ציוץ התגובה של הנשיא הנבחר של ארה"ב, דונלד טראמפ, לנאום התוכחה של מזכיר המדינה היוצא, ג'ון קרי, היה כשיר ערש מלבב באוזניים ישראליות רבות. "הישארי חזקה ישראל, ה-20 לינואר מגיע", כתב טראמפ. הנה, או-טו-טו אנחנו נפטרים מעונשו של אובמה והחיים יהיו תותים. הנשיא הנבחר כבר ילמד את האו"ם לקח. כשהוא יישב בחדר הסגלגל, האו"ם לא יעז להתייחס לישראל, כדבריו, באופן "מאוד מאוד לא הוגן". טראמפ ימעך את החלטת מועצת הביטחון בעניין ההתנחלויות וישליך אותה לפח האשפה של ההיסטוריה. הרי בסך הכל מדובר בבליל של מילים שלא שוות את הנייר שעליו הן נכתבו. ביבי יוכיח לשמאלנים שאומרים שהמדיניות שלו תוביל לבידודה של ישראל בעולם, שראש הממשלה שלנו יכול לבודד את העולם. צריך יהיה רק להתאזר בסבלנות ולהמתין שאובמה יעוף לו מהעיניים.
אז זהו, שלא. המסר שמפזר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שב -21 בינואר יכלו שמונה שנים וקללותיהן ויחלו ארבע שנים (לפחות) וברכותיהן, הוא אחיזת עיניים. כמו שיר ערש, התקווה שהמשיח טראמפ יעניק למפעל ההתנחלויות הכשר בינלאומי נועדה להרדים את הציבור הישראלי. אין בכוחו של איש, כולל נשיא ארצות הברית, להביא לביטולה של החלטת מועצת הביטחון. האו"ם אינו חייזר שהחליט לפתע לתקוף את ישראל. מזה 50 שנה כל חברות הארגון (סליחה, לבד מישראל וממיקרונזיה) רואות בהתנחלויות, במקרה הטוב, מכשול לשלום. במקרה הרע, כמו המקרה האחרון (של החלטת מועצת הביטחון), התיישבות בשטח כבוש נחשבת בעיניהן עבירה על החוק הבינלאומי או פשע מלחמה.
