ישראל פולס

מה תעשה ישראל? הרוסים חזרו לשלוט בחזית הצפונית

p
המחבר
בקצרה
מבחינת ישראל, רוסיה מתפקדת כרגע כמרכיב המרכזי ב"ציר הרשע", הכולל את איראן, סוריה וחיזבאללה. הנוכחות הצבאית הרוסית המתעצמת במזרח התיכון וטווח הכיסוי העצום של הטילים הרוסיים מאתגרים את היערכות צה"ל למלחמה נוספת בלבנון.

במשך עשרות שנים נהנתה ישראל מעליונות אווירית מכרעת מול כל יריבותיה במזרח התיכון. חיל האוויר הישראלי, ללא ספק החזק ביותר במזרח התיכון ואחד המתקדמים בעולם, נהנה במשך עשרות שנים ממונופול כמעט מוחלט מול כל השחקנים הנוספים באזור.

מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים [1979] ויציאתה של זו ממעגל האיבה מול ישראל, פועל חיל האוויר הישראלי בחופשיות מוחלטת, שהגיעה לשיאה בהפצצת הכור הגרעיני העירקי (מבצע אופרה) בשנת 1981, הפצצת הכור הגרעיני הסורי (על פי פרסומים זרים) בשנת 2007, הפצצות רבות של שיירות נשק שנעות מסוריה לכיוון לבנון בשנים האחרונות, הפצצות דומות בסודן (לפי פרסומים זרים) ופעילות נוספת, חשאית, כמעט בכל מקום בו נמצא אינטרס ישראלי כזה או אחר.

בחודשים האחרונים [2016] מתעוררת ישראל למציאות שונה ומטרידה: חופש הפעולה המוחלט של חיל האוויר תלוי כעת בגורם זר, שאינו בשליטתה של ירושלים. מה שהחל כסיוע נקודתי למאמצי ההישרדות של משטר אסד, הפך לאחרונה לנוכחות צבאית רוסית מאסיבית על הגדר הצפונית של ישראל.

בכל הקשור לשליטה האווירית, הרוסים הידקו לאחרונה עד מאוד את אחיזתם במרחב, ונכון להיום אין בישראל מטוס קרב שיכול להמריא מבלי שנורה כלשהי תהבהב בבסיס הגנה אווירית רוסי בטרטוס (עיר נמל גדולה בסוריה) או על ספינה רוסית בים התיכון.

ה"וושינגטון פוסט" פרסם לאחרונה [17 באוקטובר] מפת שליטה הממחישה את טווח הכיסוי העצום של הטילים הרוסיים במזרח התיכון, מאז הציב פוטין רגל עוצמתית בסוריה. על פי המפה, כל האזור הימי שבין טורקיה בצפון, סוריה ולבנון במזרח וישראל בדרום, באגן המזרחי של הים התיכון, נמצא בטווח טיליה הימיים של מוסקבה המוצבים על גבי ספינות באזור. בתחום האווירי, הכיסוי נרחב בהרבה ומקיף חלקים ניכרים מסוריה, עיראק, ירדן, לבנון, טורקיה, וכמובן שגם ישראל. סוללות האס-300 ואס-400 שהציבה רוסיה מכסות את כל שטחה של ישראל, עד הנגב הדרומי. המטוס הישראלי שימריא מבסיס כלשהו (למעט בסיס "עובדה" הסמוך לאילת), יינעל מיד על ידי מכ"ם רוסי ופעילותו תהיה במעקב מתמיד. כך פוקחים הרוסים עין על פעילותו של חיל האוויר הישראלי מעל האזורים ה"חמים" על התפר שבין סוריה ולבנון. ברצותו, יכול פוטין ללחוץ על כפתור ולהפוך את חייהם של הטייסים הישראלים, וגם של משגריהם למשימות תקיפה בסוריה, לגיהינום אמיתי.

כעת כבר אפשר להבין שההתפתחות הזו נחזתה על ידי מערכת הביטחון הישראלית, ובעקבותיה גם על ידי הדרג המדיני. ה"רומן הרוסי" שמנהלים בשנה האחרונה בנימין נתניהו, שריו הבכירים וגם חלק מקציני צה"ל, נועד לצרכים הללו: שמירת יד על הדופק, הידוק התיאום בין ישראל לרוסיה במידת האפשר ומאמץ לשלוט בעניינים. הרומן הזה לא מספק סחורה ממשית. מנגנון התיאום הישראלי-רוסי, עליו דווח פעמים רבות, אינו אינטימי או מפורט ונועד רק למנוע תקלות, תאונות או התנגשויות.

הרוסים, על פי מקורות ישראלים בכירים, לא מדווחים מראש על פעילות אווירית באזורים הסמוכים לישראל. הם גם חדרו כמה פעמים, בטעות, לשטחה האווירי של ישראל, וזכו ל"הנחת סלב": מערכת ההגנה האווירית הישראלית, המיירטת מיד כל חודר מכל סוג או גודל, נאלמה דום במקרים הללו. כפי שפורסם כאן במאמרים קודמים, בחיל האוויר הישראלי הבהירו כי מטוס רוסי שיחדור לשטח האווירי של ישראל לא ייורט, מסיבות מובנות.

בשלב הזה, ניתן כבר להגדיר את הנוכחות המתעצמת של רוסיה בחזית הצפונית כבעיה לא פשוטה מבחינתה של ישראל. היקף הפעילות האווירית של חיל האוויר הישראלי ירד. למערכת השיקולים המופעלת בכל פעם שנדרשת גיחת הפצצה, מודיעין או גיחה אחרת מעל סוריה או לבנון, נוספו משתנים רבים חדשים.

זאת, ועוד: רוסיה מתפקדת כרגע כמרכיב המרכזי במה שמכנים בישראל "ציר הרשע", הכולל את איראן, סוריה וחיזבאללה בלבנון. המעורבות הרוסית הצילה את הציר הזה ממה שהחל להסתמן כתבוסה קשה במערכה על סוריה. אחת מתוצאות הלוואי של ההתפתחות הזו, הייתה ההשפעה הניכרת של המעורבות הרוסית על חיזבאללה.

בשנה האחרונה הואץ המעבר של חיזבאללה ממעמד של ארגון טרור בינוני, ליכולות צבאיות של מדינה. שיתוף הפעולה ההדוק עם הרוסים מעשיר את חיזבאללה בידע וניסיון שלא יסולאו בפז. הארגון אמנם מדמם ונשחק בשנים האחרונות בסוריה, אבל הוא צובר במקביל ניסיון מבצעי, לומד להתמודד בחזיתות מורכבות, להפעיל מסגרות צבאיות גדולות ולתפקד בתוך מערכה מתמשכת, בניגוד ל"סבבים" הקצרים יחסית מול ישראל. במצב הדברים הנוכחי, בישראל שואלים רבים את עצמם מה יקרה אם תפרוץ התלקחות בין ישראל לחיזבאללה בעוד הרוסים רובצים במרכז החזית עם כוח ניכר. מה יעלה בכל תכניות המלחמה הישראליות המוקפדות, במסגרתן יפעיל צה"ל בלבנון עוצמות חסרות תקדים כדי לסיים את הלחימה מהר ככל האפשר? האם הרוסים יאפשרו למציאות כזו להתרחש?

אפשר להניח שהסוגיה הזו נמצאת במרכזם של הדיונים הביטחוניים המתקיימים בפיקוד הצפון הישראלי ובקבינט. המספר הרב של תרגילים שעורך צה"ל בצפון לאחרונה יכול להעיד על כך.

לאט לאט, מתחת לרדאר, רוסיה חזרה. בשנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים [1967-1973] הייתה לברית המועצות נוכחות מאסיבית באזור, בעיקר במצרים ובסוריה, שהכילה גם איום משמעותי על ישראל. עם התפרקותה של ברית המועצות, הנוכחות הזו נעלמה וארה"ב הפכה למעצמה היחידה המשפיעה באזור. והנה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בירושלים משתדלים לא לדבר על זה, אבל כשמתיישב לך דב גדול בסלון הצפוף ממילא, כמעט בלתי אפשרי להתעלם ממנו. בעיקר כשהסלון מלא פורצלנים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: vladimir putin, russian influence in syria, russia in middle east, missiles, israeli air force, israeli-egyptian border, hezbollah, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept