בעליונות הקניין הפרטי. עליהם לספק לו נתונים מהימנים ועדכניים על היקף הפלישה לאדמות פרטיות במה שמכונה "גושי ההתנחלויות" ומחוצה להן. את השפה הזאת הוא מבין היטב.

פינוי עמונה נתן לנשיא החדש טעימה מהתבשיל שהקדיחו ממשלות ישראל במשך 50 שנה. העולם נוכח לדעת שכאשר ממשלת ישראל מחליטה לפנות פולשים יהודים, היא יודעת לעשות זאת, ואפילו בלי אבדות בנפש. טראמפ יכול היה לראות כי בשעה שהתקשורת ניפחה את האירוע בעמונה, כיכר העיר בירושלים היתה ריקה. נראה שגם הציבור הישראלי שאינו נמנה עם מחנה השלום מבין שגזל אדמה הוא מעשה נבלה, בלי קשר להשקפה פוליטית.

נכון שכל הנשיאים האחרונים - רפובליקאים ודמוקרטים - הצהירו שההתנחלויות הן מכשול לשלום. אך מה יצא מהדיבורים שלהם? מאז ימי ממשל ג׳ורג׳ בוש האב עד לסוף עידן ברק אובמה, מספר המתנחלים גדל פי ארבעה ויותר. הפריחה הזאת התרחשה גם על אדמות שנגזלו מעובדי אדמה קשי יום. ולכן, לא חשוב כל כך מה הנשיא אומר על ההתנחלויות ועל השלום. חשוב שבעתיים מה הוא עושה בעניין. אין מעשה שהולם את טראמפ יותר מהטלת וטו על חקיקה שתכליתה לאפשר למדינה ליטול מאדם את רכושו כדי למוסרו לאחר. אולי המהלך הזה יהיה צעד ראשון שיאפשר גם לאחר לקבל מדינה משלו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: benjamin netanyahu, naftali bennett, israeli settlements, land ownership, amona, habayit hayehudi, israeli occupation, donald trump

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept