ישראל פולס

התקשורת – הדמון החדש של נתניהו

p
המחבר
בקצרה
נתניהו זיהה את הפופולריות הנמוכה של התקשורת הישראלית בעיני מצביעיו, והחליט לשנות את חוקי המשחק. ההשתלחות האגרסיבית האישית שלו באילנה דיין נועדה להטיל מורא על עיתונאים ולערער על עצם הלגיטימציה שלהם למתוח עליו ביקורת.

חתימת הסכם הגרעין בין איראן למעצמות לפני יותר משנה [יולי 2015] שללה מבנימין נתניהו את מנוע הצמיחה האלקטורלי העיקרי שלו. נתניהו רכב על האיום האיראני מקמפיין לקמפיין בשבע השנים האחרונות, כשהוא משבץ ביניהם נאומים מרשימים בעצרת האו"ם, בקונגרס ובמקומות נוספים. הוא תקף את ההסכם המסתמן בשצף קצף ומתח עליו ביקורת גם לאחר שהושג, אבל את הנעשה אין להשיב. איראן, על פי הדיווחים, ממלאת את ההסכם בקפדנות ו"האיום האיראני" נפח את נשמתו לעשר שנים לפחות.

אבל זה עוד לא הכל. גם הסוגיה הפלסטינית, שמעסיקה את הציבור הישראלי שנות דור, חדלה לעניין. תהליך השלום הלך בדרך כל בשר, התפיסה לפיה "אין פרטנר" התנחלה בלב הקונצנזוס, גם כאן אין כבר במה לאיים ואיך להפחיד. אם נוסיף לזה את העובדה שהמלחמה בסוריה הוציאה את חיזבאללה ממפת האיומים המיידיים על הביטחון הלאומי הישראלי ושההתפרקות הכוללת של העולם הערבי סביב ישראל הפכה את מצבה הביטחוני של המדינה לטוב ביותר בכל הזמנים, תמצאו ראש ממשלה ישראלי בצרות. נתניהו, שעשה קריירה מנבואות זעם, תרחישים אפוקליפטיים ובריאת דמונים חיצוניים שיאחדו את הציבור סביבו, מצא את עצמו ללא מטרה. מנועי הצמיחה שבקו חיים.

עכשיו כבר אפשר להכריז באופן רשמי: את מקומה של איראן ירשה התקשורת הישראלית. נתניהו קיבל החלטה אסטרטגית להפוך את התקשורת לקרדום החדש בו יחפור לעצמו ניצחון בבחירות הקרובות.

זה לא רק המאמץ המשולב והמתמשך שלו להכריע את אמצעי התקשורת החופשית שנותרו בישראל. לאחרונה הוא קיבל החלטה לתקוף באגרסיביות עיתונאים על רקע אישי, להגיב על כל תחקיר שמשודר אודותיו וכל כתבה שנכתבת על התנהלותו בתגובה ארוכה, שמתעלמת בדרך כלל מהעובדות או מהשאלות שהתעוררו ומתמקדת בעיתונאים שאחראים לפרסום. נתניהו, שמכור לסקרי עומק שמבוצעים עבורו בתדירות גבוהה, זיהה את הפופולריות הנמוכה של התקשורת הישראלית בעיני חלקים גדולים בציבור. אלה החלקים שמצביעים עבורו. עכשיו, כל מה שנשאר לו לעשות זה ללבות את השנאה.

הרגע המכונן וחסר התקדים בהתפתחות הזו אירע ביום שני השבוע [7 בנובמבר], כשהעיתונאית המוערכת אילנה דיין, מגישת תכנית התחקירים "עובדה" בערוץ 2, עמדה במשך כמעט שש דקות ארוכות והקריאה את התגובה של נתניהו על תחקיר שזה עתה שודר בתכניתה.

התגובה כולה, באורך של מאות מילים, שהשתרעה על ארבעה עמודים, עסקה בדיין. נתניהו לא ענה על אף שאלה שהתעוררה בתחקיר והתעלם לגמרי מהממצאים, עובדות, מסמכים ועדויות שהוצגו בו. הוא עסק רק בדיין, אחת העיתונאיות הבולטות והחשובות בישראל ב-25 השנים האחרונות. הוא הפך אותה לשמאלנית קיצונית, הביא מובאות, ציטוטים ונתונים שנאספו בקפידה על פעולותיה בעשרות השנים האחרונות ועשה ככל יכולתו לפגוע בעצם הלגיטימציה שלה למתוח עליו ביקורת.

זה היה רגע טלוויזיוני מכונן שעורר בישראל סערת ענק. התגובה הוגדרה גם על ידי כמה מאנשיו כ"לא מידתית". אחד הגורמים לכך הייתה סידרה ארוכה של 32 שאלות שמערכת "עובדה" העבירה ללשכת ראש הממשלה כשבוע לפני שידור התחקיר. היה זה נתניהו עצמו שהחליט לא להגיב עניינית, אלא לתקוף חזיתית את דיין ולפגוע בלגיטימיות שלה. את התגובה הכין יועץ התקשורת הטרי והלוחמני של ראש הממשלה, רן ברץ, וכמה מאנשי צוותו טרחו כמה ימים כדי לאסוף את המידע, לסרוק את כל התבטאויותיה ומעשיה של דיין בעבר, על מנת לבנות נגדה "תיק" מסודר שישייך אותה לשמאל הקיצוני.

העניין הוא, שהתחקיר עצמו היה מתון בהרבה מהשאלות שהועברו בשלב המוקדם, כדרכם של תחקירים. אלא שמבחינת לשכת ראש הממשלה, זה היה כבר מאוחר מדי. נתניהו מושפע לאחרונה במידה גוברת והולכת מגישתו של בנו יאיר, המבוגר מבין שני הבנים שנולדו לו משרה. יאיר נתניהו הוא ימני קיצוני, לוחמני, שרואה בהתקפה את ההגנה האפשרית היחידה.

יחד עם שרה נתניהו וברץ עצמו, דחפו אנשי המעגל הפנימי של נתניהו ללכת בכל הכוח על הראש של דיין. אחרי שזה קרה, הבינו כולם שזה היה "אוברקיל" משמעותי שעלול לגרום נזק לנתניהו גם בקרב אנשי ימין. למרות זאת, דבקו בקו עליו הוחלט מראש והליכוד הודיע שמעכשיו והלאה אלה הם כללי המשחק החדשים. עיתונאי שיתקיף את ראש הממשלה, יותקף בעצמו.

ההתקפה האישית הבוטה על דיין באה קצת יותר משבוע לאחר תגובה חריגה בעוצמתה ששוגרה למערכת העיתון "הארץ", בתגובה לתחקיר שפורסם על המשך השתלטותו של נתניהו על התקשורת. ראש ממשלת ישראל לא התייחס כמעט לטענות שעלו בתחקיר, אבל טען בתגובתו כי "אנו יכולים רק לקוות שהעובדה שקונצרן העיתונות הגרמני 'דומון שאוברג', שעסק בהפצת תעמולה נאצית בזמן מלחמת העולם השנייה, רכש 20% ממניות 'הארץ', אינה קשורה להלך הרוח (השולט בעיתון)". ראש ממשלה בישראל מאשים עיתון ישראלי בהיותו קשור לנאצים ותעמולה נאצית. תגובות דומות סופגים עיתונאים נוספים המפרסמים פרטים או סיפורים שליליים בקשר לנתניהו. בכל המקרים הם מואשמים בחברות ב"שמאל הקיצוני" וברדיפה אישית אובססיבית של משפחת נתניהו. ההתייחסות העניינית חלפה מן העולם. הכל אישי.

כל זה מצטרף לתהליך שנמשך כבר כמה שנים ותואר באל-מוניטור במאמרים קודמים, במסגרתו ממשיך נתניהו במסע להחלשתה של התקשורת הישראלית, או השתלטות זוחלת על חלקים ממנה.

מקורבו של נתניהו, המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון, בודק כעת אפשרות לרכוש את העיתון "גלובס", יומון כלכלי משפיע, שנקלע לקשיים בעקבות פשיטת רגל של הבעלים. ההתקפה על תאגיד השידור הציבורי והמאמץ לסגור אותו בטרם החל לשדר נמשכת. בשנה הבאה [2017] יפורק גם ערוץ 2 רב העוצמה לשני ערוצים נפרדים, ויאבד את המותג העיקרי שלו (המספר 22 בשלט של הטלוויזיה). בכירי התקשורת בישראל שואלים את עצמם לאן אמור המסע הזה להגיע, מתי יירגע ראש הממשלה, ובעיקר מי הבא בתור.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: right-wing, national security, journalists, israeli media, israeli elections, freedom of the press, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept