ישראל פולס

תכנית השלום האחרונה של שמעון פרס

p
המחבר
בקצרה
בחודשים האחרונים ניסה שמעון פרס לגייס חברות ענק בינלאומיות ואת מדינות העולם לקידומה של תכנית שלום חדשה. התכנית המהפכנית מבטאת מחד את ייאושו מהצד הפלסטיני והישראלי, ומאידך רותמת את אהבתו למדע וטכנולוגיה למען פיוס בין שני העמים.

לו היה שמעון פרס שומע את ההספד המכונן שנשא על קברו נשיא ארה"ב ברק אובמה [30 בספטמבר], היה מתמוגג. הנשיא בזבז 25 שעות רצופות, רובן המכריע בטיסה, תוך ביטול לוח הזמנים שלו ביום שישי, כדי להגיע ללווייתו של פרס, שם אמר: "הוא היה מנהיג שדיבר מתוך עומק וידע... הוא לא פעל לפי סקרים למרות שזה מנוגד לדעת הקהל ". דבריו אלה של הנשיא כוונו אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שישב בשורה הראשונה, לידו. פרס לא היה יכול לנסח אותם טוב יותר.

בשנה האחרונה [2016] הלך ושקע פרס, האופטימיסט הנצחי, בדכדוך קשה. הוא הבין שחלום השלום, אליו חתר שנות דור, הולך ונקבר קבורת חמור. ביום שישי, ה-11 בדצמבר 2015, בשיחה עם אל-מוניטור שהתקיימה בביתו הפרטי של פרס בתל אביב, שרטט המנהיג הישיש את תכנית השלום האחרונה שלו. כמה דקות קודם, הוא התקשר לג'ון קרי לאחל לו יום הולדת שמח. קרי נשא, כמה ימים קודם, נאום תוכחה ואזהרה קשה במיוחד נגד מדיניות ישראל בשטחים.

"קרי אמר לי", סיפר פרס, "שאמר רק מחצית ממה שחשב. הוא התאפק. בישראל", הוסיף פרס, "אין ממשלה, יש רק ראש ממשלה. שבע שנים הוא יכול היה להחליט ולעשות, והעדיף לא לעשות כלום. הוא הפך להיות רפובליקני מוחלט. הוא ניצל את הרפובליקנים, בתמיכה מטופשת של הדמוקרטים. אמריקה בנתה את ביבי בשבע השנים האלה, הם נתנו לו ביטחון. הם היללו ושיבחו אותו. אני רואה את הדברים אחרת".

נבואתו של פרס התגשמה במלואה. היום אמריקה מפוכחת, הבינה שנתניהו גרר אותה בכחש.

פרס המשיך: "אני לא רואה בישראל כוח לשנות, וגם לא בצד הפלסטיני. אין בישראל היום אף אדם אמיץ. גם לא בצד הפלסטיני, אם כי העובדה שאבו מאזן עדיין נלחם בטרור היא נס. אני חושב שההסכם עם איראן הוא הצלחה אדירה של קרי. אומרים שקרי לא חכם. אני לא יודע למדוד חוכמה, אבל החריצות הבלתי רגילה שלו הביאה את ההסכם הזה. כל המדינות בעולם תמכו בו, חוץ מישראל. מנהיג ישראלי רציני היה צריך להפחיד את האיראנים, לא את הישראלים. מה הם יעשו לנו? הרי כולם יודעים שאנחנו יכולים להרוס אותם. ביבי חי בפחד, בדמגוגיה, בשקר. היום, במזרח התיכון אין מלחמות. במלחמה יש לך מטרה ואתה מנסה להשיג משהו. יש טרור, שזה ניסיון לזרוע הרס ופחד".

כעת מגיע פרס לשלב הראשון של תכניתו הגדולה: "יש במזרח התיכון 400 מיליון ערבים, ובעולם יש מיליארד ו-300 מיליון מוסלמים. 60% מהם מתחת לגיל 25. נדמה לי שבכוחות עצמם, הם לא ייצאו מהמצב שלהם. ל-130 מיליון צעירים במזרח התיכון יש כבר סמארטפונים. יש תשעה מיליון סטודנטים, שזה לא הרבה. הבעיה היא, שהם גומרים אוניברסיטה אבל לא מוצאים עבודה, כי אין הייטק. לא הנשיא סיסי, לא המלך הסעודי ולא הירדני, הם לא יעשו את מה שצריך לעשות.

"הפתרון צריך לצאת מהאוניברסיטאות, במודל הקיים בישראל. חממות של סטודנטים, של הייטק, של יזמות. יש בישראל 13 אלף חברות יזמות שהחלו מסטודנטים. חלק מהם כבר מיליונרים. הם לומדים, הופכים ליזמים, מקבלים כסף ממשקיעים ומחזירים אותו אחרי ההצלחה. צריך להעתיק את זה לעולם הערבי. ישראל היא מדינת הייטק, אבל להייטק אין דגלים. הוא אוניברסלי. צריך לכסות את המזרח התיכון בהייטק. אני עוסק בגיוס שמונה חברות ענקיות לפרויקט הזה. יש היום בהייטק רזרבה של 24 טריליון דולר, שישה טריליון מתוכם בארה"ב. יש קרנות ענקיות.

"אני אומר להם, חברים, תתחילו לחשוב על מלחמה בטרור, אחרת הוא יהרוס אתכם. ולא, לא צריך להרוג טרוריסטים. צריך להרוג את הטרור. לייצר הייטק, מקומות עבודה. אנחנו צריכים לגייס את הערבים הישראלים לצורך זה ואת מובילי ההייטק בעולם. הייתה לי שיחה עם מייקל דל. לא מזמן הוא עשה איחוד גדול עם חברת ענק אחרת. יש שם עכשיו מאות מיליארדים פנויים. שאלתי אותו, מייקל, מה אתה עושה עם כל הכסף הזה? קבענו להפגש בדאבוס. תאמין לי, לא צריך ממשלות. זה רק כאב ראש וכסף קטן. צריך לגייס את החברות הבינלאומיות. אני מדבר עם סיסקו ופייסבוק וגוגל, עם כולם.

"אני אומר להן, צריך לעשות ארבעה דברים במזרח התיכון: אינטרנט, פס רחב, ענני אחסון ורפואה דיגיטלית. צריך להציג תכנית מרשל ענקית למידע, לא כסף. להפוך את האוניברסיטאות למרכז יוזמה וטכנולוגיה. השליטים במזרח התיכון עושים שטויות. סיסי בזבז מיליארדים על סואץ. זו שגיאה. אני לא אתפלא לקרוא מחר בבוקר שמצרים או סעודיה קרסו. צריך להציג את התכנית הזו כמה שיותר מהר. מי שרוצה, יוכל להצטרף".

פרס מגיע לשלב השני, הפוליטי: "דיברנו קודם על ג'ון קרי, על החריצות העצומה שבה הוא פתר את המשבר האיראני בלי מלחמה חמה, או קרה, או האו"ם. הוא מסור ואין בו טיפת ציניות. זה דבר גדול בפוליטיקה. הוא אמיתי והוא בנה אופציה שכל העולם תמך בה, חוץ מישראל. עכשיו מדברים על הסדר כפוי (בין ישראל לפלסטינים). למה כפוי? הרי נתניהו הסכים לשתי מדינות, לגושי התיישבות. אבל אבו מאזן לא יכול להסכים לגושי ההתיישבות של ביבי. הפלסטינים מכירים בשלושה גושים, ביבי סופר שבעה או שמונה. ולכן, כל עניין ההקפאה הוא בזבוז זמן. העולם צריך להציג את התכנית להסדר על בסיס מה שכבר הוסכם. צריך להעביר את התכנית הזו בהחלטת או"ם, במליאה, לא במועצת הביטחון. לשים אותה על השולחן. לא לכפות דבר על הצדדים. מי שרוצה, שייקח. זו תהיה מעין הצהרת כוונות גלובלית. ישראל לא תוכל לתפקד בלי העולם הנאור. כבר עכשיו יש חברות שמדירות את רגליהן מישראל בגלל מדיניותה. גם הפלסטינים לא יוכלו להישאר מאחור. הם יהיו חייבים להצטרף לתכנית המרשל הגדולה. קבלת ההסדר היא התנאי להצטרפות. זה העניין".

שאלתי את פרס מי ירים את התכנית שלו. מי יהיה אחראי על הביצוע. "העולם", השיב, "קח את קרי, למשל. הוא מסוגל. הייתי לא מזמן אצל פוטין. אמרתי לו, אני בן 92, אתה בן 62, מה אתה רוצה לעשות בשלושים השנים הבאות? לכבוש את אמריקה? הוא אמר לי שלא. אתה חושב שאמריקה רוצה לכבוש אותך? הוא ענה שברור שלא. שאלתי אם קשה לו לדבר עם אובמה. לא, הוא ענה, אובמה דווקא בחור נחמד. אמרתי לו שאני לא עוסק בריגול, אבל כל מה שאני מדבר איתו, אני מספר לאמריקאים. הוא צחק. אני יודע, הוא אמר לי, בגלל זה אני מדבר איתך. אני חושב שהם התחילו לדבר ביניהם גם בזכות התיווך הזה. אני חושב שהרוסים יסכימו, והסינים יסכימו, האירופים יסכימו, הגברת מרקל תסכים. הרי כל העולם תומך בפתרון שתי המדינות. אין כאן כפייה. זה יהיה פתרון שיוצג על ידי כל העולם בקונצנזוס. בדיוק כפי שנעשה בעניין האיראני. במקום איומים, צריך לקבל תמריצים. מי שיצטרף ויסכים ליישם את התכנית, יצטרף לתכנית המרשל הגדולה של המידע והקדמה".

איך תשכנע את נתניהו, שאלתי אותו, איך תנטרל את הלובי הישראלי בארה"ב, את איפא"ק, את המיליארדרים של נתניהו. "אי אפשר לקנות הכל בכסף", אמר פרס, "גם אדלסון לא באמת יכול לקנות את העולם. אין לו 24 טריליון דולר. לביבי יש את האוונגליסטים, אבל הוא הפסיד את הדמוקרטים. רוסיה תסכים, על אחריותי. משיחות ארוכות שקיימתי אני מעריך שגם האמריקאים. למרות שיש ביניהם עוד כאלה שמאמינים להבטחות של ביבי. הרי נתניהו הסכים למדינה פלסטינית מפורזת, לשלושה גושי התיישבות, לפתרון בעיית הפליטים בדרך מוסכמת וצודקת. את ירושלים נפתור בהמשך, בשני שלבים. לא בבת אחת. אבו מאזן יסכים לזה. דיברתי איתו. בשלב הראשון כל דת תהיה אחראית על המקומות הקדושים שלה. כל הפרטים האלה ינוסחו ויאושרו בעצרת. ההסכם יהיה מונח, כסוג של אמירה גלובלית, התוויית דרך. כל המדינות בעולם ישתפו עם ההסכם הזה פעולה וינהגו בהתאם. מי שלא, יהיה מוקצה. אני לא חושב שיש כאן מישהו לא שפוי עד כדי דחייה של העניין הזה. מי שידחה אותו, יישאר מאחור. ממול יהיה גן העדן, עם טריליונים בהשקעה בטכנולוגיה, במדע, באוניברסיטאות, בהייטק. זה העתיד, ואנשים לא ירצו להישאר תקועים בעבר".

תשעה חודשים אחר כך, לקה פרס בשבץ המוחי שהביא למותו כעבור שבועיים (28 בספטמבר). תכניתו האחרונה ביטאה ייאוש מהצד הפלסטיני, וגם מהצד הישראלי. ועדיין, הוא לא הרים ידיים. הוא קיווה לרתום את אהבתו הגדולה למדע, לטכנולוגיה ולקדמה, לטובת אהבתו וחתירתו לשלום. הוא כבר לא יספיק. ספק אם הותיר אחריו מי שינסו ללכת בדרכו.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: vladimir putin, shimon peres, settlements, john kerry, israeli-palestinian relations, high tech, benjamin netanyahu, barack obama

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept