ישראל פולס

מדוע השפה הערבית מפחידה את תושבי באר שבע?

p
המחבר
בקצרה
במטה המאבק נגד גזענות סבורים, כי השיח הציבורי נגד ערבים שהובילו ראש הממשלה ושריו בעקבות גל השריפות, הוא שהוביל לביטול הכריזה בערבית בתחבורה הציבורית בבאר שבע על אף שרבים מנוסעיה הם בדואים תושבי העיר והסביבה.

בשבוע שבו זעקו כותרות העיתונים בישראל על "טרור ההצתות" וראש הממשלה בנימין נתניהו הצביע על הערבים כאחראים לכך, ביקש ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' ממשרד התחבורה להפסיק את הכריזה באוטובוסים העירוניים בשפה הערבית [29 בנובמבר]. דנילוביץ', ראש עירייה צעיר ונמרץ, כנראה לא עמד בלחץ הנוסעים בבירת הדרום, שמחו על כי מערכת הכריזה באוטובוסים משמיעה את תחנות העצירה בשפה הערבית בנוסף לעברית. דנילוביץ' פנה למשרד התחבורה בעניין, ושר התחבורה ישראל כץ (ליכוד) הורה לחברת האוטובוסים העירונית להפסיק לאלתר את השמעת הכריזה בערבית.

רבים מנוסעי התחבורה הציבורית בבאר שבע הם בדואים תושבי העיר והיישובים הבדואים הסובבים את בירת הנגב. שירות הכריזה בערבית נועד עבורם. "נכון, רובנו מדברים עברית", אומר לאל-מוניטור הארון אבו-ג'אמע תושב היישוב לאקיה, "אבל ברגע שאומרים לנו שערבית זו שפה לא רצויה, אומרים לנו בעצם שגם אנחנו לא רצויים".

השפה הערבית היא בעלת מעמד רשמי בישראל. לפי החוק מוטלת חובה על משרדי הממשלה לפרסם את כל המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים בעברית ובערבית, וזכותו של הפרט לפנות אל רשויות השלטון ולמשרדי הממשלה בעברית או בערבית. כן מוטלת חובה על רשויות מקומיות לפרסם את כל המודעות הרשמיות בשתי השפות.

בשנת 1999 עתר ארגון עדאללה לבג"ץ בדרישה לחייב ערים מעורבות כמו תל אביב-יפו, חיפה, רמלה ולוד להוסיף כיתוב בשפה הערבית לשלטים שבתחומן. בג"ץ קיבל את העתירה וקבע בפסק הדין כי "הערבית היא שפתו של המיעוט הגדול ביותר בישראל, החי בישראל מימים ימימה. זוהי שפה הקשורה למאפיינים תרבותיים, היסטוריים ודתיים של קבוצת המיעוט הערבית בישראל. זוהי שפתם של אזרחים, אשר חרף הסכסוך הערבי-ישראלי מבקשים לחיות בישראל כאזרחים נאמנים ושווי זכויות, תוך כיבוד לשונם ותרבותם. הרצון להבטיח דו-קיום בכבוד של צאצאיו של אברהם אבינו, תוך סובלנות הדדית ושוויון, מצדיק הכרה בשפה הערבית בשילוט העירוני – באותן ערים בהן ישנו מיעוט ערבי ניכר (בין 6% ל-19% מהאוכלוסייה)".

בבאר שבע, טוענים בשיחה עם אל-מוניטור פעילים מהיישובים הבדואים, נוסעי התחבורה הציבורית הערבים מהווים כשליש מהנוסעים.

עו"ד נביל עות'מאן, מנהל המטה למאבק בגזענות, אומר לאל-מוניטור כי הוא שותף לדעה שתגובות הפוליטיקאים לשריפות, "ובעיקר ראש הממשלה שהכתים ציבור שלם", הן שהעניקו לראש עיריית באר שבע אווירה ציבורית תומכת. לדבריו, גל השריפות הביא לשיח ציבורי שכולו היה נגד ערבים. שיח אשר "הושפע מהצהרותיהם של מקבלי ההחלטות כמו נתניהו, השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושר החינוך נפתלי בנט, שלא המתין אפילו רגע והאשים את הערבים בכך שהם שורפים את מה שאינו שלהם".

לדברי עו"ד עות'מאן, למטה נגד גזענות הגיעו בשבוע האחרון תלונות רבות של אזרחים ערבים, שהותקפו לטענתם על ידי צעירים יהודים. "הם [היהודים] לא יוצאים לתקוף מישהו סתם", הוא אומר, "אנחנו רואים את זה בעתות של מלחמות ומתיחות ביטחונית. יש מישהו שמתסיס נגד הערבים וזו התוצאה. אני משווה את הפסקת הכריזה בערבית לאותן פגיעות אלימות בגוף".

הזכרתי לעו"ד עות'מאן כי ישנם עצורים ערבים החשודים בהצתות, והוא השיב: "זה נכון, אבל הם בודדים. אף אחד לא הבליט את ההתגייסות של ערבים לארח יהודים שבתיהם נפגעו. גם המשטרה בעצמה מודה שעל חברות הביטוח לשלם פיצויים לנפגעי השריפות, כי לא הוכח שאלה נגרמו מהצתות. אבל כשזה נוח, מפילים את זה על הערבים, והנה, זו התוצאה".

"אנחנו כבר מיואשים לגמרי מהעתיד שלנו במקום הזה", מוסיף ואומר אבו-ג'אמע. "יש לנו צעירים שמתגייסים לצבא (בדואים) כי הם רוצים להראות שהם אזרחים נאמנים, אבל במקום לכבד אותם הורסים למשפחות שלהם את הבתים. בתי הספר שלנו על הפנים, התשתיות קורסות, ועכשיו גם השפה של הורינו, סבינו ואבות אבותינו מפחידה אתכם? מה נשאר לנו לעשות חוץ מלבכות?"

לא כל תושבי באר שבע שלמים עם פניית ראש העירייה דנילוביץ' למשרד התחבורה. פעיל השכונות הוותיק בבירת הדרום, תושב שכונה ד', יהודה אלוש, פנה עם פעילי שכונות נוספים לסגל האקדמי באוניברסיטת בן גוריון כדי למחות במשותף על ההחלטה להפסיק את הכריזה בערבית. אלוש העלה את מחאתו בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק "באר שבע יחד", וכך כתב: "כולם היו מזועזעים ומתהלכים בתחושת אי נוחות, מבוכה וכעס על מגמת ההתפשטות של השנאה והגזענות בסביבתנו. גזענות ושנאה הם סכנות קיומיות".

המחאה הזו לא הועילה. השפה הערבית הוסרה ממערכת הכריזה בתחבורה הציבורית בבאר שבע, והנזק כבר נגרם. הבדואים בדרום הארץ – החיים בעיר הדרומית וסביבתה, עובדים ולומדים במוסדותיה ומשתמשים בתחבורה ציבורית – הבינו את המסר: השפה הערבית נחשבת כשפת האויב ואסור להשמיעה. מסתבר כי בשנת 2016 ההסתה בישראל היא שמכתיבה את הכללים.  

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: transportation, israeli arabs, discrimination, coexistence, benjamin netanyahu, beersheba, arabic, arab israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept